גצ'אצ'ה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגצ׳אצ׳ה היא מערכת משפט קהילתית מסורתית, אשר התקיימה בתקופה הפרה-קולוניאלית של רואנדה. הגצ'אצ'ה חזרה לפעול לאחר רצח העם ברואנדה, ונוהלה על ידי אזרחים שהוסמכו לניהול משפטים אך הם לא היו עורכי דין או שופטים. במהלך 10 שנות פעילות הגצ'אצ'ה, הובאו לדין כ-2 מיליון חשודים.

רקע כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיבות לרצח העם ברואנדה נעוצות בקשרים בין שני שבטים מרכזיים, בני ההוטו והטוטסי, שחיו ברואנדה. במהלך תקופת הקולוניה הבלגית ברואנדה. בהשפעת תאוריית הגזע ועליית הנאצים לשלטון, החלו הבלגים ששלטו באזור לבצע הפרדה גזעית. הטוטסי שזוהו כגבוהים יותר, יפים יותר, אינטליגנטים יותר ובעלי אף עדין יותר מזה של בני ההוטו, שלטו בפועל במדינה. זאת על אף שהיוו מיעוט ביחס לבני ההוטו. הבלגים נתנו יחס מועדף לבני הטוטסי וראו בהם כשותפים מלאים לשלטון המקומי. בשנות ה-50 של המאה ה-20, עם עזיבת הבלגים ולאחר שנים בהם קופחו ודוכאו בני ההוטו, החלה מהפכה דמוקרטית של בני ההוטו, כאשר קיצוניים מביניהם עלו לשלטון. מהר מאוד הידרדרה המהפכה למעשי אלימות קשים של בני ההוטו כלפי שבט הטוטסי. נהרגו עשרות אלפי אנשים משבט טוטסי במעשי טבח מתוכננים ומאורגנים. באפריל 1994, בעקבות התנקשות בנשיא רואנדה ז'ובנאל הביארימאנה שהיה מבני ההוטו, החלו קריאות לנקמה בבני הטוטסי. לאחר מכן, במהלך מאה ימים, החל מה- 6 באפריל ועד אמצע יולי 1994, נרצחו כמיליון בני אדם מבני הטוטסי, ובנוסף אנשי הוטו מתונים שלא יישרו קו עם הנקמה. רוב הטבח בוצע בנשק קר. כמו כן, שודרו קריאות לרצח ולהשמדה סופית של בני הטוטסי.[1] רצח העם גבה קורבנות רבים, כמיליון בני אדם בהם גברים, נשים וילדים. בפעולות הרצח השתתפו אנשים מכל שכבות העם כולל בעלי מקצועות חופשיים כמו אנשי דת, רופאים, שופטים, וכן מכל המגזרים כולל נשים וילדים. למעשה רוב רובם של תושבי רואנדה היו מעורבים באירועים מהצד התוקף ומהצד הנתקף.[2] לאחר רצח העם, הדילמה העיקרית של רואנדה הייתה באיזה אופן לבנות דמוקרטיה שיכולה לשלב בין רוב אשם, כאשר מספר החשודים ברצח עמד על מיליוני אזרחים, לבין מיעוט פגוע, שכולם חיים במדינה אחת.[3] עם זאת, הממשלה האמינה כי יש ליצור פיוס אמיתי והבאת הצדק לניצולי רצח העם על ידי הבאת כל המוני המשתתפים ברצח העם לדין ובדרך זו לבנות מחדש חברה מתוקנת. על מנת לתקן את העוולות שנעשו, אימצה הממשלה את מערכת הצדק המסורתית של רואנדה- ״הגצ'אצ׳ה״. הגצ׳אצ׳ה שימשה ככלי צדק מעברי במטרה לשרת את המטרות המשפטיות והחברתיות של הממשלה בתקופת המעבר. מחברה הנמצאת בכאוס מוחלט לחברה ששורר בה שלום בין התושבים. הגצ'אצ'ה הביאה לחיסולו של הכאוס וחוסר העמדה לדין ששרר ברואנדה עד אז. דבר זה נתן מידה של צדק לניצולי רצח העם. הייתה ביקורת רבה מצד ארגונים הומניטריים מערביים כלפי החלטת הממשלה להשתמש במבנה מסוג זה (בית משפט מסורתי ככלי צדק מעברי). בעיקר בנוגע לשאלה האם לבתי משפט כמו הגצ'אצ'ה יש את היכולת והכלים להביא לדין מקרים מורכבים שהתרחשו במהלך רצח העם.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגאצ'צ'ה הוקמה בתקופה שקדמה לקולוניזציה ברואנדה והייתה מערכת משפט לפתירת סכסוכים בקהילה. השושלת או המשפחה המורחבת היוו ברואנדה הקדומה את המבנה החברתי-פוליטי, ואלה היוו את יחידת הארגון החברתי הראשית. מעמדם של האנשים בתוך המשפחות היה מבוסס על גיל ועל מין. השושלת המשפחתית והתרבותית הייתה המקור העיקרי של ביטחון לאנשים ולחברה כולה. כמו כן, הגאצ'צ'ה הכריעה ביחס לסידורי נישואין, טקסים וקיום מסורות ומעקב אחר תשלום או גביית חובות. מעמדו של היחיד נקבע בתוך המשפחה המורחבת, זאת אומרת, במבנה החברתי הקדום ברואנדה, ליחיד לא היה קיום אוטונומי אלא רק בתוך יחידת המשפחה שדאגה לביטחונו.[4]

