נובה סקוטיה
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
| |||
.jpg) | |||
| מוטו | Munit Haec et Altera Vincit (האחד מביס האחר כובש) | ||
|---|---|---|---|
| מדינה |
 קנדה | ||
| מושל | טים יוסטון | ||
| רשות מחוקקת |
האסיפה הכללית של נובה סקוטיה  | ||
|
בירת הפרובינציה (והעיר הגדולה ביותר) | הליפקס | ||
| שפה רשמית | אנגלית | ||
| תאריך ייסוד | 1 ביולי 1867 | ||
| על שם |
סקוטלנד | ||
| סדר כניסה | 1 | ||
| שטח | 55,284 קמ"ר (דירוג: 12) | ||
| ‑ שטח ואחוז מים | 1,946 קמ"ר 3.5% | ||
| ‑ הנקודה הגבוהה |
White Hill (535±1 מטר) | ||
| ‑ הנקודה הנמוכה |
האוקיינוס האטלנטי (0±1 מטר) | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בפרובינציה | 969,383 (דירוג: 7, 2021) | ||
| ‑ צפיפות | 17.67 נפש לקמ"ר (דירוג: 2, 2004) | ||
| קואורדינטות | 45°N 63°W / 45°N 63°W | ||
| אזור זמן | UTC -4 | ||
| www.gov.ns.ca | |||
|
לחצו כדי להקטין חזרה  (למפת נובה סקוטיה רגילה) | |||
  | |||
נובה סקוטיה (באנגלית:, Nova Scotia. הגייה: נובה סקושה, בצרפתית: la Nouvelle-Écosse, בגאלית סקוטית: Alba Nuadh) היא פרובינציה השייכת למדינת קנדה והשוכנת לחוף האוקיינוס האטלנטי. שטחה 55,500 קמ"ר. נכון ל 9 בפברואר 2022, מתגוררים בה 1,079,440 תושבים[1]. בירתה היא הליפקס. פירוש השם בלטינית: "סקוטלנד החדשה".
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כבר לפני כ-11,000 שנים התגוררו על חצי האי ילידים משבט פלאו. החל מלפני כ-6,000 שנה ועד לפני כ-1,000 שנים התגוררו באזור אינדיאנים משבט מיקמאק.
החוקר ג'ון קבוט ביקר בכף ברטון בשנת 1497, אך ההתיישבות האירופית הראשונה בנובה סקוטיה הייתה ההתיישבות הצרפתית באקדיה, שנוסדה עלי ידי פייר דוגה בשנת 1605 ונקראה פורט רויאל – עיר זו הייתה הבירה הראשונה של המושבה, ומראשוני היישובים בקנדה.
בשנת 1620 נשלחה קבוצה של סקוטים על ידי המלך צ'ארלס הראשון להקים את המושבה של "סקוטלנד החדשה" – "נובה סקוטיה", אולם לאחר שאנגליה חתמה על הסכם שלום עם צרפת, והטריטוריה נמסרה לשליטת הצרפתים, נאלצו הסקוטים לנטוש את משימתם טרם הקמת המושבה.
הצרפתים הקימו את מצודת לואיסבורג באי איל-רויאל כדי להגן על הכניסה לקוויבק מכיוון הים. במהלך מלחמת הצרפתים והאינדיאנים, בשנת 1758, כבשו הכוחות הבריטיים את המצודה.
אנשי הממשל הבריטי התנגדו לנוכחותם של האקאדים הקתולים דוברי הצרפתית, אשר מספרם עלה על מספר המתיישבים הבריטיים, ושסירבו להישבע אמונים לכתר הבריטי. בשנת 1755 החליט השלטון הבריטי לגרש את המתיישבים הצרפתים – ורובם התיישבו בטריטוריית לואיזיאנה.
