הפרדת הרשויות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הפרדת הרשויות הוא עיקרון שלטוני לפיו יש לפצל את סמכויות השלטון לרשויות נפרדות ועצמאיות (ככל הניתן) המפעילות ביניהן "איזונים ובלמים" כלומר, המאזנות ובולמות אחת את השנייה. מטרת העקרון למנוע מגורם יחיד במדינה כוח מוחלט. עקרון זה היה ידוע עוד מימי רומא העתיקה, והורחב הודות לעבודתו של מונטסקיה.

הפרדת רשויות על פי מונטסקיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיטה בה תמך מונטסקיה, בעקבות מה שהוא ראה כהצלחת המונרכיה הבריטית לעומת זאת הצרפתית, היא הפרדה לשלוש רשויות שלטון:

תורתו של מונטסקיה הביאה לו אוהדים רבים במחשבה הליברלית ומהווה בסיס לחוקת ארצות הברית ולמשטרים דמוקרטיים רבים בימינו. בישראל ובמדינות נוספות, הנהגת הרשות המבצעת היא חלק מהרשות המחוקקת, והפרדה מוחלטת קיימת רק בין הרשות השופטת לרשויות המבצעת והמחוקקת.

הפרדת הרשויות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הפרדת הרשויות בישראל

המשטר במדינת ישראל הוא משטר דמוקרטי-פרלמנטרי, שמשמעותו שהממשלה צומחת מהפרלמנט, וזקוקה לאמונו על מנת לכהן. במשטר כזה מידת הפרדת הרשויות נמוכה יותר משל משטר דמוקרטי-נשיאותי הקיים, למשל, בארצות הברית, אך יחד עם זאת, בישראל, כמו בכל מדינה דמוקרטית אחרת, יש הפרדה לשלוש רשויות:

  • רשות מחוקקת - הכנסת (שסמכויותיה מוגדרות בחוק יסוד: הכנסת).
  • רשות מבצעת - הממשלה (שסמכויותיה מוגדרות בחוק יסוד: הממשלה).
  • רשות שופטת - מערכת בתי המשפט (שסמכויותיה מוגדרות בחוק יסוד: השפיטה).

הרשויות השונות חופפות ומשיקות אלו לאלו, ולעתים נוצרים מצבים של התנגשות סמכויות. המצב המתקבל הוא של עירוב תחומין בין הרשויות השונות, כאשר כל רשות בודקת, מאזנת ומפקחת על הרשויות האחרות.

חשיבות הפרדת הרשויות על פי מאיר שמגר[עריכת קוד מקור | עריכה]

על חשיבותה של הפרדת הרשויות עמד נשיא בית המשפט העליון, מאיר שמגר:

הפרדת הרשויות נוצרה כדי ליצור איזון בין הרשויות, שכן רק בדרך זו, דהיינו על ידי מניעת ריכוז היתר של הכוח באופן בלעדי בידי רשות אחת, מובטחת הדמוקרטיה ונשמרת חירותם של הפרט ושל הכלל. לשון אחר, הביזור השיטתי והקונספטואלי של הסמכויות בין הרשויות, תוך השלטת עקרונות חוקתיים בדבר פיקוח ובקרה הדדיים, וקביעתם למטרה זו של קשרים וגשרים בין הרשויות השונות, הם שיצרו את הבסיס בעל המרכיבים המשולבים החובקים את כל זרועות השלטון. כך נוצרת מקבילית הכוחות, המקימה ומייצבת את האיזון, שהוא תנאי לקיום החירות ולקיום תקינות הממשל על כל זרועותיו.

– בג"ץ 910/86 יהודה רסלר נגד שר הביטחון, ניתן ב-12.6.88

הפרדת רשויות בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארצות הברית היא דמוקרטיה נשיאותית פדרלית, המתנהלת על פי חוקה שהתקבלה בשנת 1788. אבותיה המייסדים של ארצות הברית, שכוננו את חוקתה, הושפעו מאוד מרעיון הפרדת הרשיות של מונטסקיה, ולכן קבעו בחוקה את ייסודן של שלוש רשויות שונות, והן:

רמת הפרדת הרשויות בארצות הברית נחשבת לגבוהה בעולם ולמיטבית, וזאת משום שהקונגרס האמריקאי והנשיא נבחרים בבחירות שונות, נפרדות ולא תלויות. אולם, כבשאר העולם, אין הפרדת רשויות זו מוחלטת, אלא היא נשענת על מערכת סבוכה של איזונים ובלמים, המונעת מרשות מסוימת לצבור כוח והשפעה רבים מדי, העלולים לפגוע במהותה של הדמוקרטיה האמריקאית ובזכויות האדם המוגנות בחוקה.