המלכים הם אלו ששלטו על הסדר החברתי אשר התקיים במשפחות ובשושלות והם אלו שפסקו את פסקי הדין שעלו בעניינם. אותם מלכים שלטו על חלקים שונים של רואנדה. המלך, בתוך החברה הרואנדית, גילם כוח, צדק וידע והיה מתווך בכל סכסוך מרכזי באזור. עם זאת, נהוג היה לערב את המלך רק לאחר שהמשפט המקומי לא צלח. המשפט המקומי היה בפני "אדם חכם"- ראש השושלת או דמות מהקהילה הנחשבת לאמינה במיוחד.[5]

הקבוצה אליה פנו כאשר רצו לפתור סכסוכים טרם פנו למלך נקראה "גאצ'צ'ה". פירוש השם גצ׳אצ׳ה בקיניארואנדה, השפה המקומית, הוא ״דשא״. קיים הקשר כפול בין המילה ׳דשא׳ לבין קיום המשפטים הקהילתיים; יש הטוענים כי המשפטים הקהילתיים התקיימו באזורים ציבוריים בהשתתפות בני הקהילה, ולכן ׳דשא׳ מסמל אזור ציבורי.[6] אחרים טוענים כי ׳דשא׳ מסמל צמח עדין ורך שנעים לשבת עליו ועל כן מעדיפים בני הקהילה להתכנס במקום בו יש דשא. המשפטים שנעשו על ידי הגאצ'צ'ה התקיימו כדי לפתור סכסוכים בדרך שתביא להרמוניה בין חברי הקהילה,[7] זאת על ידי יצירת משפט קהילתי שהיה מורכב בתהליך של הודאה בפשעים, הבעת חרטה, בקשת סליחה ונתינת פיצויים כסמל של פיוס.[8] עם כניסת הקולוניאליזם לרואנדה ועם הגעתן של מערכות המשפט המערביות, החברה הרואנדית החלה במהרה להשתנות בכללותה. עם יישום זה והשימוש במערכות המשפטיות המערביות, החלו הרואנדים לפנות לבתי המשפט כדי לטפל בסכסוכים. בהתאם, מלכים וחכמים החלו לאבד את הלגיטימיות שלהם בחברה הרואנדית. עם אובדן הלגיטימציה החלו בתי המשפט הקהילתיים, "הגאצ'צ'ה" להצטמצם.[9]