בשנת 1763 הפך האי קייפ ברטון לחלק מנובה סקוטיה, ובשנת 1769 נפרד האי סנט ג'ון מהפרובינציה (כיום זהו אי הנסיך אדוארד) והפך למושבה עצמאית. ב-1784 הפך החלק המערבי של המושבה למושבה נפרדת (כיום – פרובינציית ניו ברנזוויק. קייפ ברטון הפך למושבה עצמאית בשנת 1784 אולם ב-1820 אוחד מחדש עם נובה סקוטיה.
במחצית השנייה של המאה ה-18 ובמהלך המאה ה-19 נמשכה הגירת מתיישבים מהממלכה המאוחדת לאזור, רבים מהם היו מהגרים מסקוטלנד. בשנת 1848 הפכה המושבה למושבה בעלת שלטון עצמאי, והייתה אחת הפרובינציות המקוריות שייצרו את הקונפדרציה של קנדה בשנת 1867.
באפריל 2020 התרחש הטבח בנובה סקוטיה.
פוליטיקה וממשל
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
נובה סקוטיה מנוהלת על ידי ממשלה פרלמנטרית במסגרת מונרכיה חוקתית; המלוכה בנובה סקוטיה היא הבסיס של הרשות המבצעת, המחוקקת והשופטת. הריבון הוא צ'ארלס השלישי, מלך הממלכה המאוחדת, המשמש גם כראש מדינה של 15 ממלכות חבר העמים, כל אחד מתשעת המחוזות האחרים בקנדה, והתחום הפדרלי הקנדי. מכיוון שברוב הזמן, המלך נמצא בעיקר באי הבריטי, נציג המלך, מושל נובה סקוטיה, מבצע את מרבית תפקידי המלוכה בנובה סקוטיה.
בית המחוז משמש כמקום המפגש של בית האספה של נובה סקוטיה. ההשתתפות הישירה של אנשי המלוכה והמשנה למלך המשנה בכל אחד מתחומי הממשל הללו מוגבלת, עם זאת; בפועל, השימוש בהם בסמכויות הביצוע מופנה על ידי המועצה המנהלת, ועדת שרים של הכתר האחראית על בית-האספה הנבחר, בית-האספה שנבחר וראש הממשלה, אשר עומד בראש בית-האספה, ראש נובה סקוטיה. כדי להבטיח את יציבות הממשלה, המושל בדרך כלל ימנה לתפקיד ראש הממשלה את המנהיג הנוכחי של המפלגה הפוליטית שיכול להשיג את האמון של ריבוי בבית האספה. מנהיג המפלגה בעלת מספרה המושבים השני בגודלו ברוב המקרים הופך להיות מנהיג האופוזיציה הנאמנה של הוד מלכותה.
כל אחד מ-51 חברי האספה המחוקקת בבית האספה נבחר על ידי ריבוי חברי יחיד ברובע בחירות או ברכיבה. לקיום בחירות כלליות יש צורך באישור המושל בעצת ראש הממשלה, או שהדבר יקרה כאשר הממשלה מפסידה בהצבעת אי-אמון. בנובה סקוטיה פועלות שלוש מפלגות פוליטיות דומיננטיות: המפלגה הליברלית, המפלגה הדמוקרטית החדשה והמפלגה השמרנית הפרוגרסיבית. שתי המפלגות הרשומות האחרות הן המפלגה הירוקה של נובה סקוטיה ומפלגת אטלנטיקה, שלאף אחת מהן אין מושב בבית האספה.
הכנסות המחוז נובעות בעיקר ממיסוי הכנסות אישיות ותאגידים, אף כי מיסים על טבק ואלכוהול, חלקה בתאגיד הלוטו האטלנטי ותמלוגי נפט וגז הם משמעותיים. בשנים 2006–2007 העבירה המחוז תקציב של 6.9 מיליארד דולר, עם עודף של 72 מיליון דולר. תשלומי השוויון הפדרליים מהווים 1.385 מיליארד דולר, שהם 20.07% מההכנסות המחוזיות. המחוז משתתף ב-HST, מס מכירות מעורבב שגובה הממשל הפדרלי באמצעות מערכת המס GST.
