הוטו

הוטו
	פייר נקורונזיזה, נשיא בורונדי מ-2005
אוכלוסייה
	11,500,000
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
	רואנדה - ; בורונדי - ; קונגו - ; טנזניה - ; אוגנדה -
שפות
	קירונדי; קיניאוורנדה; צרפתית
דת
	בעיקר נצרות קתולית
קבוצות אתניות קשורות
	טוטסי; טווה

הוּטוּ היא אחת משלוש הקבוצות האתניות בבורונדי ורואנדה. אנשי ההוטו מהווים 85% מהאוכלוסייה בבורונדי ו-84% מהאוכלוסייה ברואנדה, אשר נחשבת למדינה הצפופה ביותר באפריקה. מבחינה תרבותית החלוקה מלאכותית במידה מסוימת, ומבוססת יותר על מעמד מאשר אתניות, כיוון שאין הבדלים משמעותיים בשפה או בתרבות בין אנשי ההוטו לבין הקבוצות האתניות האחרות באזור, כמו הטוטסי. הקבוצה האתנית השלישית היא אנשי הבאטווה, שבט של אנשי פיגמים החיים גם ברואנדה.

שורשים

על פי הגרסה שרווחה במהלך המאה ה-20, ההוטו הוא שבט חקלאי שהגיע לאזור רואנדה ובורונדי מהמערב במאה ה-11, והתיישב במקום מגוריהם של הציידים-לקטים משבט הטווה. על פי גרסה זאת, במאה ה-15 הגיעו הטוטסי מאתיופיה לאזור ושיעבדו את ההוטו^[1]. הטוטסי תוארו כצאצאי הדמויות המקראיות שם או חם, בעוד שההוטו כונו "כושים". ההוטו תוארו על ידי אירופאים בתחילת המאה ה-20 כנמוכים ומכוערים מהטוטסי וכבעלי עור כהה יותר^[2].

על פי גרסה אחרת, ההוטו והטוטסי היו בני עם אחד. התואר "טוטסי" ניתן לאנשים אשר החזיקו בבעלותם בקר^[1] והתואר "הוטו" ניתן לאדם ששירת אדם אחר בדרגה בכירה יותר^[2]. בתקופה הטרום-קולוניאלית, היו הטוטסי האליטה שתיווכה בין המלך ובין תושבי הארץ. היו שתיארו את הטוטסי וההוטו כקאסטות, אך כאלו שאפשרו מעבר הדרגתי תוך מספר דורות. כך הוטו שרכשו מקנה נהיו לטוטסי, וטוטסי שהתיישבו על האדמה במקום מסוים היו להוטו^[3].

עלו טענות, שהגרסה שההוטו היו שבט נפרד מהטוטסי אשר הגיעו מאזור אחר, היא שכתוב היסטורי. על פי טענות אלו, השלטונות בבורונדי ורואנדה על סף התקופה הקולוניאליסטית הם שאחראים לתיאור הזה, שנוצר על מנת להתאים לרוח האירופית^[4]^[5]. טענות אלו נסמכות על עדויות שאין הבדל בין צבע העור של ההוטו והטוטסי; על תלונות של הוטו קיצוניים על כך שטוטסי מתחזים להוטו; ועל אמירות כמו זו של שר החוץ של בורונדי שאמר שניתן להבחין בין הוטו לטוטסי, אבל טווח הטעות הוא 35%. נטען שרק קבוצה קטנה של טוטסי אריסטוקרטים מתייחדים בכך שהם גבוהים מההוטו, בעוד הרוב הגדול של הטוטסי הם בעלי אותו גובה כמו ההוטו^[2].

התקופה הקולוניאליסטית

עם חדירת האדם הלבן לאזור, המילה "הוטו" קיבלה משמעות של קבוצה נחותה מה שבאופן טבעי הגדיר את הטוטסי כאליטה, על-אף שבעבר, משמעות המילה "טוטסי" הייתה "אדם בעל ממון (בקר) רב".