גצ'אצ'ה פוסט ג'נוסייד[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר רצח העם ברואנדה שהביא להרס בכל מערכות המדינה, השלטון החדש ומערכת המשפט, נאלצו לשפוט אזרחים על השתתפות ברצח העם ופשעים כנגד האנושות. במטרה להעמיד לדין את החשודים הרבים השותפים לרצח העם, הוחלט בנובמבר 1994 להקים את בית המשפט הפלילי הבינלאומי של רואנדה (ICTR- International Criminal Tribunal for Rwanda). בית המשפט הפלילי שהוקם לא הצליח להתמודד עם מספרם העצום של החשודים ורובם המכריע חיכו למשפט במשך זמן רב. כל 19 בתי הכלא של רואנדה היו בתפוסה של 200% ויותר מ-10,000 איש מתו במעצר מאז 1994. מעבר לחוסר היעילות שביישום הצדק, החזקת מספר כה רב של חשודים במתקני המדינה היווה נטל כלכלי עצום.[10] כדי להתמודד עם הבעיה, פנתה הממשלה למנגנון הגצ'אצ'ה ויצרה יחד איתו התאמות למצב הנוכחי והגצ'אצ'ה החל לפעול כמוסד קהילתי רשמי של המדינה. מטרת הממשלה ביישום המערכת העתיקה:

  1. להביא את האמת לאור על הנעשה ברצח העם ברואנדה.
  2. להאיץ ולייעל את תהליכי המשפט הרבים נגד החשודים בפשעי רצח העם.
  3. לחסל את התרבות של פטור מעונש.
  4. להתחיל ליישב את ההדורים בקרב העם המשוסע ולחזק את אחדותו.
  5. להשתמש ביכולות החברה להתמודד עם בעיותיה באמצעות צדק מסורתי.[11]

כרבע מיליון נציגים ונציגות נבחרו על ידי הקהילה והממשלה לתפקד כשופטים, על בסיס מחויבותם לצדק ואמת. הם נדרשו להיות בני 21 ומעלה, ללא עבר פלילי, ולא יכלו להיות בעלי משרה בדרג המדיני. אלה עברו הכשרה שכוללת את נוהלי הגצ׳אצ׳ה וביוני 2002 החלה מערכת הצדק של הגצ'אצ'ה לפעול. פשעי רצח העם התחלקו לשלוש קטגוריות; הקטגוריה הראשונה כללה את מתכנני רצח העם, ואלה נשפטו בבית הדין הבין לאומי בארושה ונענשו בחומרה. הקטגוריות השנייה והשלישית, עבירות של רצח, ועבירות רכוש, נשפטו בגצ׳אצ׳ה ועונשם היה קל בהרבה מזה של הקודמים. השופטים היו אמונים על חקירת הפשע ועל ניהול המשפט שארך בין יום אחד לשלושה בממוצע. בכל משפט נכחו השופטים, הקורבנות, הנאשמים ושאר חברי הקהילה. מהלך המשפט כלל הכרה בפשע, הודאה וחרטה, ועונשי הגצ׳אצ׳ה היו לרוב עבודות שירות בקהילה, קנסות, פיצויים ועונשים מבוססי שיקום.[12]

תוצאות והצלחות הגצ'אצ'ה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגצ'אצ'ה ככלי צדק השונה מבתי המשפט המערביים, התבסס על משפטים מהירים יותר המתקיימים בכפר בו התבצע הפשע. כתוצאה מכך, הצליחה רואנדה לטפל במקרים רבים מאוד תוך זמן קצר יחסית. הגצ׳אצ׳ה סיימה את פעילותה בשנת 2012, לאחר 10 שנים בהם טופלו כ-2 מיליון מקרים הקשורים לרצח העם. ניסיונה של רואנדה במערכת צדק מבוססת קהילה נחל הצלחה בקרב אזרחים רבים. במחקר שנערך על ידי המרכז לניהול סכסוכים ברואנדה (CNLG) והאוניברסיטה הלאומית של רואנדה נבדקה הערכתם של התושבים את מידת ההצלחה של משפטי הגאצ'צ'ה. על פי המחקר:

  1. רמת חשיפת האמת על שהתרחש הרצח העם- 83.5%
  2. ייעול והאצת תהליכי המשפט- 87%
  3. סיומה של תרבות אי הענישה- 86.4%
  4. חיזוק האחדות הפיוס בעם- 87.3%
  5. הפגנת יכולתה של רואנדה לפתור את בעיותיה בעצמה-[13] 95%

רבים מאזרחי רואנדה מאמינים כי הגצ'אצ'ה חשפה את אשר קרה בקהילות השונות במהלך ימי רצח העם. יש אשר טענו ששיטה זו, אשר בעזרתה פושעים רבים נאלצו לתת דין וחשבון על מעשיהם עזרה בשיקומן של קהילותיהן לאחר ההרס שהביא רצח העם. הניסיון של רואנדה במשפט המוני קהילתי היה הצלחה עבור רבים, הטוענים כי מערכת צדק זו שפכה אור על העוולות שהתרחשו במהלך 100 ימי רצח העם, גם אם לא כל האמת נחשפה לחלוטין.[14]

ההצלחה של הגצ'אצ'ה התבססה בעיקר על השתתפות הקהילה המקומית. המטרות של המעורבות בקהילה היו לחשוף את האמת בנוגע למה שקרה במהלך רצח העם, לשמור על זכויות משפט הוגן ולתרום לתהליך הריפוי של הקהילה כולה. לעיתים, ההשתתפות המקומית סייעה לשמור על שלמות התהליך והשגת מטרות אלו. עם זאת, לאנשים הייתה סיבה מבוססת היטב לחשוש שאם הם ידברו, הם עלולים להסתכן בהעמדתם לדין או בבעיות עם שכנים או עם הממשלה. מניפולציה של כמה משפטים, עם אזרחים פרטיים או הממשלה שהשתמשו בהם כדי להשתיק מבקרים, והשפעה בלתי הולמת של שחקנים אחרים כגון רכזי מחוז, תרמו עוד רמה מסוימת של התפכחות והבנה כי התהליך לא גרר הצלחה בלבד. שותפים לתהליך וניצולים דיווחו כי התהליך מילא תפקיד חיובי וחשוב בחייהם. החלק החשוב ביותר היה כי כלל הקהילה למדה והחלה להכיר בזוועות שהתרחשו. התהליך עזר לתת לקרוביהם, באופן סמלי, קבורה נאותה. עם זאת, היו ניצולים שקראו תיגר על עמדה זו וטענו כי לא כל האמת התגלתה במהלך המשפטים. זאת בשל הודאות חלקיות, האשמות שווא על ידי כל הצדדים המעורבים בתהליך, ופסקי הדין שלא תמיד שיקפו את הראיות שהוצגו במשפט.[15]

ביקורת על הגצ'אצ'ה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלטתה של רואנדה לקדם צדק ושוויון בדרך קהילתית, ללא עורכי דין או שופטים, נתקלה בביקורות חריפה בעיקר מצד ארגוני זכויות אדם בינלאומיים ומומחים משפטיים זרים. לרוב, עסקה הביקורת בטענה שהגצ׳אצ׳ה אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות הצדק על פי הגדרתו הבין לאומית. נוסף על כך, מושא עיקרי נוסף לביקורת התבסס על מבנה המשפט הקהילתי כמשפט שאינו מבוסס על בעלי מקצוע. המבקרים חששו שתהליך הווידוי והחתירה לאמת יעורר תחושות קשות של זעם ורצון לנקום ובכך יתעוררו מחדש מהומות ואלימות. השלכות אשר ממשלת רואנדה לא הייתה מסוגלת להתמודד איתן בעת ההיא.[16] כתוצאה מכך, הוטלה בספק אמינות הגצ'אצ'ה ונטען כי לא ניתן לסמוך על ראיות אשר גם נאספות על ידי הקהילה, גם נידונות על ידי הקהילה וגם נשפטות על ידי נציגים מן הקהילה.[17]

