האיחוד השוודי-נורווגי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
האיחוד השוודי-נורווגי
Unionen mellan Sverige och Norge
Unionen mellom Norge og Sverige
Union Jack of Sweden and Norway (1844-1905).svg Coat of Arms of the Union between Sweden and Norway.svg
דגל סמל
Norway-Sweden 1905.svg
Skandinavism.jpg
יבשת אירופה
שפה נפוצה שוודית, נורווגית ספרותית
עיר בירה סטוקהולם וקריסטיאניה
59°20′N 18°4′E / 59.333°N 18.067°E / 59.333; 18.067קואורדינטות: 59°20′N 18°4′E / 59.333°N 18.067°E / 59.333; 18.067
העיר הגדולה ביותר סטוקהולם
משטר מונרכיה חוקתית
הקמה
תאריך
הסכם קיל
14 בינואר 1814
פירוק
תאריך
משאל עם בנורווגיה
7 ביוני 1905 (הכרזת העצמאות הנורווגית)

26 באוקטובר 1905 (התפרקות סופית)

ישות קודמת Naval Ensign of Sweden.svg שוודיה, Flag of Norway (1814–1821).png דנמרק-נורווגיה
ישות יורשת שוודיהשוודיה  שוודיה, נורווגיהנורווגיה  נורווגיה
שליטים בולטים קרל השלושה עשר (השני)

קרל הארבעה עשר (השלישי)

אוסקר הראשון

קרל החמישה עשר (הרביעי)

אוסקר השני

שטח בעבר 774,184 קמ"ר (נכון ל-1905)
אוכלוסייה בעבר 7,560,000 נפש (נכון ל-1905)
דת נצרות פרוטסטנטית
מטבע ריקסדלר שוודי, ספסידלר נורווגי, קרונה שוודית, קרון נורווגי ‏

האיחוד בין שוודיה לנורווגיה (שוודית: Unionen mellan Sverige och Norge, נורווגית: Unionen mellom Norge og Sverige) היה איחודן של ממלכות שוודיה ונורווגיה בין 1814 ל-1905 תחת מלך אחד באוניה פרסונלית. ההסכם נחתם לאחר אירועי הסכם קיל, הכרזת העצמאות הנורווגית, המלחמה השוודית-נורווגית וועידת מוס.

במהלך האיחוד, שתי המדינות שמרו על הפרדה בכל הקשור לחוקות, המטבע, הרשות המחוקקת, צבאות וכנסיות. מדיניות החוץ נוהלה על ידי משרד החוץ השוודי. הבדלים ממושכים אלו הובילו לניסיון אף לפצל את מדיניות החוץ. לבסוף, האיחוד פורק בשנת 1905 בהסכם לאחר משא ומתן שנערך ונחתם בעיר קרלסטד שבמחוז ורמלנד, שבשוודיה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איחודים סקנדיביים בעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

איחוד זה הוא לא הפעם הראשונה שמתבצע איחוד בין נורווגיה לשוודיה. הפעם הראשונה התרחשה בשנים 13391343. הפעם השנייה התרחשה בשנים 14491450. במאות השנים שלאחר מכן התקיים איחוד עם הזמן בין נורווגיה לדנמרק. עד שנת 1524 התקיים איחוד של כל הישויות בסקנדינביה, אשר נקרא איחוד קאלמאר. שוודיה יצאה מאיחוד זה בשנת 1523, ומעמדה עלה באמצע המאה ה-17 לכדי מעצמה אזורית, אחרי התערבותו של גוסטב השני אדולף, מלך שוודיה במלחמת שלושים השנים. מעמד זה נשחק אחרי המלחמה הצפונית הגדולה ברבע הראשון של המאה ה-18. לאחר פירוק איחוד קלמאר, דנמרק-נורווגיה ושוודיה היו ביריבות רבה, שלעתים אף הגיעה לכדי עימותים מזוינים בין המדינות. במהלך המאה ה-18 נורווגיה התפתחה מאוד מבחינה כלכלית, שבר שהפך לנדבך מרכזי באיחוד, ובסופו של דבר עד כדי הרגשת עוינות בנורווגיה כלפי השלטון בקופנהגן. שוודיה מצידה, רצתה לחזק את הקשרים עם נורווגיה, ולחזק את רגשי הבדלנות הנורווגיים אל מול דנמרק. בשלב מסוים גוסטב השלישי, מלך שוודיה אף פנה למעגלים מסוימים בנורווגיה בניסיון להציג שותפות עם ארצו כעדיפה על פני דנמרק.

