הבית הכחול

הבית הכחול
청와대 (Cheong Wa Dae)
	;
מידע כללי
סוג	ארמון הנשיאות
שימוש	נשיא קוריאה הדרומית
כתובת	서울특별시 종로구 청와대로 1
מיקום	סיאול
מדינה	קוריאה הדרומית
בעלים	קוריאה הדרומית
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1991
תאריך פתיחה רשמי	1991
מידות
שטח	250 דונם
קואורדינטות	37°35′12″N 126°58′30″E / 37.58669167°N 126.97486389°E
	opencheongwadae.kr/eng
	(למפת סיאול רגילה) הבית הכחול

ערך זה עוסק במעונו של נשיא קוריאה הדרומית. אם התכוונתם לתוכנית טלוויזיה, ראו "הדוב בבית הכחול".

הבית הכחול (בקוריאנית: 청와대 (צ'ונגוואדאי) – "הבית עם רעפי הגג הכחולים") הוא המעון הרשמי ומקום העבודה העיקרי של נשיא קוריאה הדרומית. המתחם שוכן במרכזה של הבירה סיאול, על מורדותיו הדרומיים של הר פוקהנסאן (북한산), ומשתרע על-פני שטח של כ-250 דונם.^[1]

כמעונו המנהלי של נשיא קוריאה הדרומית, המונח "הבית הכחול" משמש כמטונימיה לממשל הנשיא ולסגל משרד הנשיאות השוכן גם הוא במתחם.

היסטוריה

הקמה

ייתכן שהאחוזה ניצבת במקום בו עמד ארמון עתיק שנבנה ב-1068, שנה לאחר שסיאול הייתה לאחת משלוש בירותיה של שושלת קוריאו (אנ'). הארמון במקום, שנודע בשם "קיונגמודאי" (경무대), הארמון נשרף בפלישות הידיושי 1592–1598 ונבנה מחדש רק בסוף המאה ה-19. שימש לטקסים ולאימונים צבאיים עד כיבוש קוריאה בידי יפן בשנת 1910. ב-1869 שכנו באחוזה חמישה ביתנים, וב-1905 נוסף להם ביתן שישי. לאחר הכיבוש היפני נהרסו רוב המבנים במקום, והיפנים הקימו ב"קיונגמודאי" את משכנו של המושל הכללי של קוריאה.

לאחר הכרזת העצמאות

לאחר עצמאות קוריאה ב-1945 החל ארמון המושל היפני לשמש כלשכתו וכמקום מגוריו של נשיא המדינה. לאחר הקמת ממשלת הרפובליקה של קוריאה בדרום חצי האי הקוריאני בשנת 1948, הנשיא הראשון סינגמן רי (כיהן בשנים 1948–1960) העניק למעונו את השם גיונגמודאה (경무대; 景武臺; בתרגום חופשי: "פביליון הנוף והכוח"), על שם אחד המבנים שנותרו מימי המושל הכללי היפני. המבנה שימש אותו גם למגורים וגם כמשרדו הרשמי. עם כניסתו לתפקיד בשנת 1960, הנשיא השני יון פה-סון (כיהן 1960–1962) שינה את שמו ל"צ'אונג וא דאה" (Cheong Wa Dae), כנראה בניסיון להתנער מהקונוטציות של משטר סמכותני שדבק בשמו הקודם. שמות חלופיים, בהם "Hwaryeongdae", הוצעו אך לבסוף נבחר "Cheong Wa Dae".

עם עלייתו לשלטון של הנשיא השלישי, פארק צ'ונג-הי (כיהן 1962–1979) בעקבות הפיכה צבאית, הועלתה הצעה לשנות את צבע גגות המבנה לצהוב – מתוך טענה שצבע זה יוקרתי יותר – אך פארק דחה זאת. בתקופתו חולקה המעטפת המבנית של הבית לשני חלקים: קומה ראשונה כמשרד הנשיא, וקומה שנייה למגורי משפחתו. עם השנים, בשל היותו מבנה ישן וצר, עבר שיפוץ מקיף בתקופת כהונתו של פארק.