בשנת 2002 פרסם ארגון אמנסטי העולמי (Amnesty International) דו"ח אשר פורסם כחצי שנה לאחר תחילת פעילות הגצ'אצ'ה. הדו"ח מבקר את החלטת ממשלת רואנדה להעמיד את החשודים בהשתתפות ברצח העם לדין ובבחירתם בגצ'אצ'ה ככלי צדק מעברי מרכזי.[18] בפברואר 1999, בזמן שממשלת רואנדה בחנה את מידת ההתאמה של הגצ'אצ'ה לצורכי המדינה, משרד האו״ם של הנציב העליון לזכויות אדם פרסם את "הדו"ח על מצב זכויות האדם ברואנדה". המסמך סוקר את מצב זכויות האדם ברואנדה בפן המשפטי, בתנאים החברתיים והכלכליים ברואנדה ובמצבם של האסירים במדינה.[19]

הביקורת כלפי גצ'אצ'ה, התמקדה בכך שמשפט קהילתי אינו מבוסס מספיק כדי להתמודד עם מקרים מורכבים של רצח עם. נטען כי הגצ'אצ'ה אינה נראית כמנגנון צדק פלילי ונראית יותר כמנגנון להסדרת מחלוקות.[20] האזרחים שהוסמכו להיות שופטים בגצ'אצ'ה חסרי ניסיון מספק ועל כן לא יהיו מסוגלים להתמודד עם התיקים. כמו כן, נטען בדו"חות כי מטרות הממשלה מהגצ'אצ'ה, איחוי החברה וסיום תרבות אי ההפללה, לא יתממשו אם לא תהיה עמידה בסטנדרטיים בינלאומיים של הגינות. לטענת ארגון אמנסטי, אין למערכת משפט קהילתית יכולת להתמודד עם המקרים המורכבים של רצח העם. והגצ'אצ'ה מוגדרת כ"מבוי סתום" ללא יכולת לגרוף הישגים משמעותיים.[21] בשנת 2009, משמר זכויות האדם, ארגון זכויות אדם לא ממשלתי, תיאר את בתי המשפט של הגצ׳אצ׳ה כמפוקפקים ולא אמינים. אמנם הם תוארו על ידי הארגון כמערכות משפט פליליות, אך כאלו המבוססות על שמועות, המוצגות בפני אנשים שאינם מתמחים בנושא.[22]

בדו"ח נוסף שפורסם בשנת 2011, נכתב, כי עצם הבחירה בשופטים שאינם אנשי משפט מוסמכים, גרמה לכך שהחלטות של רבים מהם הושפעו, לכאורה, משיקולים אישיים או מתפיסה פרטית מוקדמת של מה שקרה במהלך רצח העם. הדו"ח גרס כי מכיוון שהשופטים לא קיבלו שכר על עבודתם, שיקול דעת השופטים הושפע ממקורות חיצוניים. גזר הדין נקבע גם על ידי האינטרסים הכלכליים של השופטים ושחיתות הייתה נפוצה. גם ארגון אמנסטי, כתב בדו"ח על הפוטנציאל ללקיחת שוחד וטען כי עצם העובדה ששופטי הגצ'אצ'ה פועלים ללא שכר, מזמנת את השחיתות ותפגע באובייקטיביות של השופטים.[23] בנוסף, טענה מרכזית נוספת גורסת כי חלק מההאשמות בהשתתפות ברצח העם התגלו כשקריות. לטענת הדו"ח חלק מן ההחלטות הושפעו מסכסוכים בין שכנים וקרובים ובנוסף חלקן היו ניסיונות הממשלה להשתיק את מתנגדיה או מבקריה ובכך לא שיקפו ממצאים אמיתיים.[24] באופן כללי, הביקורת התמקדה בכך שמסגרת משפטית קהילתית ובלתי פורמלית לא יכולה להבטיח עמידה בסטנדרטים של משפט צדק, כפי שמנוסחים באמנות הבינלאומיות של האו"ם, ועל כן יש בזה פגיעה בזכויות אדם ובתי המשפט של הגצ'אצ'ה אינם תקינים. האופי הלא פורמלי של הגצ'אצ'ה עומד במרכז הביקורת. חוסר ההתמחות של השופטים, מחסור בעורכי דין מקצועיים, ועוד סטנדרטים בינלאומיים של משפט לא התקיימו במשפטי הגצ'אצ'ה.  

