ציביליזציות גוועות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ציביליזציות גוועות
How Civilizations Die
Dyingcivs.jpg
מידע כללי
מאת דיוויד פ. גולדמן
שפת המקור אנגלית
הוצאה
הוצאה Regnery Publishing
שנת הוצאה ספטמבר 2011
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 004050188, 003611566

ציביליזציות גוועות: מדוע אירופה והאיסלאם נעלמים?אנגלית: How Civilizations Die) הוא ספר שכתב דיוויד פ. גולדמן (David P. Goldman), עיתונאי ואנליסט. הספר ראה אור לראשונה באנגלית בשנת 2011, בהוצאת Regnery. בדצמבר 2013 יצאה לאור מהדורה עברית של הספר, בהוצאת עמותת אל־הפרט והוצאת סלע־מאיר. במוקד הספר עומד משבר קריסת שיעורי הילודה באירופה ובעולם המוסלמי. לתפישתו של גולדמן מביאה קריסה זו את אירופה לאמץ גישה פטליסטית ופסיבית ואת העולם המוסלמי לאמץ גישה תוקפנית ואלימה - לא מתוך עמדה של כוח, כי אם כצעד של ייאוש. חלק ניכר מן הספר מבוסס על מאמרים שפרסם גולדמן בטור פופולרי תחת שם העט "שפנגלר" ביומון אסיה טיימס.

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב"ציביליזציות גוועות" שלושה שערים. הראשון עוסק בירידתו של המזרח ומציג את הקריסה בשיעורי הילודה בעולם המוסלמי כאירוע שמשמעותו חורגת מכלל שינוי בסגנון חיים. לטענת גולדמן הטרור הפונדמנטליסטי והאסלאם הקיצוני מוזנים על ידי תחושה כי העולם המוסלמי ניצב על סיפו של אסון דמוגרפי, שיחולל אסון חברתי, כלכלי ותרבותי במדינות אלו.

בשער השני של הספר, תיאו־פוליטיקה גורס גולדמן כי הסיבה לקריסה בשיעורי הפיריון בעולם המפותח ובעולם המוסלמי נובעת ממפגש בין תפישות דתיות למודרנה. בנצרות האירופית קושרה הדת ללאומיות, כשאומות שונות נאחזות בתפישת העם הנבחר אותה טיפחו כדי לקשור בין דת ללאומיות. קריסת רעיון הלאומיות הובילה את אירופה גם לקריסת ההנעה המרכזית, כך לפי גולדמן, לשמר שיעורי פריון גבוהים. באסלאם התבססה הדת על מבנה החברה המסורתי, ובמפגש עם העידן המודרני וההשכלה, שחתרו תחת מבנה זה, חלה קריסה מהירה מאוד בפיריון. בשער השלישי של הספר מנסה גולדמן להסביר מדוע זה אינו עולם פוסט-אמריקני. לטענת גולדמן, ארצות הברית היא המדינה הגדולה היחידה שאינה ניצבת בעיצומה של קריסה דמוגרפית, ושיעור ההחלפה הבין-דורית האיתן בה מבטיח כי תשמר את חוסנה, יציבותה ומעמדה החשוב גם לאורך המאה הקרובה. גולדמן עומד כאן גם על ההבדלים התאולוגים בין היהדות והנצרות האמריקאית והאירופית, ומראה כיצד הבדלים אלו מאפשרים לארצות הברית לשגשג גם בעידן המודרני שדן את אירופה והמוסלמים לכיליון.

רעיונות מרכזיים בספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיעורי ילודה וגיאו־פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לטענת גולדמן, אם שיעור הילודה הנמוך באירופה ובעולם המוסלמי לא ישתנה בעשורים הקרובים, צפויות אומות רבות להגיע אל סף הכחדה. הירידה בפיריון בארצות־אירופה מתועדת ונמשכת כבר כמאתיים שנה, אך הקריסה בשיעורי הילודה במדינות המוסלמיות בדור האחרון מתרחשת בקצב ובמהירות הגבוהים בהיסטוריה האנושית. ערב המהפכה המוסלמית באיראן ב-1979, מאייר גולדמן את דבריו, עמד מספר הילדים שנולדו לאישה באיראן על שבעה, שעה שהיום הוא צנח לשיעור של 1.6 ילדים לאישה. ירידה זו נמצאת ביחס ישר להשכלת הנשים ולמגמות העיור. משמעות הירידה הדרמטית הזו היא כי החברה האיראנית, כמו החברה הטורקית והחברה במדינות מוסלמיות רבות אחרות, עתידה להצטמק ולהזדקן בקצב מואץ. בניגוד למדינות האירופיות, שעושרן יסייע להן להתמודד עם המצוקה טוב יותר, כך לפי גולדמן, החברה האיראנית תתייצב מול התמוטטות כלכלית ודאית כבר בעשורים הקרובים.

