הגימנסיה העברית רחביה
"הגימנסיה העברית רחביה" היא בית ספר תיכון ותיק בירושלים.
הגימנסיה העברית רחביה נוסדה בימי העלייה השנייה בשנת 1909. לימים כשנוסדה שכונת רחביה ובנין הגימנסיה נכלל בתחומיה, היא קיבלה את השם "הגימנסיה העברית רחביה". כיום שמה הרשמי הוא "הגימנסיה העברית רחביה ירושלים - תיכון שש שנתי עירוני א' על שם יצחק בן צבי".
מטרת מייסדי הגימנסיה, אנשי העלייה השנייה, הייתה החיאת התרבות העברית. תוכנית הלימודים שילבה ידע כללי עם תרבות עברית, היסטוריה יהודית וידיעת הארץ. בעת מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1916, נסגרה הגימנסיה והיא שבה לפעול לאחר תום המלחמה בשנת 1919.
ברבות השנים הפכה הגימנסיה למוסד רב יוקרה, ובוגריה מילאו תפקידים בכירים בימי היישוב ובתקופת המדינה.
הגימנסיה בירושלים נפתחה ביום ראשון י' טבת תרס"ט (2 בינואר 1909), והמניעים להקמתה פורטו כעבור כחודש בעיתון "העולם":
- יש כמה מאות של משפחות בירושלים, המעוניינת לתת חינוך הגון בבית ספר בינוני לילדיהן, ואין בירושלים כזה, לבד מן הסמינר ובית הספר למסחר לבנים של חברת "עזרה".
- ההורים אינם רוצים להיפרד מילדיהם ולשלוח אותם ליפו, גם מימון נסיעותיהם ושהייתם ביפו מכביד מאוד על הדבר.
- הדבר נחוץ לשם הגדלתו וביצורו של היישוב היהודי בירושלים.
בשנה הראשונה למדו במוסד הזה 20 תלמידים בלבד, אך מספרם עלה בהרבה בשנת תר"ע (1910), והגיע ל-110 בשנת תרע"א (1911). עקב הגידול המהיר הלכו ורבו הוצאותיו של המוסד לתשלום של שכר המורים, לציוד ולדמי שכירות הדירה, מה עוד שקלט גם תלמידים לא מעטים שידם לא השיגו לשלם את שכר הלימוד כנדרש. בראשית 1911 נענה הוועד הפועל המצומצם לפניית "אגודת הגימנסיה העברית בירושלים" וקצב לה 1000 פרנק מכספי "קרן תרבות" שעמדה תחת הנהלתו.
החלטה זו עוררה בקורת והתנגדות עזה מצד נציגי המזרחי: נאמנים לשיטתם סירובו להיות שותפים בעל כורחם "במימון ובמתן הכשר למוסד חינוכי, המלמד את המקרא ברוח ביקורת המדעית ואינו מקפיד על קיום מצוות הדת על ידי תלמידיו.