בינואר 1968, חוליית מחבלים מצפון קוריאה ניסתה להתנקש בנשיא פארק בפשיטה נועזת שכונתה "פשיטת הבית הכחול", ונהדפה סמוך מאוד למתחם. בעימות נהרגו 28 צפון קוריאנים, 26 דרום קוריאנים וארבעה אמריקנים.

ב־26 באוקטובר 1979, נרצח הנשיא פארק על ידי ראש סוכנות הביון הקוריאנית (KCIA), קים ג'ה-גיו, בבית מסתור בתוך מתחם המעון.

גם הנשיאים צ'וי קיו-הא וצ'ון דו-הוואן השתמשו בבניין הן למגורים והן למשרד. בתקופת כהונת רו טה-וו נבנה מבנה משרדים חדש, מעון רשמי חדש ומרכז עיתונות בשם צ'ונצ'ו-גוואן (Chunchu-gwan). המבנה המרכזי החדש נחנך באפריל 1991, ובעקבות הקמת ועדת מומחים בת 22 חברים בספטמבר של אותה שנה – הושלמה הקמתו של המתחם במתכונתו הנוכחית. בשנת 1993, בתקופת הנשיא קים יונג-סם, נהרס המבנה המקורי שהוקם על ידי היפנים. הנשיא רו מו-היון ניסה לשנות את מבנה המשרד לשם עידוד קשר עם הצוות – אך נכשל. באותה עת שופץ המקלט לשעת חירום שנבנה בידי פארק בשנת 1975, והוסב לבונקר ניהולי של מרכז ניהול המשברים הלאומי. המוניטין של צ'אונג וא דאה כסמל לסמכות יתר נשיאותית, הוביל נשיאים שונים לנסות להעביר את משרד ומעון הנשיא.

קים יונג-סם היה הראשון שניסה לממש העברה כסימן ניתוק מהעבר הצבאי. הוא הבטיח להעביר את משרדו למתחם הממשלה בסיאול ליד שער גוואנגהוואמון, אך לא הצליח בכך. תחתיו נפתחו לציבור הכביש שלפני הבית הכחול והר אינוואנגסן, וכן נהרסו 12 בתי מסתור בסמוך ונבנה פארק ציבורי – גן מוגונגהואה.

קים דה-ג'ונג קידם תוכנית למעבר למתחמים הממשלתיים בסיאול וגוואצ'און, אך ביטל את התוכנית בשל שיקולי ביטחון ועלות. תחת זאת, נפתח לציבור ארמון צ'ילגונג שבתחומי המתחם והורחבה גישת הציבור לצ'אונג וא דאה.

הממשל של רו מו-היון ניסה להעביר את כלל משרדי הממשלה (לרבות צ'אונג וא דאה) לעיר החדשה סג'ונג, אך נכשל לאחר שבית המשפט החוקתי פסק כי החוק להקמת בירה חדשה אינו חוקתי. בהמשך, נפתחו לציבור שער שִינְמוּן (הצפוני של ארמון גיונגבוק) ודרך בוקאקסנסונג.

גם בתקופת לי מיונג-באק נשקלה העברת משרד המזכירות ומחלקת הביטחון, אך הדבר נגנז בשל עלויות ואי קבלת אישור מהאספה הלאומית. הנשיא מון ג'ה-אין הציע במהלך הבחירות להעביר את המשרד לנקודת סמוך לגוואנגהוואמון, אך עם כניסתו לתפקיד – נסוג מהרעיון מטעמי עלות וביטחון. תחת זאת, נפתחו לציבור הדרך שלפני הבית הכחול ודרך חומת בוקאקסאן, שהיו פתוחים קודם לכן באופן זמני.

