האמריקני המכוער
 | |
| כריכת הספר | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | יוג'ין בורדיק וויליאם לדרר |
| שפת המקור | אנגלית |
| סוגה | נובלה |
| הוצאה | |
| הוצאה | W. W. Norton & Company |
| תאריך הוצאה | נובמבר 1958 |
| מספר עמודים | 254 (בגרסה העברית) |
| הוצאה בעברית | |
| תרגום | ש. גילאי |
| קישורים חיצוניים | |
| מסת"ב | מסת"ב 978-0393318678 |
| הספרייה הלאומית | 001969719, 001969725 |
האמריקני המכוער (באנגלית: The Ugly American) הוא רומן שנכתב על ידי יוג'ין בורדיק וויליאם לדרר המבוסס על אירועים אמיתיים באופן שמותח ביקורת על שירות החוץ של ארצות הברית בשנות ה-50 של המאה ה-20. הספר עמד בראש רשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס במשך 76 שבועות ומכר למעלה מ-5 מיליון עותקים.[1]
הנשיא ג'ון פ. קנדי הושפע רבות מהספר וציטט אותו לעיתים קרובות בהקשר של הקמת חיל השלום האמריקני.
בשנת 1963 עובד הספר לסרט בבימוי של ג'ורג' אנגלונד ובכיכובו של מרלון ברנדו.
הספר תורגם לעברית[2].
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרומן הוא פאזל של סיפורים קצרים המתארים את התנהלות מדיניות החוץ האמריקנית במזרח הרחוק. במרכז העלילה עומדת מדינה פיקטיבית בשם "סרחאן", שניצבת בפני סכנה של הפיכה קומוניסטית. שגריר אמריקני חדש שמגיע אל סרחאן מנסה להתמודד עם מציאות מורכבת ומבקר במקומות נוספים באסיה כדי ללמוד על התנהלות מוצלחת מול העמים האסייתים.[3] נציגי החוץ הרשמיים של ארצות הברית במזרח אסיה מתוארים בספר כמדושנים ובירוקרטים, שאינם דוברים את השפות המקומיות ומבלים במסיבות קוקטיילים, בתקשורת עם הגורמים הפוליטיים השונים בוושינגטון ובפגישות עם גורמי השלטון. לעומת זאת מציג הרומן את הסובייטים כפעילי שטח, העובדים עם הקהילה המקומית ובונים קשרים ברחבי המדינה. הגיבור המרכזי בספר הוא מהנדס אמריקני אשר בניגוד לאנשי משרד החוץ והצבא האמריקני, גר בקהילה המקומית עם אשתו וביחד הם מנסים לסייע לקהילה המקומית בין השאר במציאת פתרונות שישלבו ידע מקצועי אמריקני בתנאים הקיימים.
טענות המחברים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הטענה מרכזית בספרם של בורדיק ולדרר התבססה על טיעון כלכלי – במקום שארצות הברית תשקיע בפרויקטים גדולים שיתנו יוקרה זמנית למנהיגים, עליה להשקיע בפרויקטים קהילתיים קטנים שיחזקו את האוכלוסייה כולה. עוד נמתחה ביקורת על חוסר הבנתם של גורמי הסיוע האמריקניים את התרבויות שבתוכן פעלו.
שני מחברי הספר היו בעלי ניסיון ממשי במדיניות החוץ האמריקנית באסיה. לדרר היה יועץ רב דרג של הצי הימי האמריקני. בורדיק היה מדען מדינה וכותב. השניים כתבו את הספר ביחד במטרה לבקר את התנהלות הנציגים האמריקנים בחו"ל ובמיוחד במזרח אסיה. למעשה, בתחילה הספר נכתב כספר עיון והתייחס לאנשים קיימים. השניים החליטו לכתוב את הספר מחדש כסיפורת על מנת ליצור קשר רגשי חזק יותר עבור הקורא ולהימנע מתביעות משפטיות.[4]
באמצעות הסיפורים הקצרים המרכיבים את הספר מציגים המחברים דפוסי התנהגות של דיפלומטים, אנשי צבא, יועצים ואזרחים אמריקניים המעורבים ביישום מדיניות החוץ האמריקנית במזרח אסיה באמצע וסוף שנות ה-50. שתי הטענות המרכזיות שמעלים המחברים מציגות את ההיבטים הקריטיים בעיניהם, שבעזרתם ארצות הברית יכולה להשיג יתרון מול הציר הסובייטי בתחרות על המזרח הרחוק:
- שירות החוץ האמריקני לא מכשיר את אנשיו להצלחה בשטח – מרבית גורמי החוץ הרשמיים הנשלחים לשליחויות במזרח אסיה אינם דוברים את השפה המקומית בארץ אליה הם נשלחו. הם לא מקבלים הכשרה לגבי ההיסטוריה והתרבות של אותה ארץ ואינם נדרשים על ידי משרד החוץ לעשות זאת בעצמם. אי-ידיעת השפה יוצר חיץ בין האמריקנים לבין האוכלוסייה המקומית ומוביל לכך שהנציגים האמריקנים לא מצליחים להבין לליבם ולצרכיהם של העמים שבקרבם הם משרתים. לעומתם, הדיפלומטים הסובייטים מוצגים כמלומדים בתרבות, בדת ובשפות המקומיות. הם מוכשרים על ידי משרד החוץ הרוסי טרם יציאתם לשליחות הדיפלומטית והדבר מסייע להם להיות מוערכים יותר על ידי העם והשלטון המקומי כאחד.
