הבשורה (דה וינצ'י)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הבשורה
L'Annunciazione
Annunciation (Leonardo) (cropped).jpg
צייר לאונרדו דה וינצ'י
תאריך יצירה 1472-1475
טכניקה וחומרים שמן על עץ
ממדים בס"מ 98 אורך × 217 רוחב
מספר יצירה 1618 (גלריית אופיצי) עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום גלריית אופיצי, פירנצה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הבשורהאיטלקית: L'Annunciazione) הוא ציור של לאונרדו דה וינצ'י המציג את סצנת הבשורה, שבה מודיע המלאך גבריאל למריה שהיא תתעבר ותלד את ישו. הציור נמצא כיום בגלריית אופיצי, בפירנצה שבאיטליה.

בציור המלאך אוחז בפרח שושן צחור, הנחשב לסמל לבתוליותה של מריה ולסמל העיר פירנצה. ברקע הציור ניתן לראות נמל אם כי פרטיו אינם ברורים.

זוהי עבודה מוקדמת של דה וינצ'י וחוקרים מצביעים על כך שיש בה השפעה רבה של ורוקיו. כנראה שעבודה זאת נעשתה בסטודיו של ורוקיו, או בשלבים הראשונים לאחר צאתו של לאונרדו את הסטודיו. האישיות של לאונרדו פורצת מתוך הציור בהמון פרטים שהם בהחלט שלו- הטיפול בקפלי הבד, תיאור האריג ונפילתו על הגוף. המקוריות של לאונרדו ניכרת בתיאור המלאך, ביופי ובאופי המיוחד של הפנים שלו, וגם בנוף ברקע הציור. דה וינצ'י צייר את הציור בין השנים 1472 ל-1475.

בנוסף לשיתופי הפעולה עם ורוקיו בשנות השבעים באותה תקופה, לאונרדו הצעיר צייר במהלך עבודתו בסדנה לפחות ארבעה ציורים, כמעט כולם בעצמו: ציור בשורה, שני ציורים דתיים קטנים של המדונה והילד, ודיוקן חלוצי של גבירה מפירנצה, ג'ינברה דה בנצ'י.

נרטיב[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוגת ציורי הבשורה, המתארים את הרגע שבו המלאך גבריאל מפתיע את מריה הבתולה ומבשר לה שתביא לעולם את המשיח, הייתה מקובלת מאוד בימי הרנסאנס. בגרסתו של לאונרדו מתוארות הבשורה ותגובתה של מריה כנרטיב המתרחש בתוך גן מוקף חומה של וילה כפרית מהודרת, כשמריה מרימה את עיניה מן הספר שהיא קוראת.

סגנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהו ציור שאפתני, אך הוא לוקה בפגמים כה רבים, עד שרבים סבורים כי אין לייחסו ללאונרדו. יש מומחים הסבורים שזהו תוצר של שיתוף פעולה לא מוצלח עם ורוקיו ועם אמנים אחרים בסדנתו.[1] עם זאת קיימים רמזים שונים לכך שלאונרדו הוא הצייר המרכזי של התמונה, גם אם לא היחיד. הוא הכין רישום מקדים של שרוולו של גבריאל, ובציור ניכר סגנונו האופייני, של הנחת צבע השמן על הבד באצבעותיו. בבדיקה מדוקדקת אפשר לראות את מריחות אצבעו על ידה הימנית של מריה ועל העלים שלמרגלות עמוד הקריאה.

ניתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין הגורמים הבעייתיים העולים מן הציור אפשר לציין את חומת הגן המגושמת, שדומה כי נקודת המבט שממנה צוירה גבוהה מעט לעומת יתר הציור, והיא גורעת משהו מהקשר החזותי בין אצבעותיו המצביעות של המלאך לבין ראשה המורם של מריה. הפתח הנראה בחומה ניצב בזווית מוזרה, הגורמת לו להיראות כאילו הוא נצפה מימין, והוא צורם בהשוואה לקיר הבית. הבגד המכסה את ברכי הבתולה נראה נוקשה, כנדמה שלאונרדו שקד בחריצות מוגזמת על רישומי האריגים שלו, והתצורה של הכורסה, גורמת לה להיראות בעלת שלוש ברכיים. תנוחת גופה של מריה מציגה אותה כבובת תצוגה, והרושם זה מתעצם עוד יותר בשל ההבעה האטומה של פניה. הברושים, הנראים שטוחים, מוצגים כולם באותה גודל, אף כי הברוש שמימין, הקרוב לבית, נראה קרוב אלינו יותר, ולכן היה אמור להיות גדול יותר. גזעו הדקיק של אחד הברושים כמו צומח היישר מתוך אצבעותיו של המלאך, והדיוק הבוטני המאפיין את ציור השושן הצחור שבידי המלאך מנוגד לטיפול הגנרי שלו זכו הצמחים והעשבים האחרים, דבר שאיננו אופייני ללאונרדו.[2]

אבל המעידה המטרידה ביותר בציור היא הצבתה המוזרה של מריה ביחס לעמוד הקריאה המעוטר, המבוסס על אבן מצבה שעוצבה בידי ורוקיו עבור משפחת מדיצ'י. בסיס עמוד הקריאה קרוב אל הצופה הרבה יותר מאשר מריה, ולפיכך דומה שהיא רחוקה מכדי שזרועה הימנית תוכל להגיע לספר, ואף על פי כן זרועה מונחת עליו מה שנותן את תחושה שהיא מוארכת יתר על המידה, באופן שמעורר אי נוחות אצל הצופה. אין ספק שזוהי עבודתו של צייר צעיר. 'הבשורה' מאפשר לנו לראות איזה צייר היה לאונרדו נעשה, אלמלא התעמק בפרספקטיבה וחקר את סודות האופטיקה.

עם זאת, בבדיקה קפדנית נראה שהציור אינו גרוע כפי שהוא נראה ממבט ראשון. לאונרדו ניסה כאן את כוחו באנאמורפוזיס, טריק שבו עלולים גורמים מסוימים בציור להיראות מעוותים במבט ישיר, אל מזווית אחרת הם נראים מדויקים להפליא. לאונרדו ערך מפעם לפעם במחברותיו ניסויים בטכניקה זו. המדריכים ב'גלריית אופיצ'י' מציעים לאנשים הצופים בציור 'הבשורה' ללכת כמה צעדים ימינה ולראות את הציור מזווית זו. זרועו של המלאך נראית כעת מעט פחות משונה, וכמוה גם זווית הפתח בחומת הגן. המצב משתפר במקצת כאשר כורעים ומסתכלים בציור מזווית מעט נמוכה יותר. לאונרדו ניסה ליצור משהו שייראה טוב בעיני הצופה הנכנס לכנסייה מצד ימין. הוא ניסה גם להזיז אותנו ימינה, כדי שנראה את רגע הבשורה מנקודת מבטה של מריה,[3] וזה כמעט מצליח. תכסיסי הפרספקטיבה שנקט מגלים ברק של אדם עול ימים, אך הברק הזה טרם הגיע למלוא ליטושו.

המלאך[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוצמתו הגדולה של הציור טמונה באופן שבו צייר לאונרדו את המלאך גבריאל. המלאך ניחן ביופי האנדרוגיני שלאונרדו שכלל בציוריו, וכנפיו, הדומות לכנפי ציפור (התוספת החומה הבהירה צוירה בידי אמן אחר), צומחות מכתפיו באותה מזיגה מופלאה של נטורליזם ודמיון שלאונרדו כל כך היטיב לתאר. גבריאל מצויר כשהוא בתנועה; הוא רוכן קדימה כנדמה שנחת ארצה זה עתה, והסרט הכרוך סביב שרוולו עדיין מתבדר מאחור, דבר השונה מרישומי ההכנה של לאונרדו. משב הרוח שחוללה נחיתה מסעיר עדיין את הדשא ואת הפרחים שלרגליו.

