גיהוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גיהוק
סיווג
 ‑ ICD-10 R14 עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים ומאגרי מידע
MeSH D004884
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

גִּהוּק, גִּיסוּי או גְּרֵפְּס (נקרא לעיתים בטעות שיהוק), הוא שחרור גז ממערכת העיכול (בדרך כלל קיבה או ושט) דרך הפה, עם קול אופייני ולעיתים גם ריח.

פיזיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיהוק נגרם בדרך-כלל על ידי אכילה או שתייה מהירה מדי, הגורמים לבליעת אוויר (אירופגיה) ולשחרורו בזמן מאוחר יותר. גיהוק עלול להיגרם גם על ידי צריכה של משקאות מוגזים כמו בירה, משקאות קלים מוגזים ושמפניה, שמשחררים לאחר שתייתם גז פחמן דו-חמצני. מחלת ההחזר הוושטי עלולה אף היא לגרום לגיהוק בלתי רצוני. מחלות והפרעות שונות במערכת העיכול יכולות לגרום לגיהוק עם ריח אופייני. קול הגיהוק נגרם על ידי רטט בסוגר הוושט העליון כשהגז עובר דרכו.

על פי מחקרים מסוימים, אירופגיה אינה האשמה העיקרית בגיהוקים אלא הגיהוק הוא התנהגות (חברתית) נרכשת[דרוש מקור].

גיהוק אצל תינוקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תינוקות נוטים לצבור גז בקיבה בעודם מואכלים, וצבירה זו עלולה לגרום לאי נעימות ניכרת לילד אלא אם כן הוא מוגהק. פעולת הגהקת התינוק כוללת הצבת התינוק בתנוחה הנוטה לגרום לשחרור הגז, למשל על כתף ההורה, כשבטן התינוק מונחת על חזה ההורה, ואז לטפוח בעדינות על הגב התחתון עד שיגהק.

משום שגיהוק עלול לגרום לפליטה אצל תינוקות, "מטלית פליטה" (חיתול בד) לעיתים מונחת על כתף ההורה על מנת להגן על בגדיו.

דיבור ושטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן להניע גיהוק בצורה רצונית על ידי בליעת אוויר ואז שחרורו, ועל ידי תפעול מערכת הקול ניתן להפיק דיבור ושטי. בעוד שלעיתים קרובות הדיבור הוושטי מבוצע על ידי ילדים כאמצעי לבידור או לתחרות, זה יכול גם לשמש בתור אמצעי חלופי לדיבור עבור אנשים שעברו ניתוח כריתת בית הדיבור, כשגיהוק מחליף את הוצאת הקול מבית הדיבור כאשר הרטט של חלקו העליון של הוושט מחליף את הרטט של מיתרי הקול.

גיהוק אצל חיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יונקים נוספים כגון פרות, כלבים וכבשים מגהקים גם הם. במקרים אלו, הגז המשוחרר הוא מתאן המיוצר כתוצר לוואי מתהליך העיכול של החיה. גורמים לכך יצורים אל-אווירנים במערכת העיכול, כגון Escherichia coli וחיידקים קדומים מייצרי מתאן.

פרה ממוצעת יכולה לפלוט בין 542 ליטרים (אם נמצאת באסם) ו-600 ליטרים (אם בשדה) של מתאן ביום, ו-95 אחוז ממנו נפלטים בגיהוקים.

דגים מסוימים ידועים גם כפולטים אוויר מהזימים שלהם. כאן הגיהוק מיוצר על ידי גז המשוחרר משלפוחית אוויר.

בעלי חיים אחרים, כגון סוסים ועכברושים, חסרים לגמרי את היכולת לגהק.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]