ג'יימס ריצ'רד דייקרז (1788–1853)

ג'יימס ריצ'רד דייקרז (באנגלית: James Richard Dacres;‏ 22 באוגוסט 1788 – 4 בדצמבר 1853) היה קצין בצי המלכותי הבריטי, שהשתתף במלחמות צרפת המהפכנית, המלחמות הנפוליאוניות ומלחמת 1812. הוא היה בן לשושלת נכבדה של קצינים ימיים שהגיע לדרגת תת-אדמירל, אך זכור בעיקר בשל הקרב נגד הפריגטה האמריקנית "קונסטיטושן" בו הוכנעה אונייתו, אה"מ "גרייר", ונפלה לידי האויב.

משפחתו וראשית דרכו בצי

דייקרז נולד בלואסטופט ב-2 באוגוסט 1788 לקפטן (לימים תת-אדמירל) ג'יימס ריצ'רד דייקרז ולרעייתו אלינור בלנדפורד פירס. אחיו הבכור של ג'יימס, ברינגטון דייקרז, הגיע לדרגת פוסט קפטן, ודודם ריצ'רד דייקרז נעשה תת-אדמירל. בן דודו של ריצ'רד, סידני דייקרז, התקדם במהלך הקריירה הימית שלו עד דרגת אדמירל ושימש הלורד הראשון של האדמירליות.

ג'יימס ריצ'רד דייקרז הצטרף לצי המלכותי ב-1796 בגיל שמונה, ושירת כשוליית קצינים (first class volunteer) באונייתו של אביו, אה"מ "סְקֶפְּטֶר" (64 תותחים). ב-1797 עבר אל אה"מ "בָּרְפְלֶר" (98 תותחים), ובאוגוסט 1800 הפליג כלפטננט באה"מ "אֶפֶּטְיוּ" (74 תותחים) אל פרול שבספרד.^[1]

אונייתו הבאה הייתה הפריגטה "בודיסאה" (38 תותחים) בפיקודו של קפטן ג'ון מייטלנד שהוצבה בתעלה האנגלית. ב-24 ביולי 1803, בחופי פרול, הבחינו הצופים ב"בודיסאה" בשתי אוניות צרפתיות: "דוּגֶה טְרוּאָה" (74 תותחים) והפריגטה "גרייר" (38 תותחים). מייטלנד החליט לבדוק אם האוניות הצרפתיות חמושות בחֶסֶר (en flûte) ומשמשות כמובלות חיילים, התקרב אליהן ופתח בירי. הצרפתים השיבו אש, כשהם מגלים כי הם חמושים ומצוותים במלואם, ומייטלנד ניתק מגע והתרחק. התנהל מרדף, אך האוניות הצרפתיות לא יכלו להשיג את האונייה הבריטית. היה זה המפגש הראשון של דייקרז עם "גֶּרייר", אונייה שהוא עתיד לפקד עליה תחת דגל בריטי.^[2]

אחר כך עבר דייקרז אל איי הודו המערבית, שם פיקד אביו על תחנת הצי בג'מייקה. הוא שירת זמן מה כלפטננט דגל (שָׁלִישׁ) באוניות "תִ'יסְיוּס" ו"הֶרְקְיוּל" קודם שקיבל את הפיקוד הראשון שלו על הבריג-סלופ "אֶלְק" (18 תותחים).^[3]

המלחמות הנפוליאוניות ומלחמת 1812

דייקרז פיקד על אה"מ "אלק" עד העברתו ב-14 בינואר 1806 לאה"מ "בֶּקֶנְטִי" (24 תותחים). במהלך פיקודו לכדה האונייה את הסקונר הצרפתי (3 תותחים) "דוֹפִין", 71 איש, ליד סנטו דומינגו ב-14 בפברואר 1807. אחר כך נפגש עם קפטן פ' וייז מאה"מ "מֶדִיאֶטוֹר", ושתי האוניות שטו אל סמנה כשתוכניתם לתקוף את מצודת הנמל שנודע כמקום מחסה והצטיידות לפריבטירים צרפתיים. לאחר הרעשה משך ארבע שעות מתותחי שתי האוניות נחתו מלחיהן בחוף וכבשו את המצודה. אבדות הבריטים היו שני הרוגים ו-16 פצועים. בדצמבר 1807 שב דייקרז לאנגליה, אך מאחר שלא נמצאה אונייה מתאימה לפיקודו, הושם בעתודה במחצית השכר.^[3]