2022–2025: הפיכת הבית הכחול לפארק ציבורי

ב־20 במרץ 2022 הודיע הנשיא הנבחר יון סוק-יול כי ייכנס לתפקידו ב־10 במאי באותו בניין של משרד ההגנה הלאומי במחוז יונגסאן שבסיאול, ושהבית הכחול ייפתח לציבור כפארק. במאי 2022, בעקבות הוראה רשמית שיצאה לאחר כניסתו לתפקיד, הוסב הבית הכחול לפארק ציבורי ונפתח לביקורי קהל – לראשונה בתולדותיו מאז 1948 – עם תקרה יומית של עד 39,000 מבקרים. המבקרים יכולים לחזות במופעים תרבותיים, לצאת לסיורים מודרכים וליהנות משבילי הליכה שמובילים להר בוגאקסאן – הרקע הנופי של הבית הכחול.

ממשלת קוריאה הדרומית הקצתה 36 מיליארד וון (כ-29.5 מיליון דולר) מקרן הרזרבה הממשלתית לשם ביצוע המעבר. עם זאת, המהלך עורר ביקורת נרחבת מצד גורמים במשרד ההגנה, אשר התריעו מפני השפעות אפשריות על ביטחון לאומי, עלויות גבוהות, הגברת הפעילות הגרעינית בצפון קוריאה ואתגרי התאוששות כלכלית שלאחר מגפת הקורונה. סקר שנערך באותה עת העלה כי 58% מהציבור התנגדו למהלך.

2024–2025: שיקום הבית הכחול כמשרד נשיאותי

בדצמבר 2024, לאחר הדחתו של הנשיא יון סוק-יאול, גברו הקריאות להשיב את הבית הכחול לשימושו המקורי כמשרד ומעון נשיא. חבר הפרלמנט מטעם המפלגה הדמוקרטית, קים ביונג-ג'ו (גנרל בדימוס), טען כי משרדי יונגסאן אינם מתאימים לתפקודו של מוסד הנשיאות. ראש עיריית דאגו השמרני, הונג ג'ון-פיו, הצהיר כי מעברו של הנשיא מהמקום ההיסטורי פגע במעמדו הסמלי והפוליטי ו"ביטל את הכריזמה הנשיאותית מהרגע הראשון". לדבריו, "הבית הכחול, בדומה לבית הלבן בארצות הברית, הוא סמל לאומי של קוריאה".

סקר משותף של שלושת גופי השידור המרכזיים בקוריאה הדרומית – KBS, MBC ו־SBS – שפורסם ביוני 2025 העלה כי 58.2% מהציבור תומכים בכך שנשיא קוריאה הדרומית הבא יחזור לכהן בבית הכחול. לאחר השבעתו באותו חודש, הכריז הנשיא לי ג'ה-מיון כי יישאר זמנית במשרדי יונגסאן, עד אשר יושלם תהליך החזרת מוסד הנשיאות לבית הכחול.

ב-5 ביוני 2025 לאחר השבעתו הודיע הנשיא הנכנס לי ג’ה-מיונג כי בחודשים הקרובים יחזור הבית הכחול לשמש כמעון העבודה והמגורים של ללו כנשיא. משרד הנשיאות הודיע כי תהליך החזרה לבית הכחול צפוי להימשך מספר חודשים, בשל הצורך בשיפוצים והתאמות מבניות. תהליך המעבר צפוי להימשך עד שישה חודשים.^[2]

2026-הווה: הבית הכחול כמעון ומשרד רשמי

ב-8 בדצמבר 2025, החל משרד הנשיאות באופן רשמי את העברתו חזרה לבית הכחול.^[3] ההעברה הסתיימה ב-29 בדצמבר, כאשר הנשיא לי התייצב לעבודתו במעון באותו יום.^[4]^[5]

המבנה המרכזי

המבנה המרכזי של הבית הכחול, הושלם ב-1991, לאחר שבתקופת נשיאותו של נו טה וו הוחלט על הקמת מבנה שלטוני חדש.^[6] ההחלטה נבעה מחוסר נוחות ציבורי ופוליטי מהשימוש במבנה הישן, ששימש במקור כמעונו של המושל הכללי היפני. לשם כך כך הוקמה ועדה מייעצת שתככנה את המבנה המרכזי לצד מעון מגורים פרטי נפרד.^[6]