תגובתה של רואנדה לביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממשלת רואנדה, שהצהירה זה מכבר כי היא מעוניינת לתת "פתרון אפריקאי לבעיות אפריקאיות",[25] התייחסה לביקורות בעיון. כל הסבר ונימוק כנגד הטענות לווה ברציונל הקיים מאחורי הבחירה בגצ'אצ'ה ככלי ליישום צדק לאחר רצח העם במדינה. כמה מסמכים פורסמו על ידי שר המשפטים,[26] בית המשפט העליון,[27] וכן פורסמו מסמכים רשמיים של ממשלת רואנדה כתגובות לכלל הביקורות שהופנו כלפיהם.[28] [11] בפרסום נכתב שהארגונים המבקרים לא הבינו את המטרה המרכזית של הגצ'אצ'ה- בנייה מחדש של המרקם החברתי שהתרסק לחלוטין בעקבות רצח העם.[29]

כתגובה לטענה כי הרקע המשפטי של שופטי הגצ'אצ'ה לוקה בחסר, ציינה רואנדה כי הגצ'אצ'ה עבדה על סמך היגיון מבוסס קהילה והצליחה לתפקד כמנגנון צדק גם ללא חוקים כתובים, כל זאת, לפני הגעת מערכת המשפט המערבית למדינה. כתוצאה מכך, גם כאשר ישנם כיום חוקים כתובים, אין סיבה כי הגצ'אצ'ה תוביל לחוסר הצלחה בתהליך הצדק. מקורות הגצ'אצ'ה נמצאים בהיסטוריה ובתרבות של רואנדה, אזי, לא ניתן למדוד את הצלחתה על סמך הקריטריונים של המשפט הפלילי שמקורו בתרבות המערבית. כלומר, הניסיון לבקר את הגצ'אצ'ה על סמך סטנדרטים מעולם המשפט הפלילי בכלל אינו רלוונטי.[30] בתגובת רואנדה לטענה כי הגצ'אצ'ה אינה מספקת הגנה משפטית לנאשמים, נחשפת בצורה מסוימת עמדתה של רואנדה לגבי מבנה המשפט הפלילי-מערבי שמבוסס על עורכי דין. תפקיד עורך הדין נתפס בעיניהם כפחות משמעותי ביחס לאנשים שהשתתפו וחוו על בשרם את רצח העם- אנשים וניצולים שגרו ונכחו באזורים בהם התבצעו הפשעים, היו מודעים לעוולות ולמעשים שהתרחשו שם יותר מכל בעל הסמכה בתחום המשפטי, שלא חשוף למתחולל.[31] כלומר, המהימנות נתפסת באופן שונה על ידי רואנדה והארגונים. על פי רואנדה, אנשים שנכחו במקום בזמן הפשע, הם שיכולים להוציא את האמת לאור. אולם, על פי המבקרים, הכשרה אקדמאית ומקצועית הם הכלים לגילוי האמת. המטרה המרכזית של הגצ'אצ'ה, איחוי החברה, מתוארת במסמכים בפירוט. מבחינת ממשלת רואנדה זהו אחד ההישגים הגדולים של התהליך.[32] השיח הפתוח שזימנה הגצ'אצ'ה, הוביל את אזרחי רואנדה לחלוק, ולעבד ביחד את החוויות הקשות שעברו בזמן רצח העם, וזאת ללא הבדל אם היו קורבנות או פושעים.

