המוסד לביטוח לאומי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קואורדינטות: 31°47′6.11″N 35°12′5.41″E / 31.7850306°N 35.2015028°E / 31.7850306; 35.2015028

המוסד לביטוח לאומי
סמל המוסד
מנכ"ל שלמה מור-יוסף
שנת הקמה 1954
http://www.btl.gov.il
בניין הנהלת המוסד לביטוח לאומי בגבעת רם בירושלים, בתכנון האדריכלים אריה שרון ובנימין אידלסון

המוסד לביטוח לאומי הוא המוסד האחראי על מימוש רוב הזכויות החברתיות במדינת ישראל, על פי רוב בדרך של תשלומי העברה. פעילות המוסד לביטוח לאומי מוסדרת בחוק הביטוח הלאומי, שהתקבל בכנסת בנובמבר 1953. כמו כן עוסק המוסד במימושם של חוקים נוספים בתחום הביטחון הסוציאלי, כגון חוק הבטחת הכנסה, ובהסכמים עם ממשלת ישראל, הנוגעים לביטחון סוציאלי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסמל הקודם של המוסד. עוצב על ידי דן ריזינגר בשנת 1968

המוסד לביטוח לאומי הוקם ב-1 באפריל 1954. בחמש השנים שקדמו להקמתו, פעל בתחום העזרה הסוציאלית משרד הסעד. גם בשנות קיומו הראשונות של הביטוח הלאומי, תחומי פעילותו היו מצומצמים ורוב האחריות הוטלה על משרד הסעד.

הפעילות העיקרית של המוסד לביטוח לאומי בעת הקמתו היה בענף ביטוח זקנה ושארים. החוק קבע כי יגבה 1% ממשכורת העובד ו-1.5% מהמעבידים לצורך מימון קצבאות הזקנה והשארים, למרות שהיה ברור ששיעורים אלו לא יכלו לבסות את ההוצאות הנדרשות[1]. שני הענפים האחרים של אותה תקופה, ביטוח אמהות וביטוח תאונות עבודה התנהלו באופן מאוזן[2]. בתחילת 1960 הועלה שיעור דמי הביטוח הלאומי ל-3.7%[3].

במהלך שנות השישים, התרחבו תחומי האחריות של הביטוח הלאומי, ומימוש רוב הזכויות הסוציאליות התבצע דרכו. לשינוי זה הייתה השפעה עמוקה על אופייה של מדינת הרווחה בישראל – הביטוח הלאומי, בניגוד למשרד הסעד, מקדם תפיסה של זכויות חברתיות אוניברסליות, וזאת בניגוד לסעד הניתן לחלשים ביותר בלבד.

בשנות ה-80 חלו שני שינויים משמעותיים באופי פעילותו של המוסד. ראשית, החל מעליית הליכוד לשלטון בשנת 1977, וביתר שאת החל מתוכנית הייצוב הכלכלית של 1985, מדינת הרווחה הישראלית החלה להצטמצם וכתוצאה מכך חלה ירידה בהיקף הקצבאות שמשלם המוסד ובגובה קצבאות אלו. שינוי זה נמשך עד ימינו, פרט לתקופה קצרה של הרחבה בימי ממשלת רבין השנייה[דרוש מקור].

השינוי השני חל בשנת 1986. בשנה זו החליטה הממשלה על שיפוי מעסיקים – המדינה משלמת למוסד לביטוח לאומי חלק מהתשלום אותו שלמו המעסיקים בעבר לצורך ביטוח עובדיהם.

מנכ"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עובדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1954 היו לביטוח הלאומי 389 עובדים. בשנת 1960 עלה מספר העובדים לכ-600[6]. בשנת 2015 היו למוסד לביטוח לאומי כ-1500 עובדי מטה ועוד כ-2,750 עובדים בסניפים[7].

