הון חוזר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הון חוזר, או הון חוזר נטו הוא ההפרש בין הנכסים השוטפים להתחייבויות השוטפות. ההון החוזר מתאר את הנזילות לטווח קצר הקיימת בעסק מסוים.

ההון החוזר הוא חלק מההון התפעולי, הכולל בנוסף גם את הנכסים הקבועים כגון מפעלים וציוד.

חשיבותו של ההון החוזר היא ביכולת לזהות באמצעותו מצבים בהם חברה יכולה להיות עתירה בנכסים ובעלת רווחיות, אך להיות חסרת נזילות במידה ולא ניתן לתרגם נכסים אלו למזומנים תוך זמן קצר.

הרכוש השוטף וההתחייבויות השוטפות כוללים שלושה חשבונות בעלי חשיבות מיוחדת. חשבונות אלו מציגים את תחומי העסק בהם המנהלים הם בעלי השפעה ישירה:

  • מלאי (נכסים שוטפים)
  • חשבונות חייבים (נכסים שוטפים)
  • חשבונות זכאים (התחייבויות שוטפות)

ישנו גם "הון חוזר תפעולי" שהוא חשוב מאוד בתפעול החברה והוא מוגדר כ: מלאי + לקוחות - ספקים.

המשבר הכלכלי העולמי ב-2008 התאפיין בהקטנת ההון החוזר התפעולי משום שהביקוש למוצרים וסחורות ירד משמעותית, ועל כן מנהלי החברות עסקו בהגדלת אשראי הספקים ככל יכולתם כדי לשפר את נזילות המלאי, כלומר לא היה להם צורך ברכישות מהיצרן או שרכשו פחות מהיצרן, אך כדי למכור נזקקה הפירמה במקרים רבים להגדיל אשראי ללקוחות.

חשיבות נוספת להון חוזר התפעולי היא בהערכת שווי חברות לפי שיטת ה-DCF (שיטת היוון תזרימי מזומנים).

למעשה מדובר בסך הפעילות השוטפת בתזרים מזומנים.

ההון החוזר זה הוא אחד המרכיבים של נוסחת אלטמן (מדד אלטמן) לזיהוי מוקדם של כשל אשראי של חברות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

P Economy.png ערך זה הוא קצרמר בנושא כלכלה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.