סרטים וספרים שנעשו בנושא[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • (My Neighbor, My Killer My Neighbor, My Killer (2009
  • (Gacaca, Living Together Again In Rwanda? [12] (2002
  • (The Power of Gacaca (2010
  • (Gacaca Justice – Rwanda (2010
  • (Gacaca Court Trial of Prisoners Genocide Archive Rwanda (2015
  • (Gacaca Court Trial of Karegeya Isaïe Genocide Archive Rwanda (2015
  • (The Heart of matter (Gacaca) (2012

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Inside Rwanda's /Gacaca/ Courts: Seeking Justice After Genocide, Bert Ingelaere
  • The Gacaca courts, post-Genocide Justice and Reconciliation in Rwanda, Phil Clark
  • Rwanda's Gacaca Courts: Between Retribution and Reparation, Paul Christoph Bornkamm
  • Practical Challenges in Customary Law Translation: The Case of Rwanda's Gacaca Law, Télesphore Ngarambe
  • investing in Authoritarian Rule: Punishment and Patronage in Rwanda's Gacaca Courts for Genocide Crimes, Anuradha Chakravarty

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Brehm, Nyseth Hollie. Uggen, Christopher. Gasanabo, Jean damascéne. 2014. Genocide, Justice, and Rwanda’s Gacaca Courts. Journal of Contemporary Criminal Justice. Vol. 30(3).
  • Ingelaere, Bert. 2008. The Gacaca Courts in Rwanda. Traditional Justice and Reconciliation after Violent Conflict: Learning from African Experiences. International Institute for Democracy and Electoral Assistance: Sweden.
  • Meyerstein, Ariel. 2007. between Law and Culture: Rwanda's Gacaca and Postcolonial Legality. Volume 32, Issue 2. June 2007.
  • OHCHR (8 February 1999) Report on the situation of human rights in Rwanda, UN Doc. E/CN.4/1999/33
  • Tiemessen, Alana Erin. 2003. After Arusha: Gacaca Justice in Post Genocide Rwanda. The University of British Columbia.
  • Uvin, Peter. 2014. The Inrtoduction of a Modernized Gacaca for Judging Suspects of Participation in the Genocide and the Massacres of 1994 in Rwanda. Research Gate. https://www.researchgate.net/publication/260399376_The_Introduction_of_a_Modernized_Gacaca_for_Judging_Suspects_of_Participation_in_the_Genocide_and_the_Massacres_of_1994_in_Rwanda_A_Discussion_Paper
  • נויברגר, בנימין. 2005, רצח-עם ב״ארץ אלף הגבעות״ תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
  • נויברגר, בנימין. רואנדה 1994- רצח עם לכל דבר. היסטוריה: כתב עת של ההיסטוריה הישראלית, ירושלים: החברה ההיסטורית הישראלית. כרך 28, 2012.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Amnesty International. (17 December 2002). Gacaca: A Question of Justice. [13]
  • Clark. Phil. 02 May 2012. How Rwanda Judges Its Genocide. Africa Research Institute, [14]
  • Gacaca Official website, [15]
  • Human Right Watch. (31 may 2011) justice compromised: the legacy of Rwanda's community based, Gacaca courts. [16]
  • Human Right Watch. (28 mars 2014). Rwanda: Justice Progress after Genocide. [17]
  • Mahmood Mamdani, 2001. When Victims Become Killers: Colonialism, Nativism, and the Genocide in Rwanda [18]
  • Republic of Rwanda, National Service of Gacaca Courts. (June 2012) Gacaca Courts in Rwanda. http://www.minijust.gov.rw/fileadmin/_migrated/content_uploads/GACACA_COURTS_IN_RWANDA.pdf
  • OHCHR. Who We Are,[ http://www.ohchr.org/EN/AboutUs/Pages/WhoWeAre.aspx]