אדריכלות ועיצוב חיצוני

עיצובו של המבנה המרכזי שואב השראה מהאדריכלות הקוריאנית הקלאסית ומתבסס על טכניקות בנייה של ארמונות מלכותיים עשויים עץ.^[6] המאפיין הבולט ביותר במבנה הוא הגג בסגנון ״פאל ג׳אק״. גג משופע עם גמלונים הנחשב לאחד הסגנונות המעודנים והמורכבים באדריכלות המסורתית.^[6] המבנה המרכזי ושני אגפיו מחופים ב-150,000 רעפים כחולים מסורתיים, המעניקים למתחם את שמו הבית הכחול.^[6]

הכניסה למבנה המרכזי
הנשיא ברק אובמה בבית הכחול

חלל הפנים

חלל הפנים של המבנה המרכזי תוכנן כאיזון בין מודרניות למסורת קוריאנית, והוא מאובזר במתקנים מתקדמים לצד עיצובים קלאסיים. הקומה השנייה משמשת כמרחב העבודה העיקרי ובמה ממוקם משרד הנשיא.^[6]

בקומה התחתונה ממוקמים משרד המזכיר הנשיאותי הראשי, ומספר אולמות מרכזיים המשמשים לטקסים ולניהול המדינה:^[6]

ג׳יפהיונסיל (Jiphyeonsil): אולם המיועד לישיבות עבודה של הנשיא עם סגל המזכירים הנשיאותיים ולפגישות עם מנהיגים זרים.^[6]
אינוואנגסיל (Inwangsil): בעבר שימש כחדר קבלת פנים ואולם לארוחות רשמיות, כיום משמש כאולם ישיבות מועצת המדינה.^[6]

צ׳ונגמוסיל (Chungmoosil): אולם רב תכליתי המשמש לעריכת טקסי הגשת כתבי אמנה של שגרירים וראשי משלחות דיפלומטיות.^[6]
- משרד הנשיא
- משרד הנשיא
- משרד המזכיר הנשיאותי הראשי
- ג׳יפהיונסיל (Jiphyeonsil)
- קומת הקרקע
- גרם המדרגות המרכזי
- ישיבת מועצת המדינה באולם אינוואנגסיל
- הקומה השנייה

סאנגצ'ונג'ה

סאנגצ'ונג'ה (Sangchunjae) הוא מבנה עץ מסורתי שבנייתו הושלמה באפריל 1983. המבנה משמש את הנשיא בעיקר לקיום פגישות בלתי רשמיות, אירוח אישים רמי דרג וארוחות ערב מצומצות עבור משלחות ודיפלומטים זרים.

אולם האירוח הממלכתי

אולם האירוח הממלכתי יונגבינגוואן (Yeongbingwan) הוא המבנה הרשמי לאירוח ממלכתי במתחם הבית הכחול, אשר הוקם ב-1978. במבנה נערכים ארוחות גאלה רשמיות, וכן אירועים נוספים אותם מארח הנשיא. המבנה נתמך על ידי 18 עמודי גרניא המעניקים לו מראה מונומנטלי. הקירות הפנימיים של האולם מעוטרים בעיצובים קוריאנים מסורתיים בעלי משמעות סמלית.^[7]

מרכז העיתונות צ'ונצ'ו-גוואן

מרכז העיתונות צ'ונצ'ו-גוואן (Chunchugwan) הוא מרכז התקשורת הרשמי של הבית הכחול, המשמש כמשכנם של כ-150 עיתונאים מקומיים ובינלאומיים המסקרים את פעילות הנשיאות.^[8] המבנה נפתח ב-1990 ותוכנן כך שישתלב בנוף הסובב אותו.^[8] גגו מעוצב בסגנון קוריאני מסורתי. הקומה הראשונה מאכלסת את חדרי העבודה של העיתונאים. הקומה השנייה משמשת כאולם התדרוכים הרשמיף ובה נערכות מסיבות עיתונאים נשיאותיות ותדרוך עיתונאים מדי יום בדומה לחדר תדרוך העיתונאים של הבית הלבן.^[8]

