דורותי ג'ונסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דורותי ג'ונסון
Dorothy-Johnson.gif.png
מוסדות אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פרופסור דורותי ג'ונסוןאנגלית: Dorothy Johnson, ‏ 21 באוגוסט 1919פברואר 1999) הייתה אחות ותאורטיקנית. במהלך עבודתה היא פיתחה את "תאוריית מודל ההתנהגות".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ונסון נולדה בסוואנה, ג'ורג'יה, ארצות הברית. את התואר הראשון שלה היא קיבלה ב-1938 מ-Armstrong Junior college בג'ורג'יה. היא עשתה שנה הפסקה בלימודיה ולאחר מכן החלה ללמוד באוניברסיטת ואנדרבילט, טנסי. באוניברסיטה זו היא קיבלה ב-1942 את תואר ה-B.N.S. שלה. בשנת 1948 היא קיבלה MPH מאוניברסיטת הרווארד.

ניסיונה המקצועה כלל בעיקר הוראה אך היא שמשה גם כאחות צוות במועצת הבריאותית בסוונה, בין השנים 1943-1944. בנוסף, היא שימשה גם במדריכה ועוזרת פרופסור בסיעוד ילדים באוניברסיטת ואנדרבילט.

מ-1949 ועד לפרישתה ב-1978 עבדה ג'ונסון באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס כפרופסור משנה לסיעוד. בהמשך התקדמה לדרגת פרופסור חבר ובהמשך מונתה לפרופסור מן המניין בחוג לסיעוד.

בין השנים 1965-1967 שימשה ג'ונסון כיועצת סיעוד ילדים בחוג לסיעוד בקולג' הרפואי הנוצרי (אנ') בוולור (אנ') שבדרום הודו. בין השנים 1965-1967 שמשה כיו"ר הקהילה בעמותה לסיעוד בקליפורניה.

היא פרסמה 4 ספרים ולמעלה מ-30 מאמרים, דוח"ות ומונוגרפיות. נפטרה בגיל 80.

ג'ונסון קיבלה פרסים רבים, ביניהם פרס הפקולטה לתלמידי תואר שני ב-1975, פרס "lulu Hassenplug Ditinguished Acheivement" ב-1977, ופרס בית הספר לרפואה של אוניברסיטת ואנדרבילט עבור מצוינות בסיעוד ב-1981.

תאוריית מודל ההתנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאורית מערכת ההתנהגות של ג'ונסון נותנת פרדיגמה משותפת לאדם, סביבה וסיעוד. האדם מוגדר כמערכת התנהגות עם שבע תת-מערכות הקשורות זו בזו. כל מערכת נוצרת מסדרה של תגובות התנהגותיות הנובעות מאופיו ונטייתו של האדם או מפעולות בעלות מטרה משותפת. התגובות הללו מובחנות והן מעוצבות בעקבות לימוד והתבגרות.

התנהגותו של האדם נקבעת על ידי מכלול של גורמים פיזיים ביולוגיים ופסיכולוגיים המשפיעים זה על זה ולכל מערכת משנה יש ארבעה מבנים תפקודיים ושלושה צרכים תפקודיים.

מבנים תפקודיים:

  1. מוטיבציה ומטרה - התוצאות הסופיות של ההתנהגות.
  2. נטייה מוקדמת - הנטייה המוקדמת של האדם לפיה הוא פועל.
  3. בחירה - האדם יכול לבחור כיצד לפעול בכל מצב נתון.
  4. פעולה - התנהגות הפרט.

צרכים תפקודיים:

  1. הגנה
  2. טיפול
  3. עוררות, המרצה, גירוי

כדי שתת-המערכות יתפתחו וישמרו על יציבות, עליהן לקבל אספקה קבועה של הצרכים התפקודיים הנ"ל - אותם הם מקבלות בדרך כלל מהסביבה. אולם, בעת מחלה או בעת סיכון למחלה, האחות יכולה להפוך למקור לצורכי תת-המערכות.

תגובות האדם שנוצרות על ידי כל תתי המערכות שהוזכרו לעיל הן תוצר של מוטיבציה, ניסיון ולמידה. התגובות הללו מושפעות ממכלול של גורמים. מערכת ההתנהגות מנסה להשיג איזון על ידי הסתגלות לגירויים פנימיים וסביבתיים. היא מגדירה את כל ההתנהגויות של האדם שנוטות לחזור על עצמן, התנהגויות שמאפיינות את אופי האדם.

מערכת ההתנהגות של האדם קובעת את האופן והאופי בו יתקשר האדם והסביבה וכיצד יגיב לאירועים המתרחשים בסביבתו. הערכת מצב החולה מתבססת על בדיקת תקינותם וקיומם של כל אחד מהמבנים והצרכים התפקודיים, ביחס לכל תת-מערכת. באופן תקין האדם שומר על כך, אך במקרים של מחלה - האחות נותנת סיוע חיצוני.

לפיכך, על המטפל לראות את האדם כמכלול אלמנטים המרכיבים יחד מערכת התנהגות אחת. עליו לפתח כלים שעל ידם יוכל להעריך את המטופל באופן זה, ובכך לקבוע האם קיים איום ממשי או מדומה על החולה וכן להעריך האם האדם מסוגל להסתגל למחלה מבלי לערער את איזון המערכת.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]