האימפריה הקולוניאלית האנגלית
האימפריה הקולוניאלית האנגלית הייתה אימפריה שהכילה בתוכה מגוון שטחים אשר יושבו, נכבשו או נרכשו בידי ממלכת אנגליה בין המאות ה-16 וה-18.
אימפריה זאת הייתה אחת השנויות במחלוקת באותה התקופה מכיוון שהייתה יחסית בעלת תרבות חדשה והתחילה את הכיבוש באמריקה מה שגרם ליחסים מתוחים בין האנגלים לצרפתים ולספרדים, שלאחר מכן נגרמה מלחמה בין האימפריה הבריטית לאימפריה הצרפתית.
הקולוניזציה הראשונה שביצעו האנגלים הייתה באירלנד. בו בעת עם יישובה של אירלנד, החלה אנגליה להקים מושבות באמריקה הצפונית ובקריביים. לאחר מכן, החלה האימפריה בהקמת נקודות מסחר שנקראו "מפעלים" באיי הודו המזרחית ובתת-היבשת ההודית, שהראשונה שבהן הייתה בסוראט. ב-1639, החלה הקמתם של שרשרת מבצרים לחופי הודו עם הקמתו של מבצר סנט ג'ורג'. ב-1661, נישואיו של צ'ארלס השני, מלך אנגליה עם קתרינה, נסיכת פורטוגל העניקו לו שליטה על חזקות פורטוגזיות כמו טנג'יר בצפון אפריקה ומומבאי בהודו.
באמריקה הצפונית, הפכו וירג'יניה וניופאונדלנד למרכזי ההתיישבות הבריטית. עם תחילתה של המאה ה-17, הוקמו התיישבויות נוספות במיין, ניו המפשייר, סיילם, מפרץ מסצ'וסטס, נובה סקוטיה, קונטיקט, מרילנד, ורוד איילנד ופרובידנס. בשנת 1664, נכבשו שוודיה החדשה והולנד החדשה מידי הולנד, והפכו לפרובינציית ניו יורק ולפרובינציית ניו ג'רזי.
ב-1707, כשהתאחדה אנגליה עם סקוטלנד ליצירת ממלכת בריטניה הגדולה, הפכו המושבות האנגליות לבסיסה של האימפריה הבריטית.
מוצא
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ממלכת אנגליה מתוארכת בדרך כלל מתחילת שלטונו של אתלסטאן בשנת 927. במהלך שלטון בית קניטלינה, בין השנים 1013 ל-1014 ובין השנים 1016 ל-1042, אנגליה הייתה חלק מאיחוד פרסונלי שכלל שטחים בסקנדינביה. בשנת 1066, ויליאם הראשון, כבש את אנגליה, והפך את הדוכסות לנחלת הכתר של כס המלוכה האנגלי. במהלך ימי הביניים, מלכי אנגליה החזיקו בשטחים נרחבים בצרפת, בהתבסס על ההיסטוריה שלהם בדוכסות זו. תחת האימפריה האנג'ווינית, אנגליה היוותה חלק מאוסף של אדמות באיים הבריטיים ובצרפת שהוחזקו על ידי שושלת פלנטגנט. קריסתה של שושלת זו הובילה למלחמת מאה השנים (1337–1453) בין אנגליה לצרפת.[1] בתחילת המלחמה שלטו מלכי אנגליה כמעט בכל צרפת, אך בסיומה בשנת 1453 נותר להם רק את אזור קאלה. קאלה סופחה בסופו של דבר לצרפתים בשנת 1558. איי התעלה, שהם שרידים של דוכסות נורמנדי, שמרו על הקשר שלהם לכתר עד היום.[2]
אירלנד
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההתפשטות האנגלית הראשונה מעבר לים התרחשה כבר בשנת 1169, כאשר החלה הפלישה הנורמנית לאירלנד במטרה להקים נכסים אנגליים באירלנד, ואלפי מתיישבים אנגלים הגיעו לאירלנד.[3] פרידריך אנגלס ציין כי "ניתן לראות באירלנד את המושבה האנגלית הראשונה".[4] תואר אדוניוּת אירלנד הוכרז במשך מאות שנים על ידי המלך האנגלי; עם זאת, השליטה האנגלית הייתה מוגבלת בעיקר לאזור שנקרא "הפייל", ורוב אירלנד, כולל חלקים גדולים של מנסטר, אלסטר וקונכט נותרו עצמאיים מהשלטון האנגלי עד לתקופת טיודור וסטיוארט. רק במאה ה-16 החלו מלכי טיודור של אנגליה "לשתול" מתיישבים פרוטסטנטים באירלנד כחלק מיישוב אירלנד. בין ההתיישבויות הללו היו מחוז קינגס, כיום מחוז אופאלי, ואת מחוז קווינס, כיום מחוז ליש, בשנת 1556. בשלהי שנות ה-60 של המאה ה-16 הוקמה התיישבות משותפת ליד העיר קורק, על אדמות שהוחכרו מרוזן דזמונד. בתחילת המאה ה-17 התחילה התיישבות אלסטר, שבה הועברו אלפי מתיישבים מצפון אנגליה וסקוטלנד למחוז אלסטר.[5][6] השליטה האנגלית באירלנד עלתה וירדה במשך מאות שנים עד שאירלנד הוכנסה לממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד בשנת 1801.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ BBC – History – British History in depth: The Hundred Years War, www.bbc.co.uk
- ^ England – Anglo-Saxon, Normans, Tudors | Britannica, www.britannica.com, 2025-10-08
- ^ The Norman Invasion 1169-1520 – Irish Nationality, www.libraryireland.com
- ^ Thomas Bartlett, Ireland : a history, Cambridge ; New York : Cambridge University Press, 2010, עמ' 40, ISBN 978-1-107-42234-6
- ^ Hill, George. The Fall of Irish Chiefs and Clans and the Plantation of Ulster (2004, מסת"ב 0-9401-3442-X)
- ^ The Ulster Plantation, Ulster Historical Foundation