חדר העיתונאים
חדר עיתונאים

גן נוקג׳יוון

גן נוקג'יוון (במשמעות מילולית: "גינת הדשא הירוק") הוא הפארק של מתחם הבית הכחול. בנייתו של הגן הושלמה ב-1968, והוא מתאפיין בצמחייה הכוללת למעלה מ-120 סוגי עצים, ובריכות נוי. ברחבי הגן פרוסים עצי זיכרון שניטעו על ידי נשיאי עבר לרגל אירועים לאומיים וטקסים מיוחדים.^[9]

מעון המגורים

בנייתו של מעון המגורים הרשמי של הבית הכחול החלה בשנת 1989 והושלמה באוקטובר 1990. טרם הקמתו,שימשה הקומה השנייה של הבניין המרכזי כמעון הנשיא.^[10] כתוצאה מכך, מגורי המשפחה הנשיאותית שימשו לעיתים למטרות רשמיות, אך המרחב המצומצם לא אפשר אירוח הולם של משלחות ואורחים רשמיים.^[10] המבנה הנוכחי הוקם נבנה מעצי אורן אדומים משובחים שהובאו ממחוז ממיואנגג'ו שבחבל גאנגוון.^[10] המעון מורכב מאזור מגורים ראשי, אגף לקבלת אורחים, חצר מסורתית ומגורים חיצוניים נפרדים.^[10] הכניסה למתחם נעשית דרך סמון שער משולש מסורתי המאפיין את האדריכלות הקוריאנית הקלאסית.^[10] מהמדשאה הקדמית של המעון נשקף נוף פנורמי של מרכז העיר סיאול. לאורך השנים, הוסיפו נשיאים שורת מתקנים ושדרוגים למבנה, שהתאימו אותם לצרכיהם המשפחתיים.^[10]

מבני המנהלה ווימין-גוואן (Wimin-gwan)

ערך מורחב – משרד הנשיאות של קוריאה הדרומית

מבני המנהלה משמשים כמרכז העבודה של סגל העובדים בבית הכחול.^[11] המתחם מורכב משלושה בניינים. במבנים אילו ממקומות לשכותיהם של יועציו הבכירים של הנשיא והמזכירים הנשיאותיים.^[11] בנוסף הנשיא מחזיק באחד הבניינים לשכה אישית אינטימית יותר מזו שבמבנה המרכזי, המשמשת אותו בעיקר לניהול ענייני המדינה במהלך סופי שבוע.^[11] המבנים כוללים חדר אוכל משותף, ספרייה, חדר כושר, חנות נוחות וסניף בנק. בסמוך למבני המנהלה ממוקם מנחת מסוקים, המשמש את הצי האווירי הנשיאותי לצורך המראות ונחיתות של מסוק הנשיא ופמלייתו.^[11]

אבטחה

האבטחה של הבית הכחול מופקדת בידי שירות הביטחון הנשיאותי (Presidential Security Service). בנוסף, שלוש יחידות כפופות לסוכנות המשטרה המטרופולינית של סיאול משתתפות באבטחת המתחם: גדוד המשמר ה־101, גדוד המשמר ה־202 ויחידת המשמר ה־22. גדוד 101 מופקד על האבטחה הפנימית בתוך הבית הכחול, בעוד שגדוד 202 מופקד על האבטחה החיצונית של המתחם. יחידת המשמר ה־22 מלווה את הנשיא באירועים רשמיים מחוץ לבית הכחול.

בתוך מסגרת הארגון הצבאי, צוות האבטחה הראשון (First Security Team) המשתייך לפיקוד הביטחון של הבירה (Capital Security Command) אחראי על האבטחה ההיקפית והחיצונית. תחת פיקודו פועלים שני גדודים, טייסת סיוע קרבי, טייסת משוריינת ויחידת נ"מ. הצוות הוקם באמצעות מיזוג של יחידות המשמר ה־30 וה־33 שפעלו בעבר. סך כוח האדם בפיקוד מוערך בכ־2,000 חיילים.