בשנת 1996 התרחש תהליך מנהלי שבמסגרתו ערים עצמאיות התמזגו לכדי עיריות אזוריות גדולות יותר הכוללות בתוכן לא רק את הערים, אלא גם את העיירות והאזורים הכפריים שסביבן.
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חלקה היבשתי וגם חלקה הגדול של פרובינציית נובה סקוטיה הוא חצי אי הנושא שם זהה, המחובר ליבשת צפון אמריקה (ולפרובינציית ניו ברנזוויק) במצר צ'יגנקטו (אנ'). קייפ ברטון הוא אי גדול מצפון מזרח לחצי האי ומהווה חלק מהפרובינציה (ראה מפת מיטשל). האי מופרד מחצי האי נובה סקוטיה על ידי מצר קנסו שאותו אפשר לחצות דרך סוללת קנסו (אנ'). הפרובינציה כוללת בנוסף גם את האי סייבל, השוכן כ-180 ק"מ דרום-מזרחית לחצי האי נובה סקוטיה, שנודע בשל הספינות הטרופות הרבות שלחופיו, ואת האי קייפ סייבל (אנ') בחודו הדרומי של חצי האי (וכן איים קטנים אחרים נוספים).
מדרום-מערב לחצי האי נובה סקוטיה ועד לקייפ קוד, שוכן מפרץ מיין.
נובה סקוטיה היא אחת מהפרובינציות הקטנות ביותר בקנדה בשטחה, והיא גדולה רק מפרובינציית אי הנסיך אדוארד. העיר הגדולה ביותר ובירתה של הפרובינציה נובה סקוטיה היא הליפקס.
במדף יבשתי נמצא מכתש מונטגנאיס בקוטר 45 ק"מ.
דמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
כ-3% בלבד מתושבי המקום הם דוברי השפה הצרפתית, ויתר התושבים דוברי אנגלית. מרבית התושבים נוצרים, על הזרמים השונים. מקורות אתניים על פי המפקד הקנדי ב-2006 הקבוצה האתנית הגדולה ביותר בנובה סקוטיה היא סקוטית (31.9%), ואחריה אנגלים (31.8%), אירים (21.6%), צרפתים (17.9%), גרמנים (11.3%), ילידים מקוריים (First Nations) (5.3%), הולנדים (4.1%), קנדים שחורים (2.8%), וולשים (1.9%) איטלקים (1.5%) וסקנדינבים (1.4%). 40.9% מהנשאלים הגדירו את האתניות שלהם כ"קנדית".
נובה סקוטיה היא ביתם של הקהילה הגדולה ביותר דוברת הגאלית סקוטית מחוץ לסקוטלנד, עם מספר מצומצם של דוברי ילידיים במחוז פיקוטו, מחוז אנטיגוני, ובכף ברטון האי. השפה נלמדת במספר בתי ספר תיכוניים ברחבי המחוז. בשנת 2018 השיקה הממשלה לוחית רישוי חדשה לרכב הגאלי כדי להעלות את המודעות לשפה ולסייע במימון יוזמות שפה ותרבות גאליות. הם העריכו כי היו במחוז 2,000 דוברים גאליים.
כלכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
התוצר לנפש של נובה סקוטיה לנפש בשנת 2016 היה 44,924 דולר, נמוך משמעותית מהממוצע הארצי לנפש של 57,574 דולר. צמיחת GDP מפגרת אחרי שאר המדינה לפחות בעשור האחרון. נכון לשנת 2017 ההכנסה המשפחתית החציונית בנובה סקוטיה הייתה 85,970 דולר, מתחת לממוצע הארצי של 92,990 דולר, בהליפקס הנתון עולה ל 98,870 דולר.
