בדלנות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבדלנים בדרום סודאן הצליחו ב-2011 להוביל לעצמאותה של דרום סודאן מסודאן.

בדלנותאנגלית: Separatism) היא אידאולוגיה שמקדמת הפרדה תרבותית, אתנית, שבטית, דתית, גזעית, ממשלתית ו/או מגדרית מהקבוצה הדומיננטית על מנת להקים מדינה עצמאית[1] או לקבל אוטונומיה גדולה יותר.[2] הסיבות להפרדה יכולות להיות אזוריות, אתניות, לשוניות, תרבותיות, דתיות, כלכליות, פוליטיות או שילוב של כמה מהן.

הפעילות הפוליטית של הקבוצות הבדלניות לרוב מתמקדת בחוויית עוול משותפת שנגרמה לבני קבוצה חברתית מסוימת. קבוצות אלה סבורות לרוב שהניסיונות לקיים אינטגרציה בינם לבין הקבוצות הדומיננטיות פוגעות בזהותן וביכולתן להגשים את הגדרתן העצמית. אף על פי כן, לרוב גורמים כלכליים ו/או פוליטיים קריטיים ביצירה של תנועות בדלניות גדולות ורבות השפעה.

בדלנות יכולה לעיתים למלא תפקיד חיובי משמעותי, כפי שהיה, למשל במאבק של עמים נגד קולוניאליזם אשר הוביל להקמתן של מדינות לאום רבות ברחבי העולם במאתיים השנים האחרונות.

מניעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקבוצות יש בדרך כלל מניע אחד או יותר להפרדה. דוגמאות בולטות למניעים:[3]

  • כעס ושנאה כלפי קבוצות אוכלוסייה אחרות.
  • הגנה על עצמם מפני ביצוע רצח עם ו/או טיהור אתני נגד חברי קבוצתם.
  • הגנה על שפתם, דתם, תרבותם ו/או התנגדות לניסיונות של הקבוצה הדומיננטית להעלים בהדרגה את שפתם, דתם, ותרבותם.
  • התנגדות מצד קורבנות דיכוי, כולל הרגשה שהם מושמצים באופן בלתי פוסק בגין שפתם, תרבותם או דתם.
  • תעמולה מצד אלה שמקווים להשיג רווח פוליטי מליבוי הסכסוך וליבוי השנאה בין הקבוצות השונות באוכלוסייה.
  • דומיננטיות כלכלית ופוליטית של קבוצה אחת שאינה חולקת את הכוח והפריבילגיות של חבריה באופן שוויוני עם יתר האנשים בחברה.
  • הרצון שתתקיים חלוקה כלכלית הוגנת יותר בין בין העשירים לעניים ו/או הרצון לשים קץ לניצול הכלכלי מצד הקבוצה החזקה/עשירה יותר.
  • הרצון לשמור על מסורת דתית, לשונית או תרבותית אחרת.
  • ואקום גאופוליטי שנוצר כתוצאה מהתפרקות של מדינות, מדינות פדרליות, או אימפריות גדולות יותר.
  • התחושה שהאומה סופה למדינה הגדולה יותר באמצעים לא לגיטימיים.
  • התפיסה שהמדינה אינה יכולה עוד לתמוך בקבוצה אליה הבדלנים משתייכים או התפיסה שהמדינה בגדה באינטרסים שלהם.
  • התנגדות להחלטות הפוליטיות של המדינה.

תגובות מצד ממשלות לבדלנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1861 פרצה מלחמת האזרחים האמריקנית לאחר שתנועה בדלנית של מדינות בדרום ארצות הברית דרשה לעזוב את ארצות הברית.

בין אם התנועות הבדלניות בוחרות להשתמש בכל האמצעים שעומדים לרשותם על מנת לקבל עצמאות מלאה או לא, ובין אם התנועות הבדלניות בוחרות להשתמש באלימות על מנת להשיג את מטרותיה או בדרכים לא אלימות על מנת לעשות זאת תלויה בעיקר במגוון גורמים כלכליים, פוליטיים, חברתיים, ותרבותיים, כולל במנהיגות של התנועה[4] ובתגובת הממשל.[5] ממשלות רבות יכולות להגיב במספר דרכים, שחלקן עשויות להיות חסרות תקדים. תגובות אופייניות מצד ממשלות לתנועות בדלנות לאורך ההיסטוריה:

  • היענות לדרישות התנועה הבדלנית
  • שיפור מעמד אוכלוסיות המיעוט החלשות
  • לאמץ "פדרליזם אסימטרי" בו למדינות שונות יש יחסים שונים עם השלטון המרכזי, בהתאם לדרישות או לשיקולים של התנועה הבדלנית
  • לאפשר לקבוצות המיעוטים לנצח בסכסוכים פוליטיים שהכי חשובים להם באמצעות הצבעה פרלמנטרית, משאל עם, וכו'.
  • להתפשר על קיומה קונפדרציה, במקום ישות מדינית אחת, בה יש רק קשרים מצומצמים בין המדינות בקונפדרציה.

