מוסקט (רובה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מוסקט בראון בס בריטי עם כידון

מוסקט (Musket) הוא רובה חלק קדח נטען־לוע בעל מצת פתיל ומאוחר יותר מצת חלמיש. המוסקט היה בשימוש נרחב מהמאה ה-17 עד למאה ה-19 והיה נפוץ במיוחד ביחידות חיל רגלים. לצד המוסקטים הכבדים והארוכים יחסית, נוצרו גם גרסאות מקוצרות שנקראו קרבין בעיקר לשימוש פרשים (בעיקר דרגונים וקרביניירים).

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי סברה אחת, מקור השם הוא במילה הצרפתית mousquette, סוג של נץ קטן. לפי סברה אחרת, מקור השם הוא במילה האיטלקית moschetto שמשמעותה זבוב קטן.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוסקטרים בעמדות

המוסקט הופיע לראשונה בסין במאה ה-14. עדות ראשונה להתפשטותו מערבה היא בערך משנת 1440 אצל היניצ'רים בצבא האימפריה העות'מאנית. בשנת 1500 בערך עבר הרובה לספרד ומשם התפשט למערב אירופה.

מן המאה ה-17 עד אמצע המאה ה-19, המוסקט היה נפוץ מאוד באירופה, המזרח התיכון ואמריקה, כנשק עיקרי של חיל הרגלים.

רובה המוסקט התחיל כרובה בעל מצת פתיל, מסורבל ולא מדויק.

בתחילת המאה ה-17 הוא היה כל-כך כבד שהיו צריכים להשתמש בחצובה כדי להקל על היורה.

בסוף המאה ה-17 הומצא בריח הצור, והיה מתקדם הרבה יותר מבריח הפתיל שהיה בשימוש לפניו. מהר מאוד התפתח רובה המוסקט בעל מצת חלמיש - הוא היה יותר מדויק מקודמו המסורבל. עם הזמן הפך המוסקט לנשק עיקרי של חיל הרגלים בשדה הקרב. במאה ה-18 החל השימוש בכידון רובה מוצמד לקנה. הרובים נעשו קלים יותר, וקוטר הקנה שלהם ירד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מוסקט בוויקישיתוף
P military.png ערך זה הוא קצרמר בנושא אמצעי לחימה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.