פרעות ארמלדר
פרעות אַרְמְלֶדֶר (Armleder) הוא כינוי לתקופה של רדיפת יהודים, רציחתם וחיסול קהילותיהם באזור אלזס, חבל הריין, שוואביה, פרנקוניה, בוואריה ואוסטריה בשנות ה-30 של המאה ה-14.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת ה'צ"ו (1336) טען אציל פרנקוני, ארנולד פון אויסיגהיים (אנ'), שקיבל הוראות ממלאך[1] לפרוע ביהודים. הוא אסף כנופיה של נוצרים נואשים ויצא עמם למסע של שוד, רצח וביזת יהודים. חברי הכנופיה כינו את עצמם בשם "Judenschläger" (מכי יהודים).
פרעות ארמלדר[עריכת קוד מקור | עריכה]
זמן מה לאחר מכן, בעיקר בשנים 1338–1339, פעל יוהאן צימברלין (Zimberlin), פונדקאי מאלזס עלית, בסגנון פעולתם של אנשי פרנקוניה. השם ארמלדר (Armleder = עור הזרוע), שבו כונו הפורעים[2], התבסס על מנהגם לתפור חתיכות עור קשות לשרוולי מעיליהם. מנהיג הכנופיה כונה "מלך הארמלדרים".
הכנופיה, חמושה בנשק קר: חרבות ורמחים קרדומות (אנ') וקלשונים ערכה מסע שנמשך שנתיים דרך אלזס תוך רציחת יהודים רבים. בתקופה זו התפשטו הפרעות ביהודים גם מעבר לתחום פעילותו של צימברלין עצמו, אל אוסטריה, בוואריה, פרנקוניה ושוואביה. עשרות קהילות יהודיות נהרסו, בהן אנסיסהיים (אנ'), רופאך (אנ') וראפולטסוויילר (ריבוויל) (אנ'). ובסך הכל נפגעו בפרעות אלו 114 קהילות יהודיות. בפרעות נהרגו כ-5,000 יהודים.[3]
הניצולים נמלטו לעבר קולמר, שם קיבלו את הגנת התושבים. הכנופיה צרה על העיר והחריבה את הסביבה. בתגובה פנו תושבי העיר אל שליטם, לודוויג הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, וביקשו את עזרתו. המלך נענה לקריאת תושבי העיר, אולם בהיוודע לראש הכנופיה שצבא המלך מתקרב, נס אל צרפת. לאחר שעזב צבא המלך את האזור, שבה הכנופיה.
כשכוחה של הכנופיה כבר איים על האצולה המקומית, כרתו נגידי אלזס ביניהם ברית נגד הכנופיה, אך התקשו במאבק מולה. וכך, כעבור שנה, כרת בשמם אביר בשם רודולף מאנדלאו (Andlau) ברית עם "מלך הארמלדרים", שעל פיה אנשי כנופיית ארמלדר קיבלו חנינה, בתמורה להתחייבותם לא לרדוף יהודים במשך עשר השנים הבאות.
כתוצאה מההסכם נפסקו לזמן מה ההתקפות. אבל הביטחון לא שב לחיי היהודים, ושנים ספורות לאחר מכן כבר פרצו פרעות המוות השחור. באחד המקרים, במהלך פרעות אלו הודה יהודי בעינויים, כי זמם להרעיל את הבארות בנקמה על פרעות ארמלדר[4].
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ש. דובנוב, דברי ימי עם עולם, ה, עמ' 174–176
- שמעון ברנפלד, ספר הדמעות, ב, ברלין: אשכול, תרפ"ד, עמ' סג, עט-פו
- ב"צ דינבורג, ישראל בגולה, כרך שני ספר ששי, עמ' 478–479
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ריצ'רד גוטהייל, גוטהארד דויטש, גזירת ארמלדר, במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- Ami Isseroff, Armleder Pogroms, Zionism & Israel
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ריצ'רד גוטהייל, גוטהארד דויטש, גזירת ארמלדר, במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- ^ לפי ברנפלד, להלן 'לקריאה נוספת' כונו מנהיגי הפורעים ארמלדר ורק הם תפרו חתיכות עור לשרווליהם לצורך זיהוי, שאר הפורעים כינו את עצמם 'יודנשלאגר' (מכי היהודים) כבפרנקוניה.
- ^ חיים ביינארט, אטלס כרטא לתולדות עם ישראל בימי הביניים, עמ' 46.
- ^ מיכאל הנדל, תמונות מן העבר, תל אביב: יהושע צ'צ'יק, תשט"ו. עמ' 66.