הולדת ונוס (קבנל)
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| צייר | אלכסנדר קבנל |
| תאריך יצירה | 1863 |
| טכניקה וחומרים | שמן על בד |
| ממדים בס"מ | |
| רוחב |
225 ס"מ  |
| גובה |
130 ס"מ |
| נתונים על היצירה | |
| זרם אמנותי |
האומנות האקדמית |
| מספר יצירה |
RF 273 (מוזיאון ד'אורסה) |
| מיקום | מוזיאון ד'אורסה, פריז |
  | |
הולדת ונוס (בצרפתית: Naissance de Venus) היא יצירה בשמן על בד שנוצרה על ידי הצייר הצרפתי אלכסנדר קבנל בשנת 1863. כיום, היצירה מוצגת במוזיאון ד'אורסה, פריז, ואילו שתי גרסאות נוספות של היצירה נמצאות במוזיאון דהש לאמנות (אנ') ובמוזיאון המטרופוליטן לאמנות שבניו יורק סיטי.[1][2]
אודות היצירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]היצירה הוצגה בסלון בפריז ב-1863, וזכתה להצלחה מרובה. נפוליאון בונפרטה רכש את הציור לאוסף האמנות הפרטית שלו.[3] באותה שנה, קבנל גם קיבל מעמד של פרופסור בבית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות. בתצוגה, "הולדת ונוס" הייתה אחת ממספר ציורים שהציגו נשים עירומות. שנתיים לאחר התצוגה, אדואר מאנה השלים את "אולימפיה" שגם הוצג בסלון. רבים השוו בין היצירות; בעוד יצירתו של קבנל נחשבה מעודנת ושמימיית, יצירתו של מאנה נתפסה כוולגרית. ההבדל נבע הן מהשימוש בצבעים יותר עדינים בהולדת ונוס והן בגלל הבוטות של אולימפיה דרך מבטה הישיר לצופה.[4]
ביצירה מתוארת האלה ונוס המציצה אל המתבונן מתחת למרפקה הכפוף. קבנל הצליח לתאר את אופייה של ונוס בשימוש בתנוחתה הרגועה ובהבעתה הישנונית. הצבעים הבהירים בציור מרמזים על תחושת נינוחות, ומדגישים את השקט והבתוליות של העירום. הצופה מקבל תמונה של אלה הנהנית מסביבתה. קבנל הצליח ליצור דמות מיתולוגית שמחצינה את מיניותה, אבל עדיין מקובלת בחוגי החברה בצרפת.[6]
הארוטיקה שהוצגה בכסות היסטורית קסמה לחברה הגבוהה בפריז. ההיסטוריון רוברט רוזנבלום (אנ') הגדיר את היצירה כשילוב של אל עתיק לחלום מודרני. במבט ראשון, נראה כי ונוס ישנה, אך כשמתקרבים אליה רואים שעיניה פקוחות, מה שקורא תיגר על המתבונן הגברי.[7]
הדיוק בפרטים ביצירותיו של קבנל, ובפרט בהולדת ונוס, הם מה שהפכו את הצייר לפופולרי במאה ה-19. הצייר הופיע בסלון בפריז כבר ב-1843, וב-1845 הוא כבר קיבל את "פרס רומא". קבנל התפרסם בכך שצייר תקרות בלובר, והוא הפך להיות מבוקש בתחום ציורי הפורטרט. מפאת סירובו לצאת מצרפת, נשים אמריקאיות היו נוסעות אליו במיוחד כדי שיצייר אותן.[8]
השוואות ליצירות אחרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הציור "אכו" (1874) מאת קבנל מציג את הנימפה המיתולוגית ברגע טעון של בדידות והאזנה להד קולה. בניגוד ל"הולדת ונוס", שבה תיאר קבנל את אלת האהבה בתנוחה אידיאלית וזוהרת, אכו מופיעה כדמות מכונסת, שותקת ונואשת לקשר שאבד. אף ששתי היצירות מתמקדות בדמות נשית עירומה למחצה המעוצבת בקווים רכים ובהארה רומנטית, האחת משדרת חגיגיות מיתית והאחרת – טרגדיה שקטה. השוואה זו מדגישה את המתח הפנימי בגישתו של קבנל, שבין אידיאל יופי קלאסי לבין ייצוג של רגש ושתיקה.[9][10]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Dahesh Museum of Art, archive.today, The Birth of Venus
- ^ Alexandre Cabanel, metmuseum.org, The Birth of Venus
- ^ Rosenblum 1989, p. 38.
- ^ Rubin, Impressionism, 67-68.
- ^ chriswac, Alexandre Cabanel. L'ange déchu. Musée Fabre Montpellier., Montmartre secret, 2013-04-24 (בצרפתית)
- ^ Whitely
- ^ Kern, Stephen (1996). Eyes of Love: The Gaze in English and French Paintings and Novels 1840-1900. Reaktion Books, Art & Art Instruction. ISBN 0-948462-83-3.
- ^ Zalewski, “Alexander,” 3.
- ^ Echo, 1874,
- ^ Errika Gerakiti, Alexandre Cabanel in 10 Paintings—Master of French Academic Painting, DailyArt Magazine, 2025-05-12 (באנגלית אמריקאית)
Ḕ
| אלכסנדר קבנל | ||
|---|---|---|
| ציורים | אופליה • אכו • בת יפתח • הולדת ונוס • המלאך הנופל • מות משה • נימפה שנחטפה בידי סאטיר • פדרה • קלאופטרה בוחנת רעלים על אסירים נידונים | .jpg) |
| אישים קשורים | נפוליאון השלישי (פטרון אמנותי) (אנ') • פול בודרי (תלמידו) (אנ') | |
| שונות | אקדמיה ז'וליאן (מוסד בו לימד) • האקדמיה לאמנויות היפות • אקדמיזם | |