לדלג לתוכן

טקס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
חלק מטקס החלפת המשמר בארמון בקינגהאם בלונדון

טקס הוא אירוע סמלי המורכב מרצף פעולות, המבוצע בסביבה מסוימת ובמחזוריות סדירה, לרוב בעל משמעות עבור המבצע אותו. הפעולות הסמליות המהוות את הטקס, מכילות לרוב חלקים מהאלמנטים הבאים: עלילה, שירה, תהלוכה, ריקוד, פעילות עם אובייקטים קדושים ועוד.

טקס לרוב מקושר עם פעילות מסוימת המקדימה לו, למשל טקס ההלוויה מתבצע לאחר פטירתו של אדם. טקסים אחרים מקושרים לעיתים עם תקופת זמן או מועד מסוים, למשל טקס קריאת שמע על המיטה מתבצע לפני השינה. כשמדובר בטקס קבוצתי, מהלך הטקס מביע משמעויות חברתיות המהוות מכנה משותף עבור המשתתפים והקשרים החברתיים ביניהם מתחזקים. באמצעות הטקס היחיד והחברה מבטאים את החשיבות שהם מייחסים לנושאים המועלים בו.

תחושת ההזדהות של הפרט עם הקבוצה או האומה באה לידי ביטוי על ידי טקסים שהוא משתתף בהם השתתפות ישירה או עקיפה. מי שמשתתף בטקס הדלקת המשואות בערב יום העצמאות מבטא בזאת את הזדהותו עם העם והמדינה, אך גם במי שצופה בטקס זה בטלוויזיה יכול הטקס לחזק את תחושת הסולידריות הלאומית. טקסים מסוג זה משמשים תזכורת לבני הקבוצה לערכים החברתיים הבסיסיים המשותפים להם, להיותם חברים בקהילה הדוגלת בערכים מסוימים.

הטקס קשור במיוחד בפולחנים של הדת הממוסדת. סוגים חשובים של טקסים הם טקסים של חיקוי, המציגים מיתוס מקודש. טקס הוא פעולה הממירה הווייה משמעותית של משתתפיו לרעיון אבסטרקטי, המסמל את ההווייה. טקס נבדל מפעולות שאינן טקסיות בפעולה שתכליתה אינה מעשית אלא סמלית, כגון הדלקת נר או נשיאת לפיד כדוגמה. בשל (מופשטות) הרעיון יישומו ערטילאי ותלוי בתרבות ובתודעה האנושית היוצרת אותה.

ישנם פעולות ועזרים סמליים להמחשת ההמרה. תכלית המרה זו היא לשנות מצב רגשי, בעקבות התניה שהסימול מעורר או בשל חזרה על הפעולות שמפתחות את ההתניה הרצויה. על ההתניה להיות תואמת את ההווייה על פי כוונת, פרשנות ויכולת הביצוע של יוזמי, עורכי, משתתפי או צופי הטקס.
כדי שאירוע ייחשב כטקס עליו לכלול שלושה מרכיבים: 1) פעולה מסמלת, 2) ביצוע על ידי אדם, 3) רוטינה: לא כתנאי אלא כמאפיין.

  1. פעולה מסמלת אחת או כמה פעולות המייצגות רעיון שהוא מושא הטקס. על לפחות אלמנט אחד בטקס, בדרך כלל האלמנט המרכזי, להיות מרכיב אבסטרקטי המסמל מהות. הסמלה היא ייחוס לאובייקט משמעות השונה מהווייתו וקשירתו להוויה אחרת. דמות אדם עומד המוארת באדום על עמוד בצומת, מסמלת סכנה בחציית כביש ומנחה עמידה, בעוד שדמות פוסעת בצבע ירוק מסמלת הנחיה למעבר בשל סימולי עצירה המופעלים סימולטנית על תנועה מוטורית מסכנת. אריג מעוטר בצבעים מסוימים מתנפנף על תורן מסמל סמכות שלטונית על טריטוריה מסוימת. ככזה, תכלית יישומו של האובייקט המסמל איננה פרקטית או תועלתנית במהותו הראשונית, אלא בייחוס התודעתי אליו. (אם תכלית פעולת הסרת העורלה היא קידום בריאות הנימול, הפעולה הייתה נעשית ללא תפילות. כך, בהיעדר הגורם המסמל, זה המקשר את פעולת ההסרה היישומית עם אידאה של קשר – במקרה זה ברית הנימול עם מי שעבר פעולה דומה, הפעולה איננה בבחינת טקס, אלא, ניתוח מטעמי בריאות או אסתטיקה),
  2. ביצוע הפעולות המסמלות ייעשה על ידי אדם (אחד לפחות). אם ישנם צופים יהיו אלה חשובים כנוטלים בטקס חלק אם יש להם התייחסות תודעתית לסימול. בהיעדר אדם מהפעולה, מרכיב ה'פעולה המסמלת' שמחייבת תיווך תודעה אנושית איננו, במקרה כזה הפעולה לא תהיה טקסית. (הדלקת נר נשמה, גם אם הוא חשמלי היא פעולה טקסית, וזאת בשל כוונת המדליק, ההתייחסות, סימול ההקשר לנשמת הנפטר),
  3. רוטינה תתקיים בביצוע טקס במועדים קבועים או בעקבות מאורעות חד-פעמיים. במקרים אלה הרוטינה הטקסית מופעלת על כל מי שנמנה עם קבוצה מסוימת שקיבלה על עצמה פרוצדורה קבועה, שיש בה לפחות מרכיב מסמל אחד ומבוצעת על ידי לפחות אדם אחד. (טקס לוויה נערך פעם אחת לנפטר, באותו אופן – רוטינה, אופיינית לקהילות בעלות מכנה טקסי משותף). בשל דומיננטיות מרכיב הרפטטיביות של טקס, יש הנוטים לייחס לפעילויות חזרתיות טקסיות. פעילויות אלה, אם תהיינה מבוצעות על ידי אדם, אך ללא ממד הסמלה לא תהיינה בחזקת טקס.

