שירות הסדר היהודי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף המשטרה היהודית)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יעקב לייקין, סגן מפקד המשטרה היהודית בגטו ורשה, בחזית היחידה שלו בגטו, מאי 1941

שירות הסדר היהודיגרמנית: Jüdischer Ordnungsdienst) (שכונה "המשטרה היהודית", או "משטרת הגטו") היו יחידות משטרת-עזר בגטאות וביישובים מסוימים בשטחי הכיבוש הגרמני בזמן מלחמת העולם השנייה. הם הוקמו בהוראה ישירה של הנאצים והיו כפופים ליודנראט.

עמנואל רינגלבלום כתב על המשטרה היהודית בגטו ורשה: "אכזריותה של המשטרה היהודית עלתה פעמים רבות על זו של הגרמנים, של האוקראינים והלטבים".‏[1]. יחד עם זאת, חוקרי השואה מציינים את תפקידם המורכב כשומרי הסדר בגטו, גם באמצעים קשים ביותר ובעת השילוחים להשמדה, כשהיודנראט האמין שבדרך זו ניתן יהיה להמשיך בתפקוד הגטו‏[2].

הקמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן קצר לאחר שהמועצות היהודיות (היודנראטים) הוקמו בשטחים הכבושים של מזרח אירופה, הם קיבלו הוראות להקמת יחידות משטרה. בדרך כלל הוראה זו באה במקביל לכניסת האוכלוסייה היהודית לתוך הגטו. היודנראט עצמו, למרות שנוצר בהוראת הגרמנים, היה לעתים קרובות בעל אופי התנדבותי שנוצר בידי הקהילה. המשטרה היהודית, לעומת זאת, כוונה אך ורק בידי הגרמנים ולא עלה בידי היודנראטים לקבוע את אופיה. באופן רשמי היו השוטרים כפופים ליודנראט, אולם הנאצים השתמשו בהם כעושי דבריהם, לטובת האינטרסים שלהם.

הנאצים הוציאו הנחיות לגיוס: המועמדים היו צריכים להיות בריאים, בעלי חינוך צבאי והשכלה תיכונית לפחות. רק חלקם היו כאלה. רק עשרה אחוזים מאנשי המשטרה היהודית היו בעלי קשרים הדוקים עם הקהילה היהודית לפני תקופת השואה. וראשי המשטרה נבחרו על פי מידת הציות שלהם לנאצים.

השוטרים יכלו לנוע בחופשיות יחסית, מזונם היה רב יותר משאר האסירים ונחסכו מהם עבודות הכפייה אליהם נלקחו אסירים רבים.

תפקידי המשטרה וארגונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרט סימון של המשטרה היהודית בגטו ורשה

את תפקיד המשטרה היהודית ניתן לחלק לשלוש קטגוריות:

  • מילוי דרישות היודנראטים שנועדו לאכוף את צווי הגרמנים. כולל איסוף קנסות וחפצי ערך שונים, יישום המכסות הדרושות לעבודות כפייה, ליווי עובדי הכפייה לעבודתם, שמירה על החומות ושערי הגטו מפני בריחה, והכנה וביצוע הגירוש למחנות ההשמדה.
  • מילוי דרישות עצמאיות של היודנראטים שלא במסגרת צווי הגרמנים, כולל איסוף מסים ואכיפת המשמעת ליודנראט.
  • לענות על הצרכים של האוכלוסייה היהודית. בשלבים הראשונים, המשטרה היהודית הייתה מעורבת בחלוקת ציוד וסיוע לנזקקים, בשמירת הניקיון, הכוונת התנועה, בלימת מגיפות ובוררות בסכסוכים בין אסירים, אולם עם הזמן פחת מאוד משקלן של פעולות אלו.

בגטאות גדולים מפקדי המשטרה היו קצינים והמשטרה עצמה נחלקה לחטיבות ויחידות שומרים, אך בגטאות קטנים לא היה צורך במבנה זה. יחידות המשטרה הגדולות ביותר היו בגטו ורשה עם 2,500 שוטרים יהודים, 1,200 שוטרים היו בגטו לודז' ו-500 בגטו לבוב.

לאנשי המשטרה היהודית לא היו מדים רשמיים. הם זוהו על ידי כובע מיוחד או סרט על הזרוע. הם לא הורשו לשאת נשק, אך חלק מצוותי האבטחה צוידו באלות גומי.

מעשי אלימות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשי המשטרה היהודית התעמתו מדי פעם עם יתר האסירים, במיוחד לאחר שהחלו הפשיטות והגירושים למחנות ההשמדה. הם לרוב לא היו אהודים על יתר האסירים. ההיסטוריון והארכיונאי של גטו ורשה, עמנואל רינגלבלום, אף תיאר את השוטרים היהודיים כאכזריים הרבה יותר מהגרמנים, האוקראינים והלטבים. במיוחד היו לאנשי המשטרה היהודית עימותים קשים עם המחתרות ותנועות ההתנגדות בגטאות, שהתייחסו אליהם בזעם ובסלידה כבוגדים ומשתפי פעולה. ארגון אי"ל אף הוציא בגטו ורשה "צווים" המורים על הוצאתו להורג של כל מי שיצטרף לשורותיהם. ב-25 באוגוסט 1942 אנשי אי"ל ירו ביוזף שרינסקי (אנ'), מפקד המשטרה היהודית בגטו ורשה, אשר שיתף פעולה עם מנגנון המשלוחים, ופצעו אותו קשה. מחליפו, יעקב לייקין, נהרג בחודש אוקטובר.

חלק מהמשטרות היהודיות פעלו להכשיל את ההתנגדות היהודית בגטאות, כך קרה בגטאות ורשה, קרקוב, בנדין, סוסנוביץ ועוד, אם כי בחלק מהגטאות המשטרה היהודית לא התערבה ובגטו קובנה היו אף שוטרים שסייעו למחתרת.

השילוחים למחנות ההשמדה, בהם נכללו גם קרוביהם של השוטרים, יצרו אצלם תחושה קשה שגרמה לחלקם לעזוב את המשטרה ולהיות מגורשים למחנות ההשמדה, אך רובם המשיכו לקיים את צווי הגרמנים עד הסוף.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שוטרים יהודים רבים נתפסו וחוסלו לאחר המלחמה בידי ניצולי המחנות. באזור הכיבוש האמריקאי במינכן הואשמו 40 שוטרים לשעבר ב"התנהגות לא נאותה" והוטל עליהם חרם בידי קהילת שארית הפליטה. בישראל נערכו בשנות ה-50 מספר משפטים, בהם הואשמו שוטרים תחת החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם. רובם זוכו, כשבתי המשפט הכירו בכך שהם היו נתונים תחת נסיבות יוצאות דופן.

יש הטוענים, כי "המשטרה היהודית" הייתה חלק מובהק מפעולות אחיזת העיניים המאורגנת שנקטו בה הנאצים בקרב היהודים ובהקשר הציבורי והתקשורתי הכללי, לשם הוצאתו לפועל של הפתרון הסופי.[דרוש מקור].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בימי שואה ופקודה: קורס בתולדות עם ישראל בתקופת השואה, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, יחידה 10, הפרק "היודנראטים והמשטרה היהודית", עמ' 101-95.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שירות הסדר היהודי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]