המלחמות הנפוליאוניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1800, בזמן המלחמות הנפוליאוניות, שוודיה ודנמרק-נורווגיה ניסו להישאר נייטרליות ואף לשם כך כרתו בריתות עם פרוסיה ורוסיה הצארית. דבר זה הוביל לקריסת הנייטרליות לאחר ההתנקשות בפאבל הראשון, קיסר רוסיה בשנת 1801. לאחר התקפה בריטית על קופנהגן בשנת 1807, דנמרק-נורווגיה נאלצה לכרות ברית עם נפוליאון כנגד הממלכה המאוחדת, ששוודיה לצידה. ב-29 בפברואר דנמרק-נורווגיה אולצו על ידי נפוליאון להכריז מלחמה על שוודיה. לאחר שהבריטים החלו מצור במרחב הימי בין נורווגיה לדנמרק, הוקם שלטון נורווגי אוטונומי על אדמת נורווגיה.

בשנת 1814, לאחר ניצחון שוודי-פרוסי ותהליך משא ומתן ארוך, הסכים פרדריק השישי, מלך דנמרק למסור את שטחי נורווגיה לשוודיה, זאת על מנת להימנע מסכנת כיבוש יוטלנד. בכך נוצרה למעשה האיחוד בין שוודיה לנורווגיה.

האיחוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

קושי פוליטי מרכזי בשנות קיומו של האיחוד היה כי לנורווגיה הייתה חוקה יותר דמוקרטית משוודיה, אשר שמה דגש נרחב יותר על הפרדת הרשויות וחיזוק הרשות המחוקקת. בניגוד לכך, שוודיה הייתה מנוהלת על ידי אופי שלטון אוטוקרטי יותר. פער זה הקשה מאוד על קיומה של מערכת פוליטית מאוחדת ואפשר לומר כי בסופו של דבר הביא לפירוק האחוד. שיא הפער הגיע בשני העשורים האחרונים לקיום האיחוד. למלך שוודיה היה זכות וטו מוחלטת בארצו בעוד שבנורווגיה זכות זו הייתה חלקית מאוד. בשנת 1884 נורווגיה החילה משטר פרלמנטרי, אשר הביא את המלך לכדי תלות בפרלמנט. לשם השוואה, שוודיה החילה את שיטת ממשל זו רק בשנת 1905, מעט לפני סיום האיחוד.

פירוק האיחוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת שלטונו של אוסקר השני, מלך שוודיה, החלו להישמע קריאות נורווגיות להקמת שירות דיפלומטי נורווגי נפרד. אמנם לנורווגיה הגיעה זכות זו בחוקה של שנת 1814, אך היא לא מימשה זאת בתחילה, בגלל בעיות כספיות. אך בעשורים האחרונים לקיום האיחוד הכלכלה הנורווגית צמחה מאוד, ונשמעו טענות כי שירות דיפלומטי עצמאי יוכל לחזק את הכלכלה המתפתחת. בעשור האחרון של המאה ה-19 נגלו גם מחלוקות עבות בין המדינות סביב המדיניות הכלכלית המשותפת. בבחירות השוודיות שנערכו בשנת 1900 נחלשו מאוד המפלגות השמרניות שקראו להמשך האיחוד והקולות הליברלים שתמכו בהפרדת השירות הדיפלומטי התחזקו מאוד.

Norge og Sverige 1847 copy.jpg

בשנת 1905 בוטל האיחוד בין הממלכות כששוודיה הכירה בעצמאות נורווגיה. ממשלת נורווגיה הציעה את כתר נורווגיה לנסיך הדני קרל. לאחר משאל עם שאישר את המונרכיה, בחר הפרלמנט בקרל למלך פה אחד. קרל שינה את שמו להוקון השביעי (Haakon VII) על שם מלכי נורווגיה העצמאית של ימי הביניים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

P La Liberte.png ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.