צפון אמריקה והפיקוד על אה"מ "גרייר"

דייקרז שב לשירות פעיל ב-18 במרץ 1811 ומונה למפקד הפריגטה הצרפתית לשעבר אה"מ "גרייר", שנפלה שלל לידי אה"מ "בלאנש" ב-19 ביולי 1806.^[4] הוא הפליג אל תחנת הצי בצפון אמריקה, וזמן קצר לאחר פרוץ מלחמת 1812 נשלח על ידי תת-אדמירל הרברט סוייר כחלק משייטת בפיקודו של קפטן פיליפ ברוק ליירט שיירה אמריקנית בפיקודו של קומודור ג'ון רודג'רס. השייטת של ברוק כללה את אוניית הקו אה"מ "אפריקה" (64 תותחים) והפריגטות "שֶׁנוֹן", "אֵייאוֹלֶס", "בלווידרה" ו"גרייר".‏^[5]

אונייתו של דייקרז ניתקה לזמן קצר מהשייטת של ברוק, ובעודה שבה אל אחיותיה, נתקלה ב-17 באוגוסט 1812 בפריגטה האמריקנית "קונסטיטושן" בפיקודו של אייזק האל. דייקרז סבר בטעות, כי האוניות שנמצאו בסמוך הן אוניות השייטת האמריקנית בפיקוד רודג'רס, בעוד שלאמיתו של דבר היו אלו אוניות השייטת של ברוק, ועל כן החמיץ את ההזדמנות לתקוף את "קונסטיטושן".^[6] אוניותיו של ברוק פתחו במרדף אחר "קונסטיטושן", אך היא הצליחה לחמוק מהן. דייקרז נשאר עם ברוק והצטרף אליו באוגוסט לליווי שיירה שפניה אל הליפקס, שלאחריה נותרה אונייתו בנמל לשם תיקונים והצטיידות.^[7]

הקרב עם "קונסטיטושן"

בשעות אחר הצהריים של 19 באוגוסט 1812 יצרה "גרייר" מגע עם "קונסטיטושן". דייקרז התכונן לקרב ושתי האוניות התקרבו אחת אל השנייה והחליפו מטחי דופן משך זמן מה. המרחק ביניהן הלך והצטמצם, ולאחר חילופי אש מטווח קרוב נפגע והתמוטט התורן האחורי של "גרייר". "קונסטיטושן" ניצלה זאת כדי להמטיר פעמים אחדות אש אורכית על יריבתה קודם שנצמדה אליה. זמן קצר לאחר מכן איבדה "גרייר" את תרניה הראשי והקדמי ונותרה משותקת תנועה.^[8] דייקרז נפצע במהלך הקרב בגבו מכדור מוּסְקֶט, אך סירב לעזוב את הסיפון.^[9] "קונסטיטיושן" ניתקה מגע, ובעודה מתרחקת כדי לתקן את נזקיה, ניסה דייקרז להתקין מפרשי עראי. הניסיון לא צלח, "קונסטיטושן" שבה לתקוף, ודייקרז ירה בתותח בכיוון הנגדי ל"קונסטיטושן".^[10] האל חשב כי זהו ניסיון לאותת על כניעה ופקד להוריד סירה ולשלוח לוטננט אל האונייה הבריטית. כשעלה הקצין על סיפונה ושאל אם מוכנה "גרייר" להיכנע, השיב קפטן דייקרז: "ובכן, אדוני, אינני יודע. התורן האחורי שלנו קרס, התרנים הקדמי והראשי שלנו קרסו – אני חושב שבדרך כלל היית אומר שכבר נכנענו."^[11]