הפרובינציה הוא היצואן הגדול בעולם של עצי חג המולד, לובסטר, גבס ופירות יער בר. שווי הייצוא של דגים עולה על מיליארד דולר, ומוצרי דגים מתקבלים על ידי 90 מדינות ברחבי העולם. עם זאת, יבוא הפרובינציה עולה בהרבה על היצוא שלו. בעוד שמספרים אלה היו שווים בערך משנת 1992 ועד 2004, ומאז אותו זמן גירעון הסחר גדל מאוד. בשנת 2012 היצוא מנובה סקוטיה היה 12.1% מהתמ"ג המחוזי, ואילו היבוא היה 22.6%.
הכלכלה מבוססת המשאבים המסורתית של נובה סקוטיה מגוונת בעשורים האחרונים. עלייתה של נובה סקוטיה כתחום שיפוט בר-קיימא בצפון אמריקה, באופן היסטורי, הונעה על ידי הזמינות המוכנה של משאבי טבע, בעיקר מלאי הדגים שנמצאים מעל המדף הסקוטי. הדייג היה עמוד תווך במשק מאז התפתחותו כחלק מצרפת החדשה במאה ה-17; עם זאת, הדייג ספג ירידה חדה בגלל דיג יתר בסוף המאה העשרים. קריסת מלאי הבד וסגירת ענף זה הביאו לאבדן של כ־20,000 משרות בשנת 1992.
מגזרים אחרים בפרובינציה נפגעו גם הם קשה, במיוחד בשני העשורים האחרונים: כריית פחם בקייפ ברטון ובצפון יבשת נובה סקוטיה נפסקה למעשה, ומפעל פלדה גדולה בסידני נסגרה במהלך שנות התשעים. לאחרונה, השווי הגבוה של הדולר הקנדי ביחס לדולר האמריקני פגע בתעשיית היערות, מה שהוביל לסגירת מפעל עשיר ונייר ארוך טווח ליד ליברפול. כרייה, בעיקר של גבס ומלח ובמידה פחותה סיליקה, כבול ובריט, היא גם ענף משמעותי. מאז 1991 הנפט והגז הימיים הפכו לחלק חשוב בכלכלה, אם כי הייצור וההכנסות יורדים כעת. עם זאת, החקלאות נותרה מגזר חשוב במחוז, במיוחד בעמק אנאפוליס.
תחום ההגנה והחלל של נובה סקוטיה מייצר הכנסות של כ-500 מיליון דולר ותורם כ-1.5 מיליארד דולר לכלכלה המחוזית בכל שנה. עד כה 40% מהנכסים הצבאיים של קנדה ממוקמים בנובה סקוטיה. נובה סקוטיה מחזיקה בתעשיית הקולנוע הרביעית בגודלה בקנדה המארחת למעלה ממאה הפקות בשנה, כאשר יותר ממחציתם הם מוצרים של מפיקי קולנוע וטלוויזיה בין-לאומיים. בשנת 2015, ממשלת נובה סקוטיה חיסלה זיכוי מס להפקת סרטים במחוז, וסכנה את התעשייה, מכיוון שרוב תחומי השיפוט האחרים ממשיכים להציע נקודות זכות כאלה. המחוז מתגאה גם במגזר טכנולוגי מידע ותקשורת המתפתח במהירות (ICT) המורכב מיותר מ-500 חברות, ומעסיק כ-15,000 עובדים.
בשנת 2006, צבר ענף התעשייה מעל 2.6 מיליארד דולר בתוצר המשוריין, התפוקה הגדולה ביותר מכל מגזר תעשייתי בנובה סקוטיה. מישלן נותרה ללא ספק המעסיק הגדול ביותר בענף זה, המפעילה שלושה מפעלי ייצור במחוז. מישלן היא גם המעסיקה הגדולה ביותר במחוז הפרטי.
תיירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ענף התיירות של נובה סקוטיה כולל יותר מ־6,500 עסקים ישירים, התומכים בכמעט 40,000 משרות. אוניות שייט מבקרות באופן קבוע במחוז. בשנת 2010 קיבלו נמל הליפקס 261,000 נוסעים וסידני 69,000. ענף זה תורם למשק כ־1.3 מיליארד דולר בשנה. קמפיין תיירות של נובה סקוטיה משנת 2008 כלל פרסום של טלפון סלולרי בדיוני בשם רימון והקמת אתר אינטרנט, שהפנה למידע על תיירות באזור.
ענף התיירות של נובה סקוטיה מציג את התרבות, הנוף וקו החוף של נובה סקוטיה. בנובה סקוטיה יש מוזיאונים רבים המשקפים את המורשת האתנית שלה, כולל מרכז המורשת של Glooscap, האתר ההיסטורי הלאומי גרנד-פרה, קיי מורשת הקטור והמרכז התרבות השחור לנובה סקוטיה. מוזיאונים אחרים מספרים את סיפור תולדותיו העובדות, כמו מוזיאון הכורים בכף ברטון, והמוזיאון הימי של האוקיינוס האטלנטי.
נובה סקוטיה היא ביתם של כמה מוזיקאים בעלי שם בין-לאומי וישנם מרכזי מבקרים בעיירות הבית של האנק סנואו, ריטה מקניל ומרכז אן מוריי. ישנם גם פסטיבלי מוזיקה ותרבות רבים כמו פסטיבל הפולק של סטן רוג'רס, צבעי סלטיק, Modic Gaelic Nova, Royal Nova Tattia International Tattoo, פסטיבל הסרטים האטלנטיים ופסטיבל פרינג 'אטלנטיק.
מגדלור נקודת Peggys במפרץ Peggys הוא אטרקציה תיירותית במחוז. במחוז 87 אתרים היסטוריים לאומיים של קנדה, כולל היישוב בפורט-רויאל, מבצר לואיסבורג וגבעת המצודה (פורט ג'ורג ') בהליפקס. בנובה סקוטיה יש שני פארקים לאומיים, Kejimkujik ו־Cape Breton Highlands, ואזורים מוגנים רבים אחרים. מפרץ הפונדי הוא בעל טווח הגאות והשפל הגבוה ביותר בעולם, ו-Peggy's cove המרשימה זכתה להכרה בין-לאומית ולמעלה מ-600,000 איש בשנה מבקרים בה. העיר העתיקה לוננבורג היא עיר נמל בחוף הדרומי שהוכרזה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.
אזכורים תרבותיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]עלילת סדרת ספרי "האסופית" מתרחשת בחלקה בנובה סקוטיה, בה היה מיקומו של בית היתומים של אן שרלי עד שאומצה.
