גריגורי וויטינסקי
 | |
| לידה |
5 באפריל 1893 (יוליאני) נוול, רוסיה  |
|---|---|
| פטירה |
11 ביוני 1953 (בגיל 60) מוסקבה, ברה"מ |
| מדינה |
האימפריה הרוסית, ברית המועצות |
| מפלגה |
המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות |
  | |
גריגורי נאומוביץ' וויטינסקי (ברוסית: Григорий Наумович Войтинский; יליד 1893, זרקין – 1953) היה בולשביק חבר הקומינטרן. הוא נשלח לסין ב-1920 כיועץ בכיר ליצירת קשר עם הקומוניסטים הסינים הבולטים כגון צ'ן דודיו, זמן קצר לפני כינונה של המפלגה הקומוניסטית של סין. תהליך הקמתה של המפלגה הקומוניסטית מיוחס בעיקר לעבודתו, אף על פי שהבאים אחריו השפיעו יותר על הקו הרשמי של המפלגה עצמה, כגון השיוך לקוומינטנג.
הוא נולד ב־17 באפריל 1893 בנוול למשפחה יהודית רוסית. ב־1918 הצטרף למפלגה הבולשביקית. הוא נטל חלק פעיל בחזית המזרח הרחוק במלחמת האזרחים הרוסית.[1]
עבודה בסין[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1920 הקימה ברית המועצות את לשכת המזרח הרחוק בסיביר, סניף של האינטרנציונל הקומוניסטי השלישי, או הקומינטרן. הוא היה אחראי באופן ישיר על ניהול הקמה של המפלגה הקומוניסטית בסין ובמדינות אחרות במזרח הרחוק. זמן קצר לאחר הקמתה הגיע סגן מנהל הלשכה וויטינסקי לבייג'ינג ופנה לפעיל הקומוניסטי הסיני לי דז'או. לי סידר לוויטינסקי פגישה עם מנהיג קומוניסטי אחר, צ'ן דושיו, בשאנגחאי. באוגוסט 1920 החלו וויטינסקי, צ'ן דושיו, לי דז'או ואחרים להקים את סניף הקומינטרן בסין.
העיתון "שאנגחאי כרוניקל" נוסד בשנת 1919 בשאנגחאי על ידי רוסים עם נטיות סוציאליסטיות, וקיבל סיוע כספי ממשלת רוסיה הסובייטית בראשית 1920. באביב 1920 הגיעו וויטינסקי ועמיתיו לסין במטרה להקים המפלגה הקומוניסטית בסין. הם לא רק הגיעו לסין במסווה של עורכים ועיתונאים עבור העיתון, אלא גם הקימו את המזכירות של הקומינטרן במזרח אסיה במשרד העיתון. מכאן ואילך הפך העיתון לכלי תעמולה למזכירות מזרח אסיה ולכיסוי לפעילות הבולשביקית בסין. מאחר שעובדי העיתון סייעו לסובייטים הרוסים ולקומינטרן, שהוצבו שם בחסות העיתון, כדי להקים ארגון קומוניסטי בסין, העיתון כולו מילא תפקיד מיוחד בתנועה הקומוניסטית המוקדמת בסין. אף על פי שהעיתון הפסיק להתפרסם בסוף 1922, משום שהסיוע הרוסי הגיע לסיומו, אנשי צוות רבים המשיכו לעבוד למען הבולשביזם.[2]
קריירה מאוחרת יותר[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוא עבד כנציג של הקומינטרן עד 1926. אחר כך עבד בממשלה הסיבירית באירקוטסק עד 1929, כשעבר למוסקבה, עבד במוסדות מזרחיים שונים. בשנת 1934 הוא הפך לפרופסור באוניברסיטת מוסקבה.
הוא נחשב לאחד ממקימי הסינולוגיה הסובייטית. הוא כתב כמה ספרים על הפוליטיקה הסינית.
הוא נפטר בשנת 1953 במהלך ניתוח כושל.