אופי פעולתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביטוח הלאומי הינו גוף סטטוטורי (גוף הפועל מכוח חוק) אשר פועל לפי חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה-1995. המוסד פועל, כמשתמע משמו, כמוסד ביטוחי – תשלום שוטף בעת שגרה מבטיח קבלת ההחזרים במקרה הצורך. אך בשונה מביטוח פרטי, הפרמיה בביטוח הלאומי אינה נקבעת לפי רמות הסיכון של המבוטח אלא על פי יכולת התשלום שלו (על פי הכנסתו וכן לפי גילו). כך נוצרת מערכת פרוגרסיבית – בעלי הכנסות גבוהות משלמים תשלומים גבוהים, וחסרי האמצעים משלמים סכומים נמוכים, והם הנהנים העיקריים מתשלומי המוסד. על כן, מבחינתם של בעלי הכנסות גבוהות יש בתשלום דמי הביטוח הלאומי מרכיב של מיסוי. הדגשת אופיים המיסויי של דמי הביטוח הלאומי נעשתה בהוראת שעה שתוקפה מאוגוסט 2009, שהכפילה את התקרה לדמי ביטוח לאומי, ללא שינוי בתקרה לגמלאות הביטוח הלאומי.[8]

הבדל נוסף בין הביטוח הלאומי לבין ביטוח פרטי הוא היותו של הביטוח הלאומי ביטוח חובה – כל תושב ישראל, למעט הפטורים לפי חוק, חייב בתשלום דמי ביטוח לאומי. התשלום מתחלק בין העובד עצמו לבין מעסיקו (כפי שצוין לעיל, הממשלה משתתפת בחלק מתשלומי המעסיקים). גם אנשים שאינם עובדים חייבים בדמי ביטוח לאומי. במובן זה, תשלומי הביטוח הלאומי מהווים מס גולגולת. כך יוצא למשל, שאדם שמבוטח במוסד לביטוח לאומי כבלתי מועסק חייב בתשלום הגבוה יותר מאדם שמבוטח כשכיר, שעבד בחודש כלשהו רק יום אחד.

פרט לקצבאות הביטוחיות שמחלק המוסד לביטוח לאומי, באחריותו גם קצבאות שאינן ביטוחיות, והכספים עבורן מגיעים ישירות מאוצר המדינה. תשלומים אלו ניתנים במקרים בהם המדינה בחרה לתגמל אוכלוסיות מסוימות למרות שלא צברו זכויות ביטוחיות, והביטוח הלאומי אינו אלא צינור להעברת כסף זה. דוגמה להעברה מסוג זה היא קצבאות זקנה לעולים – מי שהיגר לישראל בגיל מבוגר ולא הספיק לצבור זכויות ביטוחיות לקבלת קצבת זקנה מקבל קצבה זו בדרך של קצבה לא-ביטוחית.

סוגי גמלאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לחלק את הגמלאות שמעניק המוסד לביטוח לאומי בחלוקה גסה לארבעה סוגי גמלאות:

גמלאות ארוכות מועד[עריכת קוד מקור | עריכה]

גמלאות הניתנות למי שמסיבה זו או אחרת איבד באופן קבוע את יכולתו להתפרנס באופן עצמאי, בהן ניתן למצוא קצבת זקנה, קצבת נכות, וקצבת שארים. במסגרת זו אף מפעיל המוסד תוכניות לשיקום וקימום לנכים, לאלמנות ולקשישים סיעודיים.

גמלאות מחליפות שכר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתנות למי שאינו יכול לעבוד באופן זמני. בסוג זה כלולים דמי אבטלה, דמי לידה, בעקבות פגיעה בעבודה ועוד.

הבטחת הכנסה והשלמת הכנסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גמלה הניתנת בהתאם לחוק הבטחת הכנסה לחסרי הכנסה ולמעוטי הכנסה, כדי להבטיח למשפחה הכנסה שתאפשר רמת חיים מינימלית.

קצבת ילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קצבה אוניברסלית, המשולמת לכל מי שיש ילדים תחת חסותו.