הבדל זה בא לידי ביטוי בעיקר בפסקי הדין של המערכת ההיררכית של ראשי השבטים שבראשה ניצב המלך; החוק המסורתי הפלה לטובה את הטוטסי ולמעשה שיקף מציאות של מערכת יחסים היררכית בין השניים. כך למשל, העונש על הריגת איש טוטסי על ידי איש הוטו הוא הריגת שני קרובי משפחה של הרוצח, בעוד העונש על הריגת הוטו על ידי טוטסי הוא הריגת בן משפחה אחד בלבד ממשפחתו של הרוצח^[6].

אומנם קשה להצביע על נקודת זמן מסוימת שבה החלה ההפרדה ו/או ההבדלה בין טוטסי להוטו והסיבות להבדלה בין שתי הקבוצות אינן חד-משמעיות, אך ההפרדה אותה עשה האדם הלבן מבוססת על השוני במראה החיצוני בין השניים. ההוטו, אשר הוגדרו נחותים, היו נמוכים יותר וכהים יותר בצבע עורם, מנגד המראה החיצוני של הטוטסי שהיו בהירים יותר, גבוהים ורזים יותר, נתפס בעיני האדם הלבן כנעלה וזאת כתוצאה מיכולת הזדהות והקרבה היחסית של האדם הלבן עם הטוטסי בהשוואה להוטו^[7]. כאשר הגדיר האדם הלבן את ההבדל בין הקבוצות כראות עיניו, החלו נשמעים קולות מירמור בקרב בני ההוטו שהוגדרו כנחותים. עניין זה הפך עם הזמן לבעיה המרכזית ברואנדה. ההפרדה הגזעית אשר ביצע האדם הלבן בין ההוטו והטוטסי היא אחד מהגורמים העיקריים למציאות ברואנדה כיום. המתיחות בין הטוטסי לבין ההוטו הגיעה לשיאה ברצח העם ברואנדה כאשר אנשי הוטו רצחו בסביבות מיליון בני טוטסי ביחד עם אנשי הוטו מתונים.

בשנת 1957 פרסם גרגואר קאייבנדה את המאמר Note sur l'aspect social du problème racial indigène au Rwanda ("הערה על ההיבט החברתי של הבעיה הגזעית המקומית ברואנדה") שנודע כ Manifeste des Bahutu ("מניפסט ההוטו"). המסמך בן עשרת העמודים קרא להגדרה עצמית והחזרת זכויות קבוצת הרוב של ההוטו שדוכאה על ידי שלטון המיעוט של הטוטסי. במקביל ייסד קאייבנדה את מפלגת Parmehutu - Parti du Mouvement de l'Emancipation ("תנועת האמנציפציה") כתנועה פוליטית לקידום ההוטו ככוח פוליטי בעל הכרה עצמית. בשנים 1959–1961 ערכו ההוטו מהפכה נגד ממלכת הטוטסי שנתמכה על ידי השלטון הקולוניאליסטי הבלגי. המהפכה, שכללה רדיפה וטבח של בני טוטסי, הובילה להעברת התמיכה הבלגית מהטוטסי להוטו ולבסוף להענקת עצמאות לרואנדה.

תרבות

אנשי ההוטו הם ברובם עובדי אדמה. הם גם עבדו כרועים עבור אנשי הטוטסי. המזון העיקרי של אנשי ההוטו מורכב מדגנים, שעועית, אפונה, בננות, בטטה ומעט בשר עיזים. רוב ההוטו כיום הם נוצרים, בעיקר קתולים, והשאר מאמינים בדת המסורתית שלהם, לעיתים בשיתוף עם נצרות, המתייחסת לאל נדיב בשם "אימנה" ומכירה במכשפים ושדים. בני ההוטו נישאים לרוב בסביבות גיל 17, כאשר הבנות מתחתנות בהגיען לבגרות. הגברים משלמים למשפחת נשותיהם מוהר של פרות ועיזים לקראת החתונה^[8].