המרה נעשית על ידי פעולות שתכליתן הטקסית היא לחזק את הקשר בין הפרטים המשתתפים להווייה, בעקבות זאת בין הפרטים לבין עצמם, וזאת בשל ההתייחסות המשותפת להווייה. תכלית חשובה לא פחות היא העצמת יוזמי, עורכי, מושאי, משתתפי הטקס, כולם או חלקם בתפישת המשתתפים. המשתתפים יכולים לקחת חלק פעיל בטקס או להיות צופים. לעורכי ומשתתפי הטקס יש כוונה להעצים את ההתייחסות הרגשית להווייה, וזאת כדי להעמיק את השפעת קיום הטקס בתודעת משתתפיו, וזאת כדי להחליף את המהות המעשית הנעדרת.

בטקסים ציבוריים החוגגים אירועים משמחים נוהגים לשגר זיקוקין די-נור

טקס חגיגת יום העצמאות, חתונה והלוויה, הם ביטוי סמלי לפעולה של הקמת מדינה במועד מסוים, החלטה של זוג על חיים משותפים או מוות של אישיות. טקסי יום עצמאות וחתונה אמורים לשמח, וככאלה נעזרים במוזיקה זיקוקים או אלכוהול וכדומה, שמקומם ייפקד בטקס כלווייה שתכליתו להעצים תחושת עצבות. טקסים הנחשבים כמוצלחים הם אלה שמהווים השראה להחצנת ביטויי רגש.

לעיתים קרובות טקסים כוללים ביצוע תהליכים קבועים מראש כשרבים מהטקסים חוזרים על עצמם על בסיס זמן או אירוע קבוע. התהליכים הקבועים והחזרתיות עוזרים להטמעת ההתניה של משתתפי הטקס למצב התודעתי שיוזמי הטקס התכוונו אליו. עם זאת, בניואנסים של טקסים יש שינוי, וזאת כדי להתאימם למרחב וזמן בו הוא נערך, ולמקד את עניין משתתפיו.

תכלית הטקס היא חיזוק המכנה המשותף של הקבוצה המתייחסת לטקס, מתוך כך למנהיגיה או ליוזמי הטקס וזאת על ידי העצמת תחושת הערך למשתתפי הטקס.

דתות וארגונים חברתיים כמדינות ותנועות עממיות עושים שימוש נרחב בטקסים לחיזוק המכנה המשותף של המשתתפים בהם ולבידולם מהשונים מהם.

סוגי טקסים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקסי לכידות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הינם טקסים שמחזקים את תחושת ה- "אנחנו" של הקבוצה, כלומר את ההרגשה של המשתתפים שהם חלק ממשהו משותף וגדול יותר מהם כיחידים. הטקס אינו רק ביטוי חיצוני של אמונה או מסורת אלא מנגנון חברתי שמייצר סדר, משמעות ותקשורת בין בני אדם. עצם ההשתתפות בטקס חשובה, משום שהיא מחברת בין היחיד לבין הקהילה ומחזקת את המחויבות שלו לערכים ולנורמות של החברה. במובן זה, טקסי לכידות אינם רק אירועים נקודתיים אלא פעולות חוזרות שבאמצעותן מתחזק הקשר בין הפרט לבין הקבוצה. דוגמאות לכך ניתן למצוא בטקסים משפחתיים, דתיים ולאומיים כגון תפילות, חגים, טקסי זיכרון או טקסי מעבר. אף שכל משתתף עשוי לחוות את הטקס באופן אישי מעט שונה, ההשתתפות המשותפת באותו מעמד יוצרת מסגרת סמלית משותפת, תחושת שייכות וסדר חברתי, ולכן, טקסי לכידות יכולים לסייע בשמירה על יציבות חברתית ובהעברת ערכים ונורמות בין חברי הקבוצה ולאורך זמן .[1]