דוגמאות למערכת איזונים ובלמים בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חקיקת חוקים

הקונגרס הוא בעל הסמכות היחידה לחוקק חוקים, אולם לנשיא שמורה הזכות להטיל וטו על הצעות חוק, ולא לקבל אותן. עם זאת, הקונגרס יכול לבטל את הוטו על הצעת החוק, אם יש רוב של שני שלישים התומך בהצעה בכל בית.

  • עריכת מלחמה

רק הקונגרס יכול להכריז מלחמה על מדינה אחרת, אולם רק הנשיא, ששולט על הצבא ועל שאר כוחות הביטחון, יכול לנהל את המלחמה.

  • ביטול חוקים

בית המשפט העליון של ארצות הברית יכול לקבוע שחוק שחוקק הקונגרס עומד בסתירה לחוקת ארצות הברית, על 27 תיקוניה, ולכן איננו חוקתי, ויש לבטלו. בתגובה, הקונגרס יכול לערוך שינויים בחוקה, והוא בעל הסמכות היחידה לעשות כן, אך שינוי החוקה הוא מעשה מורכב ומסובך הדורש רוב של שני שלישים בכל בית והסכמה של שלושה רבעים ממדינות ארצות הברית.

  • מינוי שופטים.

השופטים בבית המשפט העליון של ארצות הברית מתמנים על ידי הנשיא לכל חייהם. סמכות זו היא אחת מהסמכויות החזקות שעומדות לרשות הנשיא, משום שהשופטים הם אלו שמפרשים את החוק בכלל ואת החוקה בפרט וכך קובעים את דמותה של ארצות הברית, ולכן דורש המחוקק את הסכמת הסנאט למינוי השופטים. כן הנשיא אוחז בכוח להעניק חנינות ולדחות ביצוע של עונש מוות; כוח זה אינו מוגבל.

הפרדת רשויות בממלכה המאוחדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הממלכה המאוחדת היא מונרכיה חוקתית, הנסמכת על פרלמנט רב כוח והשפעה ועל חוקה לא כתובה. נהוג לכנות חוקה שכזו "חוקה מטריאלית" (בניגוד לחוקה כתובה - "חוקה פורמלית", הקיימת, למשל, בארצות הברית), והיא מורכבת מחוקים רגילים, מפסקי דין משמעותיים וידועים, וכן מנורמות התנהגות דמוקרטיות וממוסכמות פוליטיות. כל אלה מייצבים את הדמוקרטיה הבריטית, ומחלקים את הכוח השלטוני לשלוש רשויות שונות:

  • הרשות המחוקקת - הפרלמנט הבריטי, שמורכב משני בתים: בית עליון ובית תחתון. הבית העליון הוא בית הלורדים (House of Lords) והבית התחתון הוא בית הנבחרים (House of Commons).
  • הרשות המבצעת - הממשלה.
  • הרשות השופטת - מערכת בתי המשפט.

חריגה מעקרון הפרדת הרשויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • על פי הגדרות המלוכה הבריטית, עומד המונרך בראש הרשות המבצעת ובראש הרשות השופטת, ומהווה חלק מן הרשות המחוקקת, ובכך סותר את עקרון הפרדת הרשויות. עם זאת, כל עוד אינו משתמש בסמכויותיו להתערבות או לפגיעה ברשויות הממשל, נותרת הממלכה המאוחדת דמוקרטיה מופרדת רשויות בפועל.
  • תפקיד הלורד צ'נסלור, עד שנת 2005, כלל השתתפות בכל אחת משלוש הרשויות (לרבות שני בתי הפרלמנט), ובכך סתר בפועל את עקרון הפרדת הרשויות. המכהן בתפקיד זה היה חבר בבית התחתון של הפרלמנט (בית הנבחרים הבריטי), שימש כיו"ר הבית העליון של הפרלמנט (בית הלורדים) שמשמש גם כערכאת שיפוט עליונה, שימש כשר המשפטים בממשלה, וכן כראש הרשות השופטת.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הפרדת הרשויות בוויקישיתוף