- הסיוע האמריקני מעודד פרויקטים שאינם עוזרים לפיתוח הכלכלי של המדינות – לטענת המחברים המיזמים העיקריים שהאמריקנים מובילים באסיה במסגרת תוכניות הפיתוח והסיוע השונות הם פרויקטים ענקיים – כבישים מהירים, תעלות וסכרים שנועדו להקרין את העוצמה של הממשל המקומי מבלי לענות על הצרכים המקומיים של האומות עצמן. לדרר ובורדיק טוענים כי אין טעם לבנות כבישים מהירים במדינות שבהן מרבית התנועה נעשית ברגל, ברכיבה או באופניים. פרויקטים קטנים ומקומיים שעוזרים לכפרים וקהילות יסייעו לפיתוח תעשייה קטנה ומערכת כלכלית יציבה יותר ויובילו לנראות גדולה יותר של הסיוע האמריקני. הדוגמאות שהם נותנים בספר הן פיתוח מפעלים למשאבות מים, מפעלים לחלב, שיפור תנובת הביצים וכו'.
בסוף הספר כתבו לדרר ובורדיק אפילוג שבו פרטו את טענותיהם ואת הצעותיהם לשינויים במדיניות החוץ האמריקנית. במקום לשלוח עוד ועוד פקידים, יועצים ודיפלומטים הם ממליצים לשלוח אזרחים אמריקנים המוכשרים במקצועות שונים, שילמדו מראש את שפת המקום ותרבותו ויפעלו בכפרים ובקהילות הקטנות למציאת פתרונות שהעם המקומי זקוק להם כדי לשפר את איכות חייו. בנוסף, אחד הגיבורים המרכזיים של הספר – השגריר בסרחאן מעלה שישה תנאים שצריכים להשתנות באופן ששירות החוץ האמריקני שולח את עובדיו למדינות זרות. התנאים כוללים הכשרה תרבותית, מגורים בתנאי המקומיים וצמצום הרכוש שהעובדים יכולים להביא עמם או לקבל במהלך תפקידם. ביחד, הרעיון של אנשי מקצוע אמריקניים שיעבדו בכפרים וצוותים דיפלומטיים מוכשרים, מלומדים ומנותקים משחיתות שיעבדו מול גורמי השלטון, יאפשרו לדברי המחברים לארצות הברית להשיג עליונות דיפלומטית בזירת המזרח הרחוק במלחמה הקרה.
השפעת הספר על הדיון הציבורי[עריכת קוד מקור | עריכה]
"האמריקני המכוער" עמד בראש רשימת רבי המכר האמריקניים במשך 76 שבועות ומכר למעלה מ-5 מיליון עותקים. הפופולריות של הספר הגיעה גם לצמרת השלטון. בעקבות טענות שמועלות בספר לגבי שחיתות וניהול כושל של משאבי תוכנית הסיוע האמריקנית, הורה הנשיא אייזנהאואר לחקור חשדות לשחיתות במערכת הסיוע.[5] במקביל, נציגים של המפלגה הדמוקרטית החלו לאמץ רטוריקה שהתבססה על הספר תוך דרישה לרפורמות. בתחילת 1959 פורסמה מודעה בעיתון סוף השבוע של הניו יורק טיימס, שבה הודיעו ארבעה סנטורים וביניהם הסנטור ג'ון פ. קנדי, כי הם שלחו עותק של הספר לכל אחד מחברי הסנאט האמריקני.[6] לקראת תום מסע הבחירות שלו, נאם קנדי בכנס בחירות בסן פרנסיסקו ב-2 בנובמבר 1959. בנאום זה הכריז על הקמת חיל השלום האמריקני תוך שהוא מתייחס ישירות לרומן כדוגמה לצורך בשינוי.[7]
הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1963 עובד הספר לקולנוע על ידי התסריטאי סטיוארט סטרן. הסרט, בכיכובו של מרלון ברנדו ובבימויו של ג'ורג' אנגלוד, המשיך למתוח ביקורת על התנהלות מדיניות החוץ האמריקנית ועל האפתיה של העם האמריקני. במהלך הסרט, השגריר האמריקני (אשר בספר תואר כגיבור נבון) בוחר להמשיך במדיניות החוץ של בניית כבישים מהירים על פני תמיכה בפרויקטים מקומיים. הוא למעשה זה שמספק לסובייטים את הפעולות האחרונות המדרדרות את סרחאן להפיכה סובייטית. המלחמה בין דרום סרחאן לצפון סרחאן פורצת בעקבות החלטתו של השגריר לבנות את הכביש המהיר בדרום סרחאן עד לגבולה הצפוני למרות התנגדות האוכלוסייה המקומית.[8]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- האמריקני המכוער, באתר OCLC (באנגלית)
- האמריקני המכוער, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Michael Meyer. "Still 'Ugly' After All These Years". The New York Times. July 10, 2009
- ^ ביל לדרר, ו-יוג'ין בודריק, האמריקני המכוער, תרגם מאנגלית: ש. גילאי, בהוצאת טברסקי, תל אביב, 1959
- ^ Eugene Burdick and William J. Lederer., The Ugly American, (New York: W. W. Norton, Incorporated). 1958.
- ^ Matt Schuddel. "Novel 'The Ugly American' blasted policy in Southeast Asia", Washington Post, Jan 10, 2010
- ^ Bill Guerin. "The Not-So-Ugly Americans". Online Asia Times. Jan 11, 2005.
- ^ John Hellman. American Myth and the legacy of Vietnam. (New York: Columbia University Press), 1986. Pp. 17-19.
- ^ Senator John F. Kennedy's speech at the Cow Palace, San Francisco, CA, USA November 2, 1960.
- ^ Georgeo Englud . "The Ugly American" (Film). Hollywood:Universal Pictures, 1963.