  • Remarks of President Paul Kagame at the International Peace Institute, New York, September 21, 2009. [19]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בנימין, נויברגר, רואנדה 1994- רצח עם לכל דבר. היסטוריה: כתב עת של ההיסטוריה הישראלית, ירושלים: החברה ההיסטורית הישראלית. 2012, כרך 28 עמ' 33-41.
  2. ^ בנימין, נויברגר, רצח-עם ב״ארץ אלף הגבעות״, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה. 2005, עמ׳ 72.
  3. ^ Mahmood Mamdani, When Victims Become Killers: Colonialism, Nativism, and the Genocide in Rwanda, May 2011' [1] (retrieved: 30/1/2018)
  4. ^ Ingelaere, Bert, Traditional Justice and Reconciliation after Violent Conflict: Learning from African Experiences, International Institute for Democracy and Electoral Assistance: Sweden, 2008, P. 32.
  5. ^ Ingelaere, Bert. 2008. p. 32
  6. ^ Brehm, Nyseth Hollie, Uggen, Christopher, Gasanabo, Jean damascéne, 2014. Genocide, Justice, and Rwanda’s Gacaca Courts. Journal of Contemporary Criminal Justice, 2014, Vol. 30(3) p. 336.
  7. ^ Ingelaere, Bert. 2008 p. 32-33
  8. ^ Brehm, Nyseth Hollie. Uggen, Christopher. Gasanabo, Jean damascéne. 2014 p.337
  9. ^ Ingelaere, Bert. 2008 p. 32-33
  10. ^ Clark. Phil. How Rwanda Judges Its Genocide. Africa Research Institute, 02 May 2012, [2] (retrieved: 30/1/18)
  11. ^ Ingelaere, Bert, Traditional Justice and Reconciliation after Violent Conflict: Learning from African Experiences, International Institute for Democracy and Electoral Assistance: Sweden, 2008.
  12. ^ Brehm, Nyseth Hollie. Uggen, Christopher. Gasanabo, Jean damascéne. 2014 p.337
  13. ^ Achievments, Gacaca Official website, [3], (retrieved: 10/2/2018)
  14. ^ Human Rights Watch, Justice Compromised The Legacy of Rwanda’s Community-Based Gacaca Courts, United States of America, 2011.
  15. ^ Legacy, Gacaca Official website, [4], (retrieved: 10/2/2018)
  16. ^ Tiemessen, Alana Erin, After Arusha: Gacaca Justice in Post Genocide Rwanda. The University of British Columbia, 2003, p. 60, 61.
  17. ^ Uvin, Peter, The Inrtoduction of a Modernized Gacaca for Judging Suspects of Participation in the Genocide and the Massacres of 1994 in Rwanda. Research Gate, 2014.
  18. ^ Amnesty International. (17 December 2002). Gacaca: A Question of Justice. [5] (retrieved: 22/1/18)
  19. ^ OHCHR (8 February 1999) Report on the situation of human rights in Rwanda, UN Doc. E/CN.4/1999/33 [6] (retrieved: 22/1/18)
  20. ^ OHCHR, 8 February 1999. Pp.14
  21. ^ Amnesty International. 17 December 2002. Pp.32-33
  22. ^ Human Right Watch, Justice Compromised The Legacy of Rwanda’s Community-Based Gacaca Courts, case study, June 2011. [7] (retrieved: 22/1/18)
  23. ^ Human Right Watch, Justice Compromised The Legacy of Rwanda’s Community-Based Gacaca Courts, case study, May 2011, [8] (retrieved: 22/1/18) Pp. 105-108
  24. ^ ibid. Pp.193
  25. ^ Remarks of President Paul Kagame at the International Peace Institute, New York, September 21, 2009. [9] (retrieved: 22/1/18)
  26. ^ Human Right Watch. May 2011. Pp.137-143
  27. ^ Meyerstein, Ariel, between Law and Culture: Rwanda's Gacaca and Postcolonial Legality, 2007, Volume 32, Issue 2, .pp. 481
  28. ^ Republic of Rwanda, National Service of Gacaca Courts. (June 2012) Gacaca Courts in Rwanda.
  29. ^ Human Right Watch. May 2011.
  30. ^ ibid. Pp.205
  31. ^ ibid. Pp.186
  32. ^ Republic of Rwanda, National Service of Gacaca Courts, Gacaca Courts in Rwanda. June 2012, [10] (Retrieved: 22/1/18)