קריסתה העתידית של הציביליזציה המוסלמית מובילה מדינות כמו איראן וטורקיה וארגונים כמו חזבאללה ואל-קאעידה לנקוט צעדים קיצוניים, טוען גולדמן. על־פי הכותב עליית האסלאם הקיצוני מונעת ממצוקה המובילה את מנהיגי המדינות והארגונים למלחמה חסרת פשרות עם המערב, כהזדמנות אחרונה להושיע את עצמן מגזר דינה של ההיסטוריה. גולדמן סוקר כאן יריעה רחבה של מקרים בהם התמוטטות הסדרים החברתיים המסורתיים הובילה אומות וחברות לאלימות לא מרוסנת, מתקופת הטרור ברוסיה של תחילת המאה העשרים, עבור בגרמניה הנאצית, וכלה באסלאם הפונדמנטליסטי של ימינו. בכל המקרים רוסקו הסדרים המסורתיים בחברה וקריסה חברתית ודמוגרפית לוותה בצעדי יאוש תוקפניים. כדי להתמודד בצורה טובה עם האתגרים שמציבה תופעה זו בפני המערב, סבור גולדמן, חשוב להיות מודעים לכך שהמודלים הרציונליים המשמשים את אנשי מדע המדינה לבחינת התנהלותן של אומות אינם תקפים כשמדובר בציביליזציות גוועות.

תאולוגיה ופיריון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי גולדמן הוטל הפור עבור העולם המוסלמי כבר במאה השתים־עשרה, כאשר קבע ההוגה אל-ע'זאלי כי ההלכה המוסלמית עומדת מעל להיגיון ולהשגה האנושית. תפישה זו הפכה את האסלאם לדת הדוחה באופן קטגורי שינוי, ביקורת ודינמיות מחשבתית ופולחנית. תפישה מקובעת זו נחלה הצלחה בחברה מסורתית המבוססת על מסגרת חמולתית ושבטית שביסודה ציות מלא לאל, למלך, לראש השבט, לראש החמולה ולראש המשפחה. במפגש מפורר המסורות עם המודרניות התובעת חירות מחשבה, מעשה וזכויות אדם, עם זאת, מערך זה קורס לחלוטין.

היחשפות למודרניות כופה על פרטים בחברות מוסלמיות לבחור בין שלילתה המוחלטת של המודרניות, ודבקות בלא פשרות בעולם המוסלמי, או דחייה מוחלטת של התרבות המוסלמית. שלילת המודרניות מובילה לפונדמנטליזם חסר פשרות, ואילו שלילת הרקע התרבותי בתוכו גדלו מוסלמים מובילה לייאוש. גולדמן מאייר מקרים כאלו בנתונים על זנות וצריכת סמים בהיקף נרחב מאוד בערי איראן, המלווים בצניחה רבתי בפיריון.

הנצרות האירופית עוצבה בצל מלחמת שלושים השנה. מלחמה זו, שלפי גולדמן נמשכה שנים רבות גם בגלל מאמציו של הקרדינל רישלייה, ששאף להציב את צרפת במעמד ה'עם הנבחר' בנצרות, הפכה קרב־רב בין מדינות שמיזגו בין גורלן הלאומי ליעדיה של הדת הנוצרית, ובכך גזרו את דינה, ומאוחר יותר, עם קריסת הזהויות הלאומיות באירופה במהלך המאה העשרים, גם את דינם. גולדמן מאייר נקודה זו בספרו בסקירה של הקריסה המהירה בפיריון במדינות שנחשבו מעוז פריון ודת מובהק, כמו פולין ואירלנד, מרגע שהוסרו חסמים של כיבוש וחיים מסורתיים.

העם הנבחר המקורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

גולדמן נוגע בספרו גם בסוגיית חריגותה של מדינת ישראל. ישראל היא היום המדינה בעלת שיעור הפיריון הגבוה ביותר בעולם המפותח. על בסיס תחזית האוכלוסייה של האו"ם, טוען גולדמן, ישתווה מספר הצעירים בישראל למספר הצעירים בגרמניה עד סוף המאה העשרים ואחת. לתפישתו של גולדמן, חריגותה של ישראל אינה מקרית בשני מובנים. ראשית, אף שישראל היא מדינה מודרנית, לא התרחשה בה קריסה של האמונה הדתית. בניגוד לנצרות האירופית ולאסלאם, שביססו את האמונה על מסורת, קשרי-דם, אדמה ולאום, היהדות מבוססת על מצפון אישי ומאפשרת חשיבה ביקורתית, מה שמאפשר ליהודים בישראל להתמודד באופן טוב יותר עם החיים המודרניים. גולדמן סבור כי תכונות אלו הופכות את ישראל לאחד מסיפורי ההצלחה הגדולים של המאה העשרים ואחת, ולבת ברית טבעית של המעצמה המערבית האחרונה, ארצות הברית, החולקת עמה ערכים ותפישות עולם דומות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]