הבנק המרכזי של הודו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הבנק המרכזי של הודו
भारतीय रिज़र्व बैंक
הבניין הראשי של הבנק המרכזי של הודו במומבאי
הבניין הראשי של הבנק המרכזי של הודו במומבאי
מטה מרכזי מומבאי, הודו
הקמה 1 באפריל 1935
נגיד שאקטיקנדה דאס
מדינה הודוהודו הודו
מטבע רופי הודי
קוד ISO 4217 INR
https://www.rbi.org.in

הבנק המרכזי של הודוהינדי: भारतीय रिज़र्व बैंक; באנגלית: Reserve Bank of India; תעתיק מקוצר: RBI) הוא הבנק המרכזי והגוף הרגולטורי של הודו המנהל את מערכות התשלומים העיקריות במדינה ופועל לקידום פיתוחה הכלכלי[1].

הבנק נמצא תחת בעלות ושליטה מלאה של משרד האוצר ההודי, נוסד בתאריך 1 באפריל 1935 ופועל מכוחו של חוק הבנקאות ההודי אשר נחקק בשנת 1934[2][3].

הנהלת הבנק בנויה מ-21 חברי דירקטוריון המורכבים מהנגיד הראשי, ארבעה סגני נגידים, שני נציגים ממשרד האוצר, עשרה מועמדים לממשלה וארבעה חברים המייצגים את המועצות המקומיות של מומבאי, קולקטה, צ'נאי ודלהי[4].

המשרדים הראשיים של הבנק שוכנים ברחוב בעיר מומבאי, מהאראשטרה, הודו.

שטר של עשרה רופי משנת 1937

לוגו הבנק בנוי מעץ דקל וטיגריס שהיא החיה הלאומית של הודו.

מטרות ותפקידים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרות הבנק על פי החוק הנוכחי:

  • להבטיח יציבות כלכלית.
  • להדפיס שטרות ואחריות על המטבע המקומי.
  • לתמוך במטרות אחרות של המדיניות הכלכלית של הממשלה, במיוחד צמיחה ותעסוקה.
  • לתמוך ביציבותה של המערכת הפיננסית ובפעילותה הסדירה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילות הבנק תחת שליטת האנגלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבנק המרכזי של הודו נוסד בתאריך 1 באפריל 1935 כגוף פרטי, במטרה לספק פתרון לבעיות פיננסיות שנוצרו בעולם בעקבות מלחמת העולם הראשונה והוקם על סמך המלצותיה של ועדת הילטון, בנושא מטבעות ופיננסים, שהתקיימה בשנת 1926[5].

הקמת הבנק ושנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שחרורה של הודו מהשלטון הבריטי, הוחלט להלאים את הבנק ובחודש ינואר 1949, הפך הבנק לקניין הלאומי של הודו[6].

בשנות ה-50 פיתחה ממשלת הודו, תחת ראש הממשלה הראשון שלה ג'ווהרלאל נהרו (Jawaharlal Nehru), מדיניות כלכלית מרכזית שהתמקדה במגזר החקלאי[7].

הממשל הלאים בנקים מסחריים נוספים הקים, הקים את חוק האסדרה הבקאית והחל בבניית תוכנית הלוואות לאומית[8].

שנות השבעים והשמונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1969, הממשלה בראשות אינדירה גנדי, הלאימה 14 בנקים מסחריים גדולים ועם חזרת גנדי לשלטון בשנת 1980, עוד שישה בנקים הולאמו[9][10].

שנות התשעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש יולי 1991, חל פיחות בשוויו של הרופי ההודי והוא איבד כ-18 אחוזים מערכו ביחס לדולר האמריקאי, בעקבות זאת הוקמה וועדת נרסימהאם (Narasimham Committee) שהמליצה לבצע רפורמה במגזר הפיננסי ההודי ולאפשר בנקאות פרטית[11][12][13].

בחודש יוני 1994, הקים הבנק את הבורסה לניירות ערך ואפשרה לבנקים שהולאמו לבצע סחר על מנת לחזק את ההון שלהם.

המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2022, פרסמה שרת האוצר, נירמלה סיתרמאן (Nirmala Sitharaman), שהבנק ישיק מטבע דיגיטלי[14][15].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הבנק המרכזי של הודו בוויקישיתוף


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]