גטו סוסנוביץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

גטו סוסנוביץ היה גטו יהודי שהוקם בעיר סוסנוביץ שבמחוז שלזיה עילית בפולין הכבושה בתקופת השואה.

גירוש יהודי גטו סוסונוביץ על ידי חיילים גרמנים

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני מלחמת העולם השנייה חיו בסוסנוביץ כ-30,000 יהודים, שהיוו כ-20% מאוכלוסיית העיר. לאחר הכיבוש הגרמני גרשו הנאצים לסוסנוביץ את היהודים מהקהילות הקטנות שבסביבתה, בשיאו היו בגטו כ-45,000 איש. סוסנוביץ ובנדין הסמוכה הפכו לעיירות מרכזיות באזור זגלמביה שעדיין היו מיושבות על ידי יהודים.

העיר, הממוקמת על הגבול בין פולין לגרמניה לפני המלחמה, נכבשה על ידי גרמניה הנאצית בימים הראשונים של הפלישה לפולין בספטמבר 1939. יהודים מקומיים רוכזו באופן מיידי והחל מסע הוצאות להורג ראשונות. זמן קצר לאחר מכן, הוקם הגטו. ב-9 בספטמבר, נשרף בית הכנסת הגדול בסוסנוביץ.

בגטו הוקמו יודנראט בראשותו של משה מרין וכן משטרה יהודית. בחודשים הראשונים של שנת 1940 נוצר בסוסנוביץ "המשרד המרכזי של המועצות היהודיות בשלזיה עילית" בראשותו של מרין, שייצג כ-45 יישובים. בהמשך הפך מרין לידוע לשמצה כ"דיקטטור של היהודים" באזור זגלמביה, כשבכוחו לקבוע חיים או מוות של היהודים המקומיים. בסוסנוביץ הוקם מחנה עבודה מקומי ובו סדנאות שונות, תחת פיקוחם של הגרמנים.

מאז הוקם הגטו, החלו יהודים להישלח למחנות עבודה והשמדה במעין 'טפטוף' קבוע. בסוף אפריל 1942 נשלח צו התייצבות ליהודי הגטו, אלפי יהודים, בינייהם נטולי משפחות עבודה, זקנים ומשפחות מרובות. למתייצבים נאמר שיעד הגירוש הוא טרזין, בעוד שיעד הגירוש היה אושוויץ.

ב-10 במאי 1942 התרחש מועד גירוש נוסף לאושוויץ. מעטים מהמועמדים לגירוש התייצבו, ולפיכך הגסטאפו, בסיוע המשטרה היהודית והיודנרט הוביל לתפיסת יהודים נוספים. בשילוחים שהתרחשו בשנת 1942 בחודש מאי גורשו 1500 יהודיים, וביוני גורשו 2000 יהודיים. ב-12 באוגוסט 1942 בוצעה סלקציה המונית בגטו. תושבי הגטו נקראו להירשם. בפועל התרחשה סלקציה לקראת גירוש. כ-22,000 מיהודי סוסנוביץ' התייצבו למפקד, וכ-4,000 יהודים גורשו לאושוויץ.[1]

ב-15 במרס 1943 הושלמה העברת התושבים הפולנים מגטו שרודולה והחלו להעביר את יהודי סוסנוביץ לגטו זה. מאוקטובר 1942 עד ינואר 1943 הגטו הועבר למחוז סרודאלה הגובל בגטו בנדין. בשלב זה, כ-13,000 יהודים עדיין חיו בסוסנוביץ. אלפי יהודים גורשו מהגטו לאושוויץ ביוני 1943. הגטו חוסל חודשיים לאחר מכן, בחודש אוגוסט, וכמעט כל היהודים שנותרו בו גורשו גם כן לאושוויץ. כמה מאות יהודים נותרו בגטו שרודאלה, שחוסל בינואר 1944.[1]

פעילות מחתרתית בגטו סוסנוביץ אורגנה על ידי תנועות הנוער הציוניות גורדוניה והשומר הצעיר. במהלך הגירוש הסופי באוגוסט 1943, הארגון היהודי הלוחם (אי"ל) בבנדין וסוסנוביץ קיים מרד נגד הגרמנים, כאקט אחרון של התרסה, אך הוא לא צלח, ומרבית הלוחמים היהודים נהרגו מול הכוחות הגרמניים העדיפים.

התנגדותם של תושבי הגטו מונצחת באחד מרחובותיה של סוסנוביץ, הנושא את השם "רחוב גיבורי הגטאות".

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]