דלקת הזיז הפטמתי
 | |
| דלקת בזיז הפטמתי | |
| תחום |
רפואת אף אוזן גרון  |
|---|---|
| מיקום אנטומי |
אוזן תיכונה |
| קישורים ומאגרי מידע | |
| eMedicine |
2056657 |
| DiseasesDB | 22479 |
| MeSH | D008417 |
| MedlinePlus | 001034 |
| סיווגים | |
| ICD-10 | H70 |
| ICD-11 |
AB11.3 |
  | |
דלקת הזיז הפטמתי (מסטואידיטיס, Mastoiditis) נגרמת כתוצאה מזיהום שמתפשט לזיז הפטמתי, שהוא חלק מעצם הרקה שבגולגולת הנמצא מאחורי האוזן.[1][2]
דלקת הזיז הפטמתי נגרמת לרוב כתוצאה מזיהום חמור באוזן התיכונה שאינו מטופל. בעבר דלקת זו הייתה מהגורמים המובילים למוות אצל ילדים, אך עם התפתחות האנטיביוטיקה דלקת הזיז הפטמתי נעשתה נדירה במדינות המפותחות.[1] ללא טיפול, הזיהום עלול להתפשט למבנים סמוכים וביניהם המח, דבר הגורם לסיבוכים חמורים.[3]
תסמינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]התסמינים והסימנים הנפוצים של דלקת בזיז הפטמתי כוללים כאב, רגישות ונפיחות באזור הזיז הפטמתי. נוסף על כך, לעיתים ישנו כאב באוזן ולפעמים אזור האוזן או אזור הזיז הפטמתי נעשה אדום. כמו כן החולה עלול לסבול מחום וכאבי ראש. פעוטות לרוב יסבלו מתסמינים שאינם ספציפיים כדוגמת חוסר תיאבון, שלשול ועצבנות או רגישות יתר. הפרשות מהאוזן מתרחשות במקרים חמורים יותר, ולרוב ניתן להבחין בהן עקב הפרשה חומה על הכרית לאחר השינה.[3][4]
אבחון
[עריכת קוד מקור | עריכה]האבחון של דלקת בזיז הפטמתי הוא קליני, ומבוסס על היסטוריה רפואית ובדיקה גופנית. בדיקות דימות מספקות מידע נוסף, כאשר השיטה המקובלת לאבחון היא באמצעות MRI. זאת מכיוון שסריקת MRI נותנת תמונה ברורה יותר לעומת סריקת CT למשל, ותמונה כזו מסייעת יותר בהערכת קרבת הנזק של הדלקת למח ולעצבי הפנים העוברים בסמוך לזיז הפטמתי. אם ישנן הפרשות, לעיתים קרובות הן יישלחו לתרבית כדי לאתר את החיידק, אך במקרים רבים תוצאת הבדיקה תהיה שלילית אם המטופל החל ליטול אנטיביוטיקה. ניתוח לצורך אבחון מבוצע רק כמוצא אחרון.[1][5]
פתופיזיולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]דלקת הזיז הפטמתי מתפתחת כתוצאה מהתפשטות חיידקים מהאוזן התיכונה אל תאי האוויר בזיז הפטמתי, שם הדלקת גורמת לנזק למבנים הגרמיים. ישנם הרבה חיידקים שונים העלולים לגרום להתפתחות הדלקת, גם ארובים וגם אנארוביים. ברוב המקרים הדלקת נגרמת על ידי כמה מיני חיידקים ולאו דווקא על ידי מין יחיד.[6] המינים הנפוצים ביותר שנמצאו במקרים חמורים של הדלקת הם Streptococcus pneumoniae ו-Pseudomonas aeruginosa.[7]
מניעה וטיפול
[עריכת קוד מקור | עריכה]דלקת בזיז הפטמתי נגרמת כתוצאה מהתפשטות חיידקים שמקורם באוזן התיכונה. כאשר אדם שחולה בדלקת אוזניים מקבל טיפול מלא ומיידי, ברוב המקרים נטילת אנטיביוטיקה תרפא את הזיהום ובכך תמנע את התפשטות הדלקת אל הזיז הפטמתי. מסיבה זו, דלקת הזיז הפטמתי אינה שכיחה במדינות מפותחות.[1] עם זאת, התפתחות חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה מגדילה את הסיכוי שדלקת באוזן תחמיר ותתפשט אל הזיז הפטמתי.
