דיכוגמיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
במין שושנון כתום מזויף הצעירים מתחילים את חייהם כנקבות והנקבות הבכירות מחליפות מין לזכרים.

דיכוגמיה (Dichogamy) היא מצב של הפרדה בזמן בין ביטוי התכונות הנקביות והזכריות באורגניזמים דו-מיניים. דיכוגמיה קיימת בדגים ובחלזונות מסוימים, ובחלק ניכר מצמחי הפרחים. דיכוגמיה גם נקראת חילופי זוויג - החלפת מין מזכר לנקבה או להפך.

זואולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיכוגמיה בדגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדגים מספר מבנים חברתיים, כשלחלקם מבנה מונוגמי, ולאחרים מבנה פוליגמי, כלומר שזכר אחד שולט על מספר נקבות ומפרה אותם.
בדגים ישנם מינים החיים בקבוצות של נקבות וכולם נולדים כנקבות ורק זכר אחד עומד בראשם. כשזכר מת או נעלם משנה אחת הנקבות את מינה לזכר ומעתה הוא השליט היחיד בקבוצה - הקבוצה מונה בין חמישה לעשרה פריטים. דוגמה למין בישראל בעל מבנה דיכוגמי הוא פזית ים סוף. דגי פזית ים סוף מתחילים את חייהם כנקבות. הפזיות חיות במים הפתוחים בקרבת השונית בלהקות צפופות הנשלטות על ידי זכר בודד, שהוא הפרט הגדול ביותר בלהקה. במקרה שהזכר השולט נטרף או נעלם, תהפוך הנקבה הגדולה ביותר בלהקה לזכר תוך כמה שבועות.

במצבים של מונוגמיה זוגיות (או במצבים שבהם ההזדווגות היא אקראית) למשל באלמוגים, הצלחתה הרבייתית של הנקבה תלויה בגודלה יותר מאשר אצל הזכר, שכן העלות האנרגטית של ייצור ביצים גבוהה מזו של ייצור זרע. במצב זה עם העלייה בגודל הגוף יועדף חילוף זוויג מזכר לנקבה. לדוגמה הדג שושנון אילתי, החי בזוגות בין זרועות שושנת ים: הנקבה גדולה מן הזכר ותוקפנית ממנו כלפי דגים החודרים לנחלתה. אם הנקבה נטרפת הזכר הופך לנקבה בזמן קצר וזכר צעיר אחר יחדור לנחלה ויהפוך לבן זוגה. דוגמאות מעין אלו של חילוף זוויג המתרחש פעם אחת בחיי הפרט אופייניות לדגים. החלפת זוויג דו–כיוונית נדירה בדגים.

דיכוגמיה בחלזונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלק ממיני החלזונות ובמיוחד בחלזונות המים אין הבדל בין זכר לנקבה ולכל חלזון תאים זכריים ונקביים ויכול להטיל ביצים מופרות מהם יצאו החלזונונים הצעירים דומים להוריהם

בוטניקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיכוגמיה בצמחי הפרחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרחים דו-מיניים, דיכוגמיה היא מצב שבו קיים פער בזמן בין חיוניות העלי לבין חיוניות האבקנים. דיכוגמיה היא מנגנון חשוב למניעה או צמצום של האבקה עצמית.

מידת החפיפה בזמן בין פעילות הצלקת והאבקנים משתנה בין צמחים שונים. ישנם צמחים שבהם הפרדה מוחלטת בזמן בין הפונקציה הזכרית לבין הפונקציה הנקבית, דבר המונע לחלוטין את אפשרות ההאבקה העצמית. בצמחים אחרים קיימת חפיפה חלקית בין שתי הפונקציות, דבר שמאפשר לעיתים אחוז מסוים של האבקה עצמית, שיכולה לפצות על היעדרה של האבקה זרה. בצמחים רבים משתנה משך החיוניות של איברי הרבייה, בהתאם לשיעור ההאבקה: אבקנים שלא התרוקנו מאבקה, יאריכו ימים יותר מאבקנים ריקים; צלקת שלא קיבלה אבקה, תאריך ימים יותר מאשר צלקת שהואבקה. התאמה זו יוצרת אופטימיזציה של שיקולי עלות-תועלת עבור הצמח: כשההאבקה מהירה ויעילה, רקמות הצמח חיות זמן קצר בלבד, וכך חוסכות לצמח משאבים; כשההאבקה אינה יעילה, רקמות הצמח חיות זמן רב יותר, וכך מגבירות את הסיכוי להצלחת ההאבקה.

ברוב הפרחים הדיכוגמיים, האבקנים מבשילים לפני הצלקות, מצב המכונה פרוטאנדריה (protandry). המצב ההפוך, שבו הצלקות מבשילות לפני האבקנים, מכונה פרוטוגיניה (protogyny).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

P biology.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא ביולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.