דייקרז הועלה אל סיפונה של "קונסטיטושן", שם מסר את חרבו לידי האל. הקפטן האמריקני סירב לקבלה באומרו, כי אינו יכול לקבל את חרבו של אדם שנלחם באומץ לב רב כל כך. כמו כן פקד להשיב לדייקרז את ספר התנ"ך של אמו.^[11] מאחר שלא ניתן היה להשיט את "גרייר", היא הוטבעה בעזרת חומר נפץ.^[12]

תוצאות הקרב

דייקרז שהה בשבי זמן קצר, אך הוחלף ושב להליפקס, שם עמד בפני בית דין צבאי, כמקובל אז במקרים של אובדן אונייה.^[3] הוא טען להגנתו, כי "גרייר" נבנתה בצרפת ועל כן לא הייתה חסונה כמו האוניות הבריטיות; עוד הוסיף, כי האונייה הייתה רקובה ובדרכה לשיפוצים בהליפקס, וכי קריסת התורן האחורי, ששיתקה את "גרייר" כבר בתחילת הקרב, נגרמה בשל ריקבון העץ יותר מאשר נזקי הקרב.^[13] איש לא טען כי דייקרז ואנשיו לא עשו כל שביכולתם, או כי דייקרז טעה כשהחליט לתקוף את "קונסטיטושן", והוא נוקה מכל אשמה לאובדן האונייה.^[14] הוא קיבל מענק מן הקרן הפטריוטית של לויד'ס כפיצוי על פציעתו.^[3]

המשך שירותו בצי

דייקרז הוסיף לשרת בצי לאחר זיכויו, ומונה ב-23 ביולי 1814 למפקדה של הפריגטה "טייבר" (38 תותחים). הוא פיקד על האונייה בתחנות הצי בקורק, ניופאונדלנד ובתעלה האנגלית עד 18 בספטמבר 1818. ב-8 במרץ 1815 לכד את "ליאו", פריבטיר אמריקני נושא 3 תותחים בפיקוד קפטן ג'ורג' קוגשל. ב-28 באוקטובר 1833 נמסר לו הפיקוד על אה"מ "אדינבורו", אוניית קו מדרגה שלישית (74 תותחים), עליה פיקד עד 1837.‏^[9]

ב-28 ביוני 1838 קודם לדרגת סגן אדמירל, ב-9 באוגוסט 1845 קיבל את הפיקוד על תחנת הצי בכף התקווה הטובה. היה זה התפקיד המבצעי האחרון אותו מילא. ב-20 במרץ 1848 קודם לדרגת תת-אדמירל.^[15]

חייו לאחר השירות בצי

דייקרז נישא לאיזבלה-בויד, אחותו של קצין הצבא והפוליטיקאי סר אדולפוס דרלימפל, ב-25 באפריל 1810.‏^[16] היא מתה ב-11 באפריל 1828. אחד מבניו, שנקרא גם הוא ג'יימס ריצ'רד דייקרז, מת במוזמביק בגיל 37 ב-14 בפברואר 1848 בעודו מפקד על הסלופ אה"מ "נימרוד". בן אחר, יו דרלימפל דייקרז, מת בים בגיל 21 ב-11 ביולי 1835 תוך כדי שירותו כלפטננט ברגימנט הרגלים ה-67. הם ואביהם מונצחים על לוח בכנסיית הקהילה בטֶטְבְּרִי בגלוסטרשייר.^[17] ג'יימס ריצ'רד דייקרז מת בקטיספילד לודג', סמוך לפיירהם, המפשייר, ב-4 בדצמבר 1853 בגיל 65. הוא נקבר באחוזת הקבר של משפחתו בטטברי.^[16]

מקורות

Colledge, J. J.; Warlow, Ben (2006) [1969]. Ships of the Royal Navy: The Complete Record of all Fighting Ships of the Royal Navy (Revised edition). London: Chatham Publishing.
Tracy, Nicholas (2006). Who's who in Nelson's Navy: 200 Naval Heroes. London: Chatham Publishing.
The Gentleman's Magazine. 6. London: F. Jefferies. 1837.
The Gentleman's Magazine. 196. London: F. Jefferies. 1854.
Dodsley, James (1854). Annual Register. 95. London: F. J. Rivington.
Borneman, Walter R. (2004). 1812: The War That Forged a Nation. New York: Harper Perennial.
Forester, C.S.. The Age of Fighting Sail. New English Library.