הטיפול הראשוני בדלקת הוא אנטיביוטיקה כללית (broad-spectrum). לאחר שתוצאות בדיקת התרבית מתקבלות, אפשר להתאים את האנטיביוטיקה לחיידקים הספציפיים שזוהו.[6] לפעמים יש צורך באנטיביוטיקה לטווח ארוך כדי להשמיד את הזיהום באופן מלא.[3] אם המצב אינו משתפר לאחר זמן קצר אפשר לנתח, במקביל להמשך הטיפול באנטיביוטיקה. הניתוח הנפוץ ביותר במקרים אלה הוא מירינגטומי (Myringotomy), המוכר בשם "ניתוח כפתורים", שבו עושים חתך קטן בעור התוף ומכניסים לעור התף צינורית.[5] מטרת הניתוח לנקז מוגלה מהאוזן התיכונה ולעזור לטפל בזיהום. לרוב הצינוריות יוצאות מעצמן לאחר תקופה של כמה שבועות עד חודשים, והחתך נרפא באופן טבעי. אם יש סיבוכים, או שהדלקת בזיז הפטמתי לא השתפרה על אף הטיפולים שהוזכרו לעיל, ייתכן שיש צורך בניתוח להסרת הזיז הפטמתי (mastoidocetomy) שבו מסירים חלק מהעצם ומנקזים את הזיהום.[3]
פרוגנוזה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אפשר לרפא דלקת בזיז הפטמתי עם טיפול מיידי, וחשוב לדאוג לקבלת טיפול מוקדם ככל האפשר. עם זאת, לאנטיביוטיקה קשה לחדור את העצם ולהגיע אל תוך הזיז הפטמתי, לכן לא תמיד הזיהום נרפא בקלות ולפעמים הוא חוזר לאחר הטיפול. לדלקת בזיז הפטמתי יש הרבה סיבוכים אפשריים, כולם נובעים מהתפשטות הזיהום למבנים סמוכים ונזק שנגרם כתוצאה מכך. סביר שתהיה פגיעה בשמיעה, ואם הזיהום יגיע אל האוזן הפנימית האדם עלול לסבול צלצולים באוזן וכן מתחושת ורטיגו. אם הזיהום יגיע לעצב הפנים הוא יגרום לשיתוק בפנים, ועקב כך לחולשה או שיתוק של חלק משרירי ההבעה באחד מצידי הפנים. בנוסף תיתכן היווצרות מורסה (אבצס) במקומות הקרובים לדלקת, למשל מורסה בשריר עצם החזה, הבריח והזיז הפטמתי (sternocleidomastoid) המכונה "מורסה על שם בזולד". אם הזיהום יגיע אל המוח הוא עלול לגרום לסיבוכים חמורים כמו דלקת קרום המוח, מורסה בין הגולגולת לבין קרום המוח החיצוני, דלקת ורידית בקרום המוח או מורסה מוחית.[1][3]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Durand, Marlene & Joseph, Michael. (2001). Infections of the Upper Respiratory Tract. In Eugene Braunwald, Anthony S. Fauci, Dennis L. Kasper, Stephen L. Hauser, Dan L. Longo, & J. Larry Jameson (Eds.), Harrison's Principles of Internal Medicine (15th Edition), p. 191. New York: McGraw-Hill
- Cummings CW, Flint PW, Haughey BH, et al. Otolaryngology: Head & Neck Surgery. 4th ed. St Louis, Mo; Mosby; 2005:3019–3020.
- Mastoiditis E Medicine
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הערך "מסטואידיטיס חריפה - Acute mastoiditis", באתר ויקירפואה
- דלקת הזיז הפטמתי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 5 Mastoiditis in Medical Encyclopedia
- ^ Ear Infections – Treatment
- ^ 1 2 3 4 5 Mastoiditis in Medscape
- ^ What to Do About Ear Infections
- ^ 1 2 Bakhos D, Trijolet JP, Morinière S, Pondaven S, Al Zahrani M, Lescanne E, "Conservative management of acute mastoiditis in children". April 2011, Arch Otolaryngol Head Neck Surg 137(4): 346-350
- ^ 1 2 Brook I, "The role of anaerobic bacteria in acute and chronic mastoiditis". Anaerobe 11:252-7.
- ^ Nussinovitch M, Yoeli R, Elishkevitz K, Varsano I, "Acute Mastoiditis in Children: Epidemiologic, Clinical, Microbiologic, and Therapeutic Aspects over Past Years". April 2004, Clin Pediatr (Phila) 43: 261–7.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.