עלילת הסדרה "החבר'ה מפארק הקראוונים" מתרחשת בנובה סקוטיה.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- האי קייפ ברטון
- סייבל
- מפרץ פאנדי – הפרשי הגאות והשפל הגדולים בעולם
- האספה המחוקקת של נובה סקוטיה
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של נובה סקוטיה (באנגלית)- נובה סקוטיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ד"ר רמי דברת, מגדלורים, דייגים ולובסטרים – טיול רגוע בחבל נובה סקוטיה, באתר GoTravel
נובה סקוטיה, ברשת החברתית פייסבוק
נובה סקוטיה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
נובה סקוטיה, סרטונים בערוץ היוטיוב
.svg){kind=icon}
| הפרובינציות והטריטוריות של קנדה
| ||
|---|---|---|
| פרובינציות |  אונטריו •  אי הנסיך אדוארד •  אלברטה •  מניטובה •  נובה סקוטיה •  ניו ברנזוויק •  ניופאונדלנד ולברדור •  ססקצ'ואן •  קוויבק •  קולומביה הבריטית
|
|
| טריטוריות |  הטריטוריות הצפון-מערביות •  יוקון •  נונאווט
| |
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Statistics Canada Government of Canada, Population and dwelling counts: Canada, provinces and territories, www150.statcan.gc.ca, 2022-02-09
 | ||
|---|---|---|
| צפון אפריקה | אגוז (1506–1525) • אל קאסר אס-סגיר (1458–1550) • ארזילה (1471–1550, 1577–1589) • אזמור (1513–1541) • סאוטה (1415–1640) • מזאגאן (1485–1550, 1506–1769) • אסואירה (1506–1525) • ספים (1488–1541) • אגאדיר (1505–1769) • טנג'יר (1471–1662) • ואדאן (1487–אמצע המאה ה–16) | |
| אפריקה שמדרום לסהרה | אקרה (1557–1578) • אנגולה (1575–1975) • אנובון (1474–1778) • ארגן (1455–1633) • קבינדה (1883–1975) • כף ורדה (1642–1975) • סאו ז'ורז'ה דה מינה (1482–1637) • ביוקו (1478–1778) • חוף הזהב הפורטוגזי (1482–1642) • גינאה ביסאו (1879–1974) • מלינדה (1500–1630) • מומבסה (1593–1698, 1728–1729) • מוזמביק (1501–1975) • קילווה קיסיוואני וסונגו מנארה (1505–1512) • טירת סאו זואו בפטיסטה דה אז'ודה (1680–1961) • סאו טומה ופרינסיפה 1753–1975 • סוקוטרה (1506–1511) • זנזיבר (1503–1698) • זיגינשור (1645–1888) | |
| מערב אסיה | בחריין (1521–1602) • הורמוז (1515–1622) • מסקט (1515–1650) • בנדר עבאס (1506–1615) | |
| תת-היבשת ההודית | ציילון הפורטוגזית (1518–1658) • לקשאדוויפ (1498–1545) • האיים המלדיביים (1518–1521, 1558–1573) • וסאי-ויראר (1535–1739); מומבאי (1534–1661); קז'יקוד (1512–1525); קנאנור (1502–1663); צ'אול (1521–1740); צ'יטגונג (1528–1666); קוצ'י (1500–1663); קאנור (1536–1662); דאדרה ונאגר הבלי (1779–1954); דאמאן (1559–1962); דיו (1535–1962); גואה וגואה העתיקה (1510–1962); הוגלי (1579–1632); נגפטינאם (1507–1657); פוליקאט (1518–1619); פאליפורם (1502–1661); סלסט (1534–1737); מצ'יליפטנאם (1598–1610); מנגלור (1568–1659); סוראט (1540–1612); טהואוטהוקודי (1548–1658); סן תומא דה מליאפור (1523–1662; 1687–1749) | |
| מזרח ודרום מזרח אסיה | איי בנדה (המאה ה-16 עד המאה ה-18) • פלורס (המאה ה–16 עד המאה ה–19) • מקאו (1557–1999) • מקאסאר (1512–1665) • מלאקה (1511–1641) • איי מאלוקו (אמבון 1576–1605, טרנאטה 1522–1575, טידורה 1578–1650) • נגסאקי (1571–1639) • טימור הפורטוגזית (1702–1975) | |
| אמריקה הצפונית | ניופאונדלנד (1501–1570?) • לברדור (1501–1570?) נובה סקוטיה (1519–1570?) | |
| אמריקה המרכזית והדרומית | ברזיל (1500–1822) • ברבדוס (1536–1620) • הפרובינציה הציספלאטינית (1808–1822) • גיאנה הצרפתית (1809–1817) • קולוניה דל סקרמנטו (1680–1777) | |
| מדיירה והאיים האזוריים | שתי קבוצות איים אלה היוו חלק מהאימפריה הפורטוגזית החל במאה ה-15, וב-1976 היו למחוזות אוטונומיים. | |