קישורים חיצוניים

מכתבו של דייקרז לתת-אדמירל הרברט סוייר על אובדן אונייתו. בתוך Wikisource.

הערות שוליים

^ Tracy, Who's who in Nelson's Navy, p. 108; The Gentleman's Magazine, 1854, p. 201.
^ Tracy, Who's who in Nelson's Navy, p. 238; Gentleman's Magazine, 1837, p. 654.
^ ¹ ² ³ ⁴ The Gentleman's Magazine, 1854, p. 202; Dodsley, Annual Register, p. 275.
^ Colledge, Ships of the Royal Navy, p. 150.
^ Borneman, 1812: The War That Forged a Nation, p. 82.
^ Forester, The Age of Fighting Sail, p. 38.
^ Forester, The Age of Fighting Sail, p. 45.
^ Forester, The Age of Fighting Sail, p. 52.
^ ¹ ² The Gentleman's Magazine, 1854, p. 202.
^ Borneman, 1812: The War That Forged a Nation, p. 86.
^ ¹ ² Borneman, 1812: The War That Forged a Nation, p. 87.
^ Colledge, .Ships of the Royal Navy, p. 150.
^ Forester, The Age of Fighting Sail, pp. 50–1.
^ The Gentleman's Magazine, 1854, p. 202; Dodsley, Annual Register, p. 275; Forester, The Age of Fighting Sail, pp. 56–7.
^ London Gazette: no. 20840. p. 1182. 24 March 1848.
^ ¹ ² The Gentleman's Magazine, 1854, p. 202.
^ "Inscriptions on the Monuments existing in the Parish Church at Tetbury, Gloucestershire in 1857." Transcribed from "The History of the Town and Parish of Tetbury", by Rev. Alfred T. Lee, published in 1857. Stuart Flight, 2008.

[1] Tracy, Who's who in Nelson's Navy, p. 108; The Gentleman's Magazine, 1854, p. 201.

[2] Tracy, Who's who in Nelson's Navy, p. 238; Gentleman's Magazine, 1837, p. 654.

[''The275-3] ¹ ² ³ ⁴ The Gentleman's Magazine, 1854, p. 202; Dodsley, Annual Register, p. 275.

[4] Colledge, Ships of the Royal Navy, p. 150.

[5] Borneman, 1812: The War That Forged a Nation, p. 82.

[6] Forester, The Age of Fighting Sail, p. 38.

[7] Forester, The Age of Fighting Sail, p. 45.

[8] Forester, The Age of Fighting Sail, p. 52.

[''The202-9] ¹ ² The Gentleman's Magazine, 1854, p. 202.

[10] Borneman, 1812: The War That Forged a Nation, p. 86.

[Borneman,87-11] ¹ ² Borneman, 1812: The War That Forged a Nation, p. 87.

[12] Colledge, .Ships of the Royal Navy, p. 150.

[13] Forester, The Age of Fighting Sail, pp. 50–1.

[14] The Gentleman's Magazine, 1854, p. 202; Dodsley, Annual Register, p. 275; Forester, The Age of Fighting Sail, pp. 56–7.

[15] London Gazette: no. 20840. p. 1182. 24 March 1848.

[גנטלמן202-16] ¹ ² The Gentleman's Magazine, 1854, p. 202.

[17] "Inscriptions on the Monuments existing in the Parish Church at Tetbury, Gloucestershire in 1857." Transcribed from "The History of the Town and Parish of Tetbury", by Rev. Alfred T. Lee, published in 1857. Stuart Flight, 2008.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]