טיפול בתביעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תביעות של מבוטחים כנגד המוסד לביטוח לאומי מתבררות בבית הדין לעבודה. חלק ניכר מכלל הדיונים בבתי הדין לעבודה מוקדש לנושא זה.

סעיף 296 לחוק הביטוח לאומי קובע כי "כל תביעה לגמלת כסף תוגש למוסד תוך שנים עשר חדשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה", ומי שאיחר בהגשת תביעה לגמלאות, זכאי לקבל גמלאות רטרואקטיבית רק עבור השנה שקדמה להגשת התביעה (לתביעות שהוגשו עד 30 ביוני 2003 התשלום הרטרואקטיבי הוא עד ארבע שנים קודם להגשת התביעה. קיצור תקופת הרטרואקטיביות נעשה בחוק ההסדרים לשנת 2003.[9]

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוחות מבקר המדינה לשנים 2006-2009 מציגים אי סדרים חמורים בעבודת הביטוח הלאומי בשלושה תחומים: גביה, התשלום לזכאים (הן תת-תשלום והן חוסר טיפול בתשלום יתר) ואספקת מידע על עבריני ממון למשטרת ישראל.[10] תלונות מצד אזרחים עוסקות גם בסחבת[11].

גבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למוסד לביטוח לאומי מנגנון גבייה עצמאי שמנועד לשמר את עצמאות המוסד ואי תלותו בממשלה. גופים שונים הציעו לאחד את אגף הגבייה של המוסד לביטוח לאומי עם רשות המסים, על מנת לחסוך משאבים וכוח אדם, אך ההצעה לא מומשה[12].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הגדרת המושג נכות לפי חוק הביטוח הלאומי

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יצחק אליאסוף, "הביטוח הלאומי בישראל - גמלאות והטבות סוציאליות", שנתון משפט העבודה ד, 1994, עמ' 26-7.
  • אברהם דורון, "50 שנים לפרסום התוכנית לביטוח סוציאלי בישראל - דו"ח ועדת קנב", עבודה, חברה ומשפט ח, 2001, עמ' 65-43.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ביטומ זיקנה צפוי לכשלון, על המשמר, 27 בספטמבר 1955
  2. ^ אהרן גבע, גן עדן של תינוקות בשטח ביטוח־הזיקנה, מעריב, 15 בדצמבר 1959
  3. ^ עדה כהן, פרופ' שמשון ברויאר מציע להעלות דמי־הביטוח, מעריב, 28 בנובמבר 1961
  4. ^ זאב קליין, ‏יוחנן שטסמן - מנכ"ל הביטוח הלאומי במקום יוסי תמיר, באתר גלובס, 21 במאי 1998
  5. ^ שמואל דקלו, ‏הדחת שטסמן: דברי רענן כהן מנוגדים להודעת המדינה לבג"ץ, באתר גלובס, 18 בדצמבר 2000
  6. ^ דו"ח המוסד לביטוח לאומי, חרות, 10 במאי 1960
  7. ^ חיים ביאור, עובדי המוסד לביטוח לאומי 
יקבלו מענק של 9,000 שקל, באתר TheMarker‏, 28 ביולי 2015
  8. ^ הדס מגן ונועם שרביט, התאגדות בחברה בשל העלאת תקרת ביטוח לאומי היא תכנון מס לגיטימי, גלובס, 2009
  9. ^ חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2003), התשס"ג-2002, ס"ח 1882
  10. ^ פלורה קוך דבידוביץ', ‏דוחות מבקר המדינה על הביטוח הלאומי, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 13.12.2009
  11. ^ חיים ריבלין, ‏הביטוח הלאומי נחשף במערומיו, באתר ‏mako‏‏, ‏21 בנובמבר 2011‏
  12. ^ גביית דמי הביטוח הלאומי תשולב עם מם הכנסה, דבר, 6 באוקטובר 1969