גליקוליפיד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המבנה של גליקוליפידים

גליקוליפידים הינם פחמימות המחוברות לליפידים. תפקידם הוא לספק אנרגיה. בנוסף, רצף המונומרים שלהם - חומצות אמינו, משמש כסמן לזיהוי תאי.

הגליקוליפידים נוצרים, כששרשרת פחמימות נקשרת לפוספוליפידים על המשטח החיצוני של ממברנת התא. הפחמימות מצויות על המשטח החיצוני של כל ממברנות התאים האאוקריוטים.

הגליקוליפידים משתרכים משכבת הפוספוליפידים הכפולה לסביבה המימית בה נמצא התא, שם הם מתפקדים כאתר לזיהוי של מולקולות. כמו כן, הם עוזרים בשמירה על יציבות הממברנה. עוד הם משמשים כמחברים בין תאים לשם בניית רקמות.

סוגים של גליקוליפידים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשימה חלקית של גליקוליפידים:

  • גנגליאוצידים (Gangliosides) - מהווים את הגליקוליפידים המורכבים ביותר של בעלי חיים. מכילים אוליגוסכרידים טעונים שלילית עם אחד או יותר שיירי חומצה סיאלית. יותר מ-40 סוגי גנגליאוצידים נתגלו עד היום, כשרובם נמצאים בתאי עצב.
  • גליקופוספוספינגוליפידים (Glycophosphosphingolipids) - מהווים גליקופוספוליפידים מורכבים בפטריות (כולל בשמרים) ובצמחים. יכולים להכיל תרכובות מורכבות כמו הגנגליאוצידים הטעונים שלילית בבעלי חיים. קבוצת הראש של הגליקוליפיד מורכבת מסוכרים.
  • גלקטוליפידים (Galactolipids)
  • סולפוליפידים (Sulfolipids/SQDG)
  • גליקוספינגוליפידים (Glycosphingolipids)
  • סרברוצידים (Cerebrosides)
  • גלקטוסרברוצידים (Galactocerebrosides)
  • גלוקוסרברוצידים (Glucocerebrosides)
  • גלוקוביקרנטיאוטים (Glucobicaranateoets)
  • גלובוצידים (Globosides)
  • סולפטידים (Sulfatides)

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]