גליקופרוטאין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מבנה סכמאטי של שייר סוכרי הקשור לפפטיד

גליקופרוטאיןאנגלית: Glycoprotein) הוא תרכובת של חלבון ושל פחמימה הקשורים בקשר קוולנטי. הסוכרים הקשורים ישירות אל החלבון יכולים להיות מסוגים שונים, כמו גלוקוז, פרוקטוז, מאנוז, גלוקוזאמין, גאלאקטוז, ורבים אחרים. סוכרים הקשורים אל החלבון יכולים לגרום לשינוי במבנה המרחבי שלו, ובכך לשינוי תכונותיו. הגליקופרוטאין משמש בעיקר עבור חלבונים שפעולתם נדרשת מחוץ לתא, בהם: נוגדנים, הורמונים אנזימים ועוד. בין השאר, הוא מרכיב חיוני בממברנות של תאים צמחיים ואנימליים. ברוב המקרים מבנים הנמצאים על השוטונים של חד-תאיים שונים יהיו מורכבים מגליקופרוטאין, לדוגמה בשערות על השוטונים של סטרמנופילים.[1] גליקופרוטאינים בממברנות של אריטרוציטים הנושאים שיירים גליקוזידיים ספציפיים, קובעים את סוג הדם בבני האדם ובבעלי החיים, כאשר השייר הסוכרי מהווה מעין קוד זיהוי של התא הנתון.

אלפרד גוטשאלק היה המומחה העולמי בתחום חקר גליקופרוטאין.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גליקוליפידים תרכובות של שומן + סוכרים
  • אינטרפרון - גליקופרוטאין המופרש מתאים בתגובה לחדירה של גורמים פולשניים כגון וירוסים, חיידקים, פרזיטים או בתגובה להפיכת התא לסרטני.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ G. Benjamin Bouck, The Structure, Origin, Isolation, and Composition of the Tubular Mastigonemes of the Ochromonas Flagellum, The Journal of Cell Biology, 50, 1971-08-01, עמ' 362–384 doi: 10.1083/jcb.50.2.362
Chem template.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא כימיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.