פלטת צבעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאפיין נפלא נוסף של ציור 'הבשורה' הוא הדרך שבה לאונרדו מגוון את הצללים. השמש השוקעת מאירה משמאל ומטילה נוגה צהובה חיוור על ראש הגן ועל עמוד הקריאה. אך כאשר משהו ניצב בדרכו של האור, מתלווה אל הצללים הגוון הכחלחל של השמיים. בקדמת עמוד הקריאה הלבן ניכר שמץ של כחול, שכן הוא מואר בעיקר מהאור המוחזר מן השמיים ולא מהאור הצהבהב הישיר של השמש השוקעת.[4] "הצללים משתנים" הסביר לאונרדו במחברותיו. "צידו של עצם המקבל אור המחוזר מתכלת האוויר ייצבע בשמץ מצבע ז, והדבר ניכר בעצמים לבנים. הצד המקבל את אורו מהשמש ייצבע בצבעה. תופעה זו ניכרת במיוחד הערב, כשהשמש שוקעת בין העננים ומאדימה אותם".[5]

יכולתו המתפתחת של לאונרדו לצייר בצבעי שמן סייעה לו במלאכת הצביעה המעודנת. הדילול הרב של הצבענים אפשר לו להניח את הצבע בשכבות דקות ושקופות, וכך יכלו הצללים להתפתח עם כל משיכת מכחול או הנחת הצבע באמצעות האצבע. בציור זה ניכר הדבר במיוחד בפניה של הבתולה מריה, השטופות בנוגה השמש השוקעת ודומה שהן קורנות אור וזוהר אינו נמצא בגופו של המלאך גבריאל. הקרינה הזאת מבליטה אותה יחסית לציור כולו, למרות הבעת הפנים הריקה.[6]

ציור 'הבשורה' מראה לנו את לאונרדו הצעיר, בשנות העשרים המוקדמות לחייו, העורך ניסויים באור, בפרספקטיבה ובנרטיבים הקשורים לתגובות אנושיות. בתוך כך הוא עשה כמה טעויות. אך אפילו טעויותיו, שנבעו מניסיונות החידוש והניסוי, כבר מבשרות את כישרונו הגדול.

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לאונרדו דה וינצ'י: ביוגרפיה, וולטר אייזקסון, מאנגלית: ברוריה בן-ברוך, מודן הוצאה לאור 2019, 60-64.
  • ג'ורג'ו וזארי: חיי הציירים, הפסלים והאדריכלים הדגולים ביותר, עורך כללי: משה ברש, תרגום מאיטלקית: מרים שוסטרמן, מוסד ביאליק ירושלים 1985, 59-69.
  • סיפורו של ציור: המדריך הבסיסי לתולדות הציור המערבי, ונדי בקט, תרגום: תמי סתיו, הד ארצי 1999, 116-122
  • ART: A HISTORY OF FAINTING, SCULPTURE, ARCHITECTURE, second edition, by Frederick Hartt, Harry N. Abrams Nee York 1985, 601-607

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הבשורה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Cecil Gould, Leonardo (Weidenfeld & Nicolson, 1975) לרשימת דעות שונות ראו Brown, 195nn6, 7, and 8
  2. ^ Zollner, 1:34; brown, 64, Marani, 61
  3. ^ Brown, 88. ראו גם את 'רישום שושן צחור' של לאונרדו, Windsor, RCIN 912418.
  4. ^ Matt Ancell, "Leonardo's Annunciation in Perspective", in Fiorani and Kim; Lyle Massey, Picturing Space, Displacing Bodies (Pennsylcanina State, 2007), 42-44
  5. ^ Francesca Fiorani, "The Shadows of Leonardo's Annunciation and Their Lost Legacy", in Roy Eriksen and Magne Malmanger, eds. Imitation, Representation and Printing in the Italian Renaissance (Pisa: Febrizio Serra, 2009), 119; Francesca Fiorani, "The Colors of Leonardo's Shadows" Leonardo 41.3 (2008),271.
  6. ^ Leonardo Treatise \ Rigaud, section 262.
P culture.png ערך זה הוא קצרמר בנושא אמנות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.