השתתפות בטקסים קולקטיביים מחזקת קשרים בין חברי הקבוצה. עם זאת, לא כל טקס יוצר את אותה צורה של לכידות, יש הבדל בין הזדהות קבוצתית לבין מיזוג זהות: הזדהות קבוצתית היא מצב שבו האדם מרגיש שהוא שייך לקבוצה, מזדהה עם הערכים והסמלים שלה ורואה את עצמו כחלק ממנה, ומיזוג זהות הוא מצב חזק יותר שבו הזהות של הקבוצה נעשית חלק עמוק מהזהות האישית של האדם. טקסים יכולים ליצור לכידות בדרכים שונות: יש טקסים שפועלים דרך חזרתיות ושגרה, למשל טקסים דתיים קבועים או טקסים לאומיים שחוזרים על עצמם מדי שנה. החזרה יוצרת תחושת יציבות ומאפשרת גם לאנשים שלא מכירים זה את זה להרגיש חלק מאותה קבוצה. לעומת זאת, יש טקסים שפועלים דרך חוויה רגשית חזקה ומשמעותית. כאשר אנשים עוברים יחד חוויה טקסית עוצמתית, היא יכולה להיחקק בזיכרון שלהם וליצור ביניהם קשר עמוק יותר. כך הטקס מחזק לא רק את השייכות הכללית לקבוצה, אלא גם את הקשר האישי בין המשתתפים.[2]

טקסי היפוך

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההסבר של טקסים אלו נשען על מסורת מחקרית העוסקת בטקסי מעבר, בלימינליות ובקרנבליות, החוקרים הבולטים בתחום הם ארנולד ון גנפ, ויקטור טרנר ומיכאיל בחטין. במסגרת זו, טקסי היפוך נתפסים כמצבים זמניים שבהם הסדר החברתי הרגיל אינו נעלם לגמרי, אלא נעשה גמיש יותר, ובזמן הטקס יכולים להופיע דברים שבחיי היומיום נחשבים חריגים או לא מקובלים, כמו לעג לבעלי סמכות, התחזות, משחק בזהויות, שינוי זמני של תפקידים חברתיים ומתן מקום לקולות שנמצאים בדרך כלל בשוליים. דוגמה מרכזית לכך היא הקרנבל, שבו הגבול בין גבוה לנמוך, בין רציני לקומי ובין מרכז לשוליים נעשה פחות ברור. ההיפוך הקרנבלי אינו רק בידור או צחוק אלא גם דרך לחשוף מתחים חברתיים ולבחון את הסדר הקיים מזווית אחרת, ודרך ההומור, התחפושת והחריגה מן הכללים הרגילים החברה יכולה לבטא ביקורת על נורמות, מעמדות ויחסי כוח גם אם בסיום הטקס היא חוזרת בדרך כלל אל הסדר המוכר. [3]

דוגמה נוספת לטקס מסוג זה מופיעה בטקס ה- Ncwala של בני הסוואזי בדרום מזרח אפריקה. במהלך הטקס מושרים דברי גנאי כלפי המלך, שנשמעים במבט ראשון כמו עלבון, דחייה או התנגדות לסמכות שלו, אולם דברי הגנאי נאמרים רק בזמן הטקס ובמסגרת שהחברה מכירה בה, ולכן הם אינם נחשבים למרד ממשי, הנקודה החשובה היא שטקס ההיפוך אינו באמת נועד להפיל את המלך או לבטל את הסדר החברתי, להפך, דווקא האפשרות לבטא ביקורת באופן זמני ומבוקר מחזקת את הקשר בין המלך לבין העם. הטקס נותן מקום למתחים שקיימים בחברה, אך עושה זאת בדרך סמלית ולא בדרך של מרד ממשי. בסיום הטקס, הסדר החברתי חוזר למקומו, ולעיתים אף מתחזק מפני שהמתחים קיבלו ביטוי בתוך מסגרת מוסכמת.[4]

אטימולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורה של המילה טקס הוא מהמילה היוונית taxis שמשמעותה סדר, ארגון. המילה היוונית שימשה בעיקר בהקשרים צבאיים, כמו סידור כוחות לקרב. המקבילה המדויקת של משמעות זו היא המילה מערכה.

המילה חדרה לעברית של לשון חז"ל, כך למשל: ”שלוש שורות של תלמידי חכמים לפניהן... מכאן ואילך לא היה שם טקס אלא כל הקודם את חבירו לתוך ארבע אמות זוכה.” (תוספתא ח, ב) [מקור שבור].

הכתיב של המילה קיים בשתי צורות: טֶכֶס[5] או הצורה השכיחה יותר טֶקֶס.[6]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. Roy A. Rappaport, Ritual and Religion in the Making of Humanity, Cambridge University Press, 1999
  2. Harvey Whitehouse, Jonathan A. Lanman, The Ties That Bind Us Ritual, Fusion, and Identification, Current Anthropology 55, 2014-12, עמ' 674–695 doi: 10.1086/678