גמלת סיעוד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

גמלת סיעוד ניתנת במסגרת חוק ביטוח סיעוד[1] של המוסד לביטוח לאומי אשר נחקק בשנת 1980 והחל לפעול באפריל 1988.

גמלת סיעוד הנה גמלה הניתנת לזכאים כשירותי סיעוד או כקצבה חודשית על מנת לספק סיוע לתושבים מבוגרים התלויים בזולת לצורך ניהול שיגרת יום תקינה או לחלופין זקוקים להשגחה צמודה על מנת לשמור על ביטחונם או ביטחון הסובבים אותם.

גמלת סיעוד ניתנת כחלופה למעבר הזכאי למוסד סיעודי כבית אבות ומאפשרת לזכאים לזכות לטיפול ולהשגחה לה הם זקוקים מבלי לצאת מחיק ביתם, משפחתם והקהילה.


זכאות לגמלת סיעוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתאם לחוק סיעוד, זכאות לגמלת סיעוד אפשרית בתנאים הבאים:

תושבות - על התובע להיות תושב ישראל.

מגורים - על התובע להתגורר בביתו או בבית דיור מוגן \ מקבץ דיור ולא במסגרת הנמצאת בפיקוח משרד הבריאות או הרווחה (בית חולים סיעודי או בית אבות למשל).

התאמת גיל - על התובע להיות לאחר גיל פרישה (נשים מגיל 62 ומעלה, גברים מגיל 67 ומעלה).

תלות בזולת - על התובע לעבור מבחן תלות (ADL) על ידי נציגי המוסד לביטוח לאומי ולקבל ניקוד המגדיר אותו כבעל תלות ממשית בזולת.

מבחן הכנסה - על ההכנסות החודשיות של התובע להיות בטווח המאפשר בין 100% ל-50% זכאות לגמלת סיעוד.

ללא זכאות לגמלאות נוספות מאוצר המדינה (כגמלה לטיפול אישי) או מן המוסד לביטוח לאומי (כגמלה לשירותים מיוחדים לנכים).

מבחן הכנסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחלק מן המדדים הנבחנים לצורך מתן או אי מתן זכאות לגמלת הסיעוד, על התובע להיות בטווח הכנסה חודשית[2] מוגדרת, חריגה מהטווח המוגדר תשלול מן התובע את הזכות לגמלה באופן חלקי או מלא.

בהתאם להנחיות המוסד לביטוח לאומי כפי שפורסמו בחודש ינואר 2015:

אדם יחיד בעל הכנסה חודשית של עד 9,260 ש"ח או בני זוג בעלי הכנסה חודשית של 13,890 ש"ח יהיו זכאים לגמלת סיעוד מלאה באם ימצאו מתאימים בשאר המדדים הנבחנים.

אדם יחיד בעל הכנסה חודשית של 9,260 - 13,890 ש"ח או בני זוג בעלי הכנסה חודשית של 13,890 - 20,835 ש"ח יהיו זכאים לגמלת סיעוד בהיקף של 50% מהגמלה המלאה.

מבחן תלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחן תלות יבוצע במקום מגוריו של מבקש הגמלה עד שבועיים מיום הגשת התביעה. את מבחן התלות ינהל נציג המוסד לביטוח לאומי (בדרך כלל אחות או פיזיותרפיסטית).

במבחן התלות יבחנו מדדים שונים על מנת לקבוע את מידת התלות של התובע בזולת ואת ביטחונו האישי בשהותו ללא השגחה.

מרכיבים מרכזיים עליהם ניתן דגש בעת מבחן התלות:

ניידות - מידת מסוגלותו של מבקש הגמלה לנוע בביתו, שימוש בעזרים כהליכון או מקל הליכה. במידה והתובע מרותק לכיסא גלגלים או למיטתו יחושב ציונו כלא מסוגל להתנייד.

קימה - מידת יכולתו של התובע לקום ממצב שכיבה למצב ישיבה ומסוגלותו לקום ממצב ישיבה לעמידה.

לבוש - יכולת תובע להתפשט ולהתלבש ברשות עצמו.

האכלה - יכולתו של התובע לבשל או לחמם אוכן מוכן בכוחות עצמו וכמו כן, יכולתו לאכול בכוחות עצמו.

היגיינה - יכולת התובע לשלוט בהפרשות הגוף (צואה ושתן בעיקר) ויכולתו או אי יכולתו להתקלח ברשות עצמו.

תוספות מיוחדות - ניקוד נוסף במבחן התלות יינתן לאדם המתגורר לבדו.

מידות זכאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיעור הזכאות לגמלת הסיעוד יקבע בהתאם לשכלול סך המדדים שנבחנו לאחר הגשת התביעה. את מידת הזכאות ניתן לחלק לשלוש רמות:

100% זכאות - שוות ערך ל-9.75 שעות טיפול שבועיות.

150% זכאות - שוות ערך ל-16 שעות טיפול שבועיות.

168% זכאות - שוות ערך ל-18 שעות טיפול שבועיות.

מעבר לשעות הזכאות תוספת בשעות הטיפול יינתנו לזכאים המעוניינים במטפלת ישראלית, בהתאם לתוצאות מבחן ההכנסה:

זכאי גמלת סיעוד מלאה המעסיקים מטפלת ישראלית יהיו זכאים ל-19 שעות טיפול שבועיות בזכאות של 150% ול-22 שעות טיפול שבועיות בזכאות של 168%.

ובהתאמה לכך בזכאות ל-50% גמלה מפאת הכנסה גבוהה, תינתן תוספת של שעה וחצי ב-150% זכאות ותוספת של שלוש שעות ב-168% זכאות.

גמלה כספית

החל משנת 2010 נערך ניסוי ובמסגרתו יכלו חלק מן הזכאים המעסיקים עובד זר לקבל את הגמלה בכסף במקום בשירות בעין.

הניסוי לווה במחקר של מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל, וכיום כל מי שמעסיק עובד זר סיעודי רשאי לקבל את גמלת הסיעוד בכסף.

סל שירותים[עריכת קוד מקור | עריכה]

זכאי הגמלה רשאים לבחור בסיוע הסיעודי שיינתן להם מתוך סל שירותים הקבוע בחוק, על מנת לאפשר עבורם ניהול שגרת חיים תקינה ולהוריד את עומס הטיפול ממשפחתם.

בין השירותים האפשריים למטופל הסיעודי:

  • טיפול סיעודי בבית, על ידי מטפלות\ים ישראלים או זרים.
  • מימון השתתפות במרכז יום למבוגרים.
  • השמת משדר מצוקה.
  • שירותי כביסה.
  • מוצרי ספיגה.

אופי השירות שיקבע עבור המטופל בפועל יהיה חייב באישור ועדה מקומית לענייני סיעוד[3] באזור מגוריו.

הוועדה המקומית (מורכבת מנציגי המוסד לביטוח לאומי, עובדים סוציאליים ואחיות) תקבע בהתאם לשיעור הזכאות אילו שירותים יינתנו לזכאי ומי הגורם שיספק אותם עבורו.

כדי לאמוד מהם השירותים הנכונים ביותר עבור הזכאי, עובדים סוציאליים משירותי הרווחה העירוניים או קופת החולים יערכו ביקור מקצועי בביתו ובסופו של יום את השירות יספקו חברת סיעוד ו/או ארגונים המוכרים על ידי המוסד לביטוח לאומי כנותני שירות באזור מגוריו של הזכאי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]