בעבר, אף על פי שהתגוררו זה לצד זה, הטוטסי וההוטו נבדלו זה מזה ונמנעו מנישואים בין שבטיים. למרות זאת, עדיין היו כאלו אשר השתייכו לתתי-קבוצות; היו גם נישואי תערובת בין הטוטסי וההוטו ובתוך אותו "קלאן" (Clan – משפחה מורחבת) וחרף ההכרה בשוני שביניהם, חיו הללו במשותף.

לקריאה נוספת

בנימין נויברגר, ג'נוסייד: רואנדה 1994 רצח-עם ב"ארץ אלף הגבעות", רעננה: האוניברסיטה הפתוחה, 2005.

Briggs, Philip, Janice, 2006. Rwanda-The Bradt Travel Guide (3rd ed.). London: Bradt.

Travel Guides

De Heusch, Luc., 1995. Rwanda: Responsibilities for a Genocide. Anthropology Today, 11 (4), 3-7.
De Lame, Danielle., 2005. (Im)possible Belgian Mourning for Rwanda. African Studies Review, 48 (2), 33-43.
Hutus 'Killed Rwanda President Juvenal Habyarimana. Accessed in: 20/12/10 http://www.news.bbc.co.uk/2/hi/africa/8453832.stm
Leave None to Tell the Story: Genocide in Rwanda. Human Rights Watch. Accessed in: 20/12/10 www.hrw/legacy/reports/1999/rwanda/geno1-3-09.htm#p233_103259
Reed, Cyrus., 1995. The Rwanda Patriotic Front: Politics And Development in Rwanda. A Journal of Opinion, 23 (2), 48-53.
Uvin, Peter., 1999. Ethnicity and Power in Burundi and Rwanda: Different Paths to Mass Violence. Comparative Politics, 31 (3), 253-271.
Prunier, Gérard, 1995. The Rwanda Crisis: History of a Genocide "Rwanda & Burundi: The Conflict", Contemporary Tragedy. The Holocaust: A Tragic Legacy. London
Newbury, Catharine., 1995. Background to Genocide: Rwanda. A Journal of Opinion, 23 (2), 12-17.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הוטו בוויקישיתוף

הוטו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ ¹ ² Jamie Stokes, Encyclopedia of the Peoples of Africa and the Middle East, Volume 1, page 298
^ ¹ ² ³ Richard Morrock, The Psychology of Genocide and Violent Oppression, pages 63-64
^ Christian P. Scherrer, Genocide and Crisis in Central Africa: Conflict Roots, Mass Violence, and Regional War, Greenwood Publishing Group, 2002, עמ' 18, ISBN 978-0-275-97224-0. (באנגלית)
^ Robert Meister, After Evil: A Politics of Human Rights, page 135
^ Jane Caplan, John C. Torpey, Documenting individual identity, page 351
^ Adam Jones, Genocide: A Comprehensive Introduction, New York: Routledge, 2006, pp. 23-31
^ נויברגר, 2005, עמ' 23-31
^ Jamie Stokes, Encyclopedia of the Peoples of Africa and the Middle East, Volume 1, page 300

[סטוק-1] ¹ ² Jamie Stokes, Encyclopedia of the Peoples of Africa and the Middle East, Volume 1, page 298

[גנו-2] ¹ ² ³ Richard Morrock, The Psychology of Genocide and Violent Oppression, pages 63-64

[3] Christian P. Scherrer, Genocide and Crisis in Central Africa: Conflict Roots, Mass Violence, and Regional War, Greenwood Publishing Group, 2002, עמ' 18, ISBN 978-0-275-97224-0. (באנגלית)

[4] Robert Meister, After Evil: A Politics of Human Rights, page 135

[5] Jane Caplan, John C. Torpey, Documenting individual identity, page 351

[6] Adam Jones, Genocide: A Comprehensive Introduction, New York: Routledge, 2006, pp. 23-31

[7] נויברגר, 2005, עמ' 23-31

[8] Jamie Stokes, Encyclopedia of the Peoples of Africa and the Middle East, Volume 1, page 300

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

	יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: סגנון, הגהה, ויקיזציה.
	אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.	עריכה

יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: סגנון, הגהה, ויקיזציה.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.