דלקת האוזן התיכונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דלקת האוזן התיכונה
Otitis media incipient.jpg
מראה עור התוף המדגים דלקת האוזן התיכונה
ICD-10
(אנגלית)
H65-H67
ICD-9
(אנגלית)
017.40, 055.2, 381.0, 381.1, 381.2, 381.3, 381.4, 382
DiseasesDB
(אנגלית)
29620
MedlinePlus
(אנגלית)
000638
eMedicine
(אנגלית)
article/994656 
MeSH
(אנגלית)
D010033

דלקת האוזן התיכונה (Otitis media) היא דלקת הנגרמת לאחר חוסר אוורור תקין בחלל האוזן דבר שגורם לרירית האוזן התיכונה להפריש תפליט אל החלל.

סוגי דלקות האוזן התיכונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. דלקת חריפה של האוזן התיכונה
  2. דלקת כרונית של האוזן התיכונה
  3. דלקת אוזן תיכונה תפליטית

דלקת חריפה של האוזן התיכונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היא מחלה מאוד שכיחה בקרב ילדים במיוחד בשש השנים הראשונות בחייהם, בגילאים יותר מבוגרים המחלה הופכת להיות נדירה יותר. דלקת האוזן התיכונה נמשכת ברוב המקרים מספר ימים עד לשבוע ללא טיפול תרופתי.

גורמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. פגיעה ב דרכי הנשימה העליונות מוירוס או חיידק שהתפשט דרך חצוצרת השמע.
  2. נקב בעור התוף.
  3. העברת הגורמים בדם כמו אלח דם.

סימנים ואבחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החולה יסבול מכאבי אזניים תחושת מלאות בחלל האוזן וירידה בשמיעה אך לעתים, כאשר הדלקת ממקור חיידקי או דלקת ויראלית, יחווה החולה גם חום גבוה, שלשול או הקאה, תשישות ואדישות לסביבה. האבחנה מתבצעת על ידי הסתכלות באוטוסקופ או במיקרוסקופ מיוחד שנמצא בשימושם של רופאי אף־אוזן־גרון.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. משככי כאבים בצורת טיפות מסוגים שונים המוזלפות ישירות לחלל חצוצרת השמע.
  2. מתן טיפול באנטיביוטיקה בטיפות אוזניים או בכדורים או סירופ המקטינה את הסיכוי לסבול מסיבוכים.
  3. שאיבה או שטיפה סטרילית של הנוזל התפליטי המצטבר בתעלת השמע על ידי רופא אף אוזן גרון.

דלקת אוזן תיכונה תפליטית[1][עריכת קוד מקור | עריכה]

דלקת אוזן תיכונה תפליטית מוגדרת כהצטברות נוזלים באוזן התיכונה ללא תסמיני דלקת אוזן תיכונה חריפה. מצב זה שכיח אצל ילדים ותינוקות (בין גילאי חצי שנה ו-4 שנים). ובדרך כלל המצב חולף לאחר שלושה עד שישה חודשים. הדלקת נפוצה יותר בקרב בנים מאשר בנות. המחלה מתפשטת בעונת החורף. היא עשויה לגרור ירידה בחוש השמיעה עקב חסימת הולכת הקול אל האוזן הפנימית, בנוסף היא עלולה להוביל להפרעות בשינה, בעיות התנהגותיות, בעיות תפקודיות בבית הספר וכן בעיות בהתפתחות הדיבור והשפה. לעתים, כאשר הנוזל חלקי, ייתכנו גם כאבי אוזניים בטיסות ובייחוד בנחיתה. אנשים מבוגרים עשויים לחלות בדלקת אוזן תיכונה תפליטית לאחר מחלת דרכי נשימה עליונות או בגלל מעבר לסביבה שבה הפרשי הלחצים מאוד גדולים.

גורמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דלקת אוזן תיכונה תפליטית עשויה להיגרם לאחר דלקת בדרכי הנשימה העליונות, עקב אי ספיקה של תעלת השמע או עקב דלקת והגדלה של השקד השלישי.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחלה עשויה לחלוף ללא צורך בטיפול תרופתי, כאשר לרוב ניתן לעקוב אחר מטופל בכל 4 עד 6 חודשים עד להיעלמות הנוזלים, או עד להופעת תסמין המחייב טיפול נוסף. במידה והתסמינים אינם חולפים, או שמופיעים תסמינים חדשים - יש צורך לעתים בהכנסת צינוריות אוורור כדי לנקז את הנוזלים, בניתוח כריתת רקמת השקד השלישי (ניתוח שאינו מומלץ בילדים מתחת לגיל 4 שנים), או בשילוב של שני אלו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דלקת האוזן התיכונה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ R. M. Rosenfeld, J. J. Shin, S. R. Schwartz, R. Coggins, Clinical Practice Guideline: Otitis Media with Effusion (Update), Otolaryngology -- Head and Neck Surgery, 154, 2016-02-01, עמ' S1–S41 doi: 10.1177/0194599815623467
P medicine.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא רפואה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.