ממשלות רבות מדכאות תנועות בדלניות בארצם אך תומכות בקיומן תנועות בדלניות במדינות אחרות.

בדלנות אתנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדלנות אתנית מבוססת יותר על הבדלים תרבותיים ולשוניים מאשר על הבדלי דת או גזע, שגם הם עשויים להתקיים. להן רשימה של תנועות בדלניות אתניות בולטות:

באירואסיה
בדלנים קטלאנים הקוראים להיפרדות של קטלוניה מספרד
  • ברית המועצות פוצלה למדינות שונות על בסיס האזורים בהם חיו במקור הקבוצות האתניות השונות ובאופן זה המדינות הבאות קיבלו את עצמאותן - ארמניה, אזרבייג'ן, בלרוס, אסטוניה, גאורגיה, קזחסטן, קירגיזסטן, לטביה, ליטא, מולדובה, רוסיה, טג'יקיסטן, טורקמניסטן, אוקראינה ואוזבקיסטן.
  • בדלנות צ'צ'נית בקווקז, אשר נמצאת כיום תחת שליטת רוסיה
  • בדלנות סרבית בבוסניה והרצגובינה (רפובליקת סרפסקה) וקוסובו (צפון קוסובו).
  • בדלנות טורקית בקפריסין (צפון קפריסין).
  • בדלנות ארמנית בנגורנו-קרבך שבאזרבייג'ן.
  • בדלנות אזרית באיראן (מעוניינים לאחד את המחוזות במזרח אזרבייג'ן, מערב אזרבייג'ן, זנג'אן, וארדביל עם אזרבייג'ן).
  • בדלנות כורדית בטורקיה, סוריה, עיראק ואיראן.
  • בדלנות בסקית וקטלאנית בספרד. ישנן תנועות בדלניות באנדלוסיה, אסטוריאס, האיים הבלאריים, האיים הקנריים, קסטיליה, גליציה, ליאון, נבארה ולנסיה.
  • "האומות הקלטיות" באיים הבריטיים יצרו תנועות בדלניות שונות הקוראות להיפרד מאנגליה.
  • הבדלנות הרוסית בחצי האי קרים (סיפוח קרים)
  • התנועות הבדלניות בג'אמו וקשמיר אשר בהודו.
  • הבדלנות האויגורית (הטורקית) בסין (שינג'יאנג).
  • מאבקן של הקבוצות הכורדיות לפרישתן מטורקיה, סוריה ועיראק, במטרה להקים את מדינת כורדיסטן, היא דוגמה לבדלנות בקבוצת אנשים המאכלסת מספר מדינות.
  • הבדלנות מצד קבוצות הטמילים הסרי לנקה שחותרות להקים מדינה עצמאית.
אפריקה
  • מאות הקבוצות האתניות שקיימות באפריקה כיום נמצאות ב-54 מדינות הלאום האפריקניות, ועל כן לעיתים קרובות ישנם סכסוכים אתני בין קבוצות בדלניות שונות - בעיקר במדינות אנגולה, אלג'יריה, בורונדי, נמיביה, קונגו והרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, בחהל דארפור שבסודאן, באתיופיה, בסנגל, בדרום אפריקה, באוגנדה, בסהרה המערבית ובזימבבואה.
  • הסכסוך בליבריה בין האפריקנים הליבראים לאמריקנים הליבראים (אנשים ממוצא אפריקאי שהיגרו לליבריה מאמריקה לאחר ששוחררו מעבדות).
  • בדלנות מצד הטוארג בניגריה ובמאלי.
אמריקה
  • תנועת העצמאות בפוארטו ריקו אשר חותרת להשיג עצמאות מלאה מארצות הברית.
  • ישנן גם תנועות בדלניות היספניות, כאשר הבולטת מביניהן היא תנועת צ'יקאנו אשר מעוניינת להקים מחדש את אצטלאן, המולדת המיתית של האטו-אצטקים אשר השתרעה בעבר באזור בו נמצא כיום אזור דרום-מערב ארצות הברית בו חיים כיום רוב האמריקאים ממוצא מקסיקני.

