גרשון אשכנזי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רבי גרשון אשכנזי (ה'שע"הי' באדר ב' ה'תנ"ג, מרץ 1693) היה רבה של וינה במאה ה-17. מחבר הספרים "עבודת הגרשוני" ו"תפארת הגרשוני".

נולד בשנת ה'שע"ה לרבי יצחק. החל את דרכו עוד בצעירותו כדיין בקראקא. בשנת ה'תי"ז כיהן כרב בפרוסטיץ שבמורביה, בשנת ה'תכ"א בניקלשבורג וסביבותיה על מקום חותנו שנפטר באותה עת, לאחר מכן כיהן כרבה של וינה עד לגירוש יהודי אוסטריה בשנת ת"ל, אז עבר למץ, בה התמנה בשנת תל"א-1670 כאב"ד, מינוי שאושר על ידי שלטונות צרפת בשנת תל"ב-1671.

סגנון לימודו היה חריף ומפולפל, ותלמידו, הרב דוד אופנהיים, העיד עליו כי "אלו נשתכחה בח״ו תורה מישראל היה הוא מחזירה בפלפולו" (הקדמה ל"עבודת הגרשוני"). בכל המקומות בהם שימש כרב, פעל לפתיחת ישיבות ולהעמדת תלמידים רבים. היה מראשי הלוחמים נגד השבתאות בתחילת דרכה והיה מהמנהיגים היהודיים הבולטים באירופה בתקופתו.

היה תלמידם של הב"ח (הרב יואל סירקיש), רבי יהושע העשיל מחבר הספר "מגיני שלמה" ורבי מנחם מנדל קרוכמל מניקלשבורג, מחבר ספר "צמח צדק" (הקדמון). בנישואיו השניים היה חתנו של רבו רבי מנחם מנדל קרוכמל. נפטר בי' באדר ב' ה'תנ"ג. בפטירתו גזרו חכמי דורו, כי במשך שנה לא ינגנו בכלי זמר בבתי היהודים ואף לא בחתונות.

בנו היה הרב משה אשכנזי, מנכבדי ברודי. חתנו היה הרב אהרן הוליטשר, מחבר הספר "בית אהרן".

הש"ך במספר מקומות‏[1], מכנה אותו "מחותני", אולם אין ידיעה מה היו בדיוק קשרי המשפחה ביניהם.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, א, 315-318

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתביו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ביורה דעה סימן ק"י סעיף ה', בנקודות הכסף על הט"ז ס"ק ה', הש"ך מביא בשם "מחותני הגאון מהר"ר גרשון נר"ו" והדברים נמצאים בחידושי הגרשוני בגיליון השו"ע. הש"ך מצטט אותו גם ביו"ד סימן צ"ח ס"ק ב': "ומחותני האלוף המרומם מהרר"ר גרשון נר"ו הקשה..."