דיוויד פ. גולדמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דיוויד פ. גולדמן
David P. Goldman.png
לידה 27 בספטמבר 1951 (בן 67) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

דייוויד פ. גולדמן (David P. Goldman; נולד ב-27 בספטמבר 1951) הוא כלכלן ואנליסט, הידוע בזכות טור דעה רב־ההשפעה ביומון "אסיה טיימס", תחת שם העט "שפנגלר". גולדמן הוציא לאור בשנת 2011, את הספר ציביליזציות גוועות, המבוסס על רעיונות אותם העלה בטורו. הספר יצא לאור בשנת 2013 גם בעברית.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גולדמן, יליד ארצות הברית, גדל במשפחה יהודית חילונית. גולדמן השלים תואר ראשון באוניברסיטת קולומביה בשנת 1973 ולמד לדוקטורט בכלכלה בבית הספר לכלכלה של לונדון בשנת 1976. בשנים 1976–1982 היה גולדמן האחראי לפרסומים בתחום הכלכלה של תנועת השמאל הקיצוני של לינדון לה-רוש האמריקני. גולדמן הגדיר את עצמו אותה תקופה כבעל דעות רדיקליות ואתאיסטיות.[1]

מתחילת שנות השמונים של המאה העשרים החלו תפישותיו של גולדמן להשתנות, כשהוא מתקרב בהדרגה לקוטב השמרני יותר במפת הדעות האמריקנית. משנת 1984 מועסק גולדמן ככלכלן וכמנהל קרנות השקעה ומדיניות השקעה במשרות בכירות בגופים כמו קרדי סוויס, קנטור פיצג'רלד, אסטרי, SG Capital, ואחרות. מאז ספטמבר 2013 עומד גולדמן בראש חטיבת האמריקות בבנק ההשקעות ראוריינט גרופ שמושבו בהונג קונג.

ככלכלן פרסם גולדמן מאות מאמרים ומחקרים בנושאי כלכלה, בכתבי־עת מקצועיים לצד כתבי־עת ויומונים כמו וול סטריט ג'ורנל, קומנטרי, בלומברג, ואחרים.

לצד עבודתו ככלכלן וכאנליסט רכש גולדמן השכלה במוזיקה (תואר שני בסיטי יוניברסיטי ניו יורק), פרסם מאמרים בכתבי־עת במוזיקולוגיה והקדיש לנושא את ספרו הראשון, משנת 1989. מאז שנת 2002 מכהן גולדמן כחבר במועצת המנהלים של מכללת מאן למוזיקה (Mannes School of Music), שם הורה בעבר. גולדמן נשוי ואב לשתיים.[2]

שפנגלר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1997 החל גולדמן לכתוב טור במהדורה המודפסת של היומון "אסיה טיימס". בשל עבודתו במוסדות פיננסיים, נרתע גולדמן מפרסום הטור הפרובוקטיבי בשמו ובחר בשם העט "שפנגלר", כמחווה להוגה הגרמני אוסוולד שפנגלר, מחבר הספר שקיעת המערב. גולדמן אימץ מקצת מתפישותיו של שפנגלר, אך ביסס את רעיונותיו בעיקר על הגותו של הפילוסוף היהודי-גרמני פרנץ רוזנצווייג.

סגירת המהדורה המודפסת של אסיה טיימס הובילה את "שפנגלר" לרשת האינטרנט, שם פרסם גולדמן כ-1,800 מאמרים. מאוחר יותר, כאשר הפופולריות הרבה של "שפנגלר" (למעלה ממיליון מבקרים בחודש, בשיא הפופולריות של הטור) עוררה תהיות על זהותו האמיתית, וכאשר העלה בלוג פרו-פלסטיני את ההשערה כי "שפנגלר" הוא גולדמן, החליט גולדמן באפריל 1999 לחשוף את האיש שמאחורי הפילוסוף הגרמני הפסימי.[3]

הגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כ"שפנגלר" עסק גולדמן במגוון רחב של נושאים, מתאוריה מוזיקלית ועד סוגיות של תרבות ואמונה, אך במוקד עניינו עמדו סוגיות גיאו-כלכליות וגאו-פוליטיות. בספרו "ציביליזציות גוועות" משנת 2011 חשף גולדמן בהרחבה את השקפת עולמו, השואבת השראה מפרנץ רוזנצווייג ו"כוכב הגאולה" שלו.

לפי גולדמן, בעקבות רוזנצווייג, הכוח המכריע לגורלן של אומות הוא האמונה שלהן בעתידן והקשר שלהן לעברן. גולדמן סבור כי כוחה האמיתי של אומה נחשף במפגש עם העידן המודרני, עם הגלובליזציה ועם מערך תפישות ורעיונות פתוח ומשתנה. ניסיונן של אומות רבות, ובמיוחד באירופה, להמיר את האמונה הדתית בלאומנות ובאמונה בתפישות 'עם נבחר' וייעוד דן אותן לשקיעה, עם קריסתם של אותם רעיונות.[4]

באופן דומה, הדת המוסלמית, השואבת את עיקרי כוחה ממבנה חברתי הירארכי וחמולתי, נתקלת בקושי ניכר במצב בו מבנה זה אינו יכול להתקיים עוד, בגלל מגמות של התרחבות ההשכלה, עיור והיחלשות כוחן של המסגרות המסורתיות. מחמירה את המצב, לפי גולדמן, תפישת הכל-או-לא-כלום האופיינית לאסלאם, הדוחה פשרה כלשהי בין קבלה מלאה של האמונה המוסלמית לחילון מוחלט.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דיוויד פ. גולדמן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Confessions Of A Coward, מאמר אוטוביוגרפי שפורסם ב-First Things. ה-7 במאי 2009.
  2. ^ Confessions Of A Coward
  3. ^ And Spengler Is. Asia Times, 18 April, 2009.
  4. ^ How Civilizations Die: (And Why Islam Is Dying Too) By David P. Goldman. Regnery Press.