בדלנות גזעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן קבוצות בדלניות המבקשות ליצור הפרדה בין קבוצות אנשים על בסיס המוצא האתני של הקבוצות. אנשים המשתייכים לקבוצות אלו לרוב מתנגדים לנישואין בין-גזעיים ולאינטגרציה עם גזעים אחרים ומחפשים בתי ספר נפרדים, בתי עסק, כנסיות ומוסדות אחרים ולעיתים קרובות חותרים לקיום של הפרדה בין חברות, טריטוריות, מדינות, ו/או ממשלות. להן רשימה של תנועות בדלניות גזעיות בולטות:

  • בדלנות שחורה (מכונה גם "לאומנות שחורה") - סוג של בדלנות הקיימת בארצות הברית ואשר הועלה בעבר על ידי מנהיגים שחורים כמו מרקוס גארווי וארגונים כמו האומה האסלאמית. תאורטיקנים גזעניים כמו דריק בל מאוניברסיטת ניו יורק וריצ'רד דלגדו מאוניברסיטת קולורדו, טוענים שמערכות המשפט, החינוך והפוליטיקה בארצות הברית נגועות בגזענות בוטה. הם תומכים במאמצים לקיום בתי ספר ומעונות המכילים רק תלמידים שחורים ומעלים דופי ביעילות האינטגרציה של צעירים שחורים בחברה האמריקנית.
  • בדלנות לבנה - סוג של בדלנות הקיימת כיום בעיקר בארצות הברית ובמערב אירופה ומבקשת לקיים הפרדה בין הגזע הלבן לאוכלוסייה הלא-לבנה, בטענה שמדיניות זו נחוצה להישרדות הגזע הלבן.

בדלנות דתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצות דתיות בדלניות וכתות בדלניות מבקשות בדרך כלל ליצור הפרדה מהקבוצה/ות הדתי/ות הגדול/ות יותר. דוגמאות בולטות:

  • התנועה הציונית, אשר הובילה להקמתה של מדינת ישראל כמולדת היהודית ב-1948, חתרה לאורך השנים לקיים הפרדה בתחומים מסוימים מהאוכלוסייה הלא-יהודית במדינה. התנועה הציונית יכולה גם להיחשב כתנועה בדלנית אתנית במידה מסוימת שכן לעיתים רבות נכללים בקבוצה זו יהודים לא דתיים. אף על פי כן כתנועה בדלנית הדבר מורכב אף עוד יותר שכן אנשים רבים התגיירו והצטרפו לקהילות היהודית בישראל וברחבי העולם ונחשבים יהודים, למרות שלעיתים עשוים להיות כאלו שיטילו דופי ביהדותם.
  • הנוצרים האנגלים במאות ה-16 וה-17 ביקשו להיפרד מהכנסייה האנגלית ויצרו כנסיות מקומיות עצמאיות שהיו בעלות השפעה פוליטית תחת אוליבר קרומוול, שהוא עצמו בדלן.
  • חלוקת הודו ב-15 באוגוסט 1947, כשהודו ופקיסטן קיבלו את עצמאותן מבריטניה, והודו הבריטית חדלה להתקיים עוררה תנועות בדלניות בקרב האוכלוסייה המוסלמית.
  • הסיקים בהודו חתרו להקים את המדינה העצמאית חאליסטאן בשנות ה -70 וה-80 של המאה ה-20.
  • במדינות רבות ברחבי העולם פועלים כיום קבוצות בדלניות מוסלמיות. דוגמאות בולטות כוללת את הפיליפינים, תאילנד, הודו (באזור ג'אמו וקשמיר), ברפובליקה העממית של סין (התנועה האסלאמית המזרחית של תורכסטאן), בטנזניה (התנועות הבדלניןץ בזנזיבראן), ברוסיה (בצפון חבל הקווקז, ובעיקר בצ'צ'ניה), וביוגוסלביה.

הפרדה גאוגרפית וסוציו-אקונומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1861 פרצה מלחמת האזרחים האמריקנית לאחר שתנועה בדלנית של מדינות בדרום ארצות הברית החליטה להתפצל מארצות הברית

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Free Dictionary; Merriam Webster dictionary; The Oxford Pocket Dictionary of Current=English 2008.
  2. ^ Harris, R.; Harris, Jerry (2009). The Nation in the Global Era: Conflict and Transformation. Brill. עמ' 320. ISBN 978-90-04-17690-4. 9789004176904 
  3. ^ Spencer, Metta (1998). Separatism: Democracy and Disintegration. Rowman & Littlefield. עמ' 2–4. ISBN 9780847685851. 
  4. ^ Link to: Chima, Jugdep. "Effects of Political Leadership on Ethnic Separatist Movements in India" Paper presented at the annual meeting of the Midwest Political Science Association, Palmer House Hotel, Chicago, Illinois, April 12, 2007, (PDF); Chima, Jugdep. "How Does Political Leadership Affect the Trajectories of Ethnic Separatist Insurgencies?: Comparative Evidence from Movements in India" Paper presented at the annual meeting of the American Political Science Association, Marriott Wardman Park, Omni Shoreham, Washington Hilton, Washington, DC, September 01, 2005 (PDF).
  5. ^ See D.L. Horowitz's "Patterns of Ethnic Separatism", originally published in Comparative Studies in Society and History, 1981, vol 23, 165-95. Republished in John A. Hall, The State: Critical Concepts, Routledge, 1994.