הוצאה להורג לאחר המוות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הוצאה להורג לאחר המוות היא הוצאה להורג טקסית של גופתו של אדם שכבר מת.

אישים מפורסמים ש"הוצאו להורג" לאחר מותם[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שאול המלך - שלאחר התאבדותו נכרת ראשו ונתלה במחנה פלשתים כאות ניצחון של פלשתים מן התנך.
  • בלעם - על פי האמורא רב, הרגו בני ישראל את בלעם בכל ארבע מיתות בית דין: סקילה, שרפה, הרג וחנק (סנהדרין ק"ו ב). רש"י במקום מפרש: "שתלאוהו והציתו אש תחת הצליבה, וחתכו ראשו ונפל לתוך האש, תלייה היינו חנק, חתיכת הראש הרג, כשנפל לארץ - סקילה, כשנפל לאור היינו שריפה".
  • האפיפיור פורמוסוס (Formosus, נפטר ב-896), שגופתו הוצאה מקברה על ידי יורשו, האפיפיור סטפן השביעי, הולבשה בבגדי אפיפיורות והושבה על כיסא האפיפיור כדי לעמוד ל"משפט", שנודע מאוחר יותר כ"סינודת הגופה" (Synod Horrenda). הוא נמצא אשם, והגופה הופשטה, 3 אצבעות נכרתו מידה הימנית, והיא הושלכה לנהר הטיבר.
  • פייטרו הקדוש מוורמיגלי (15001562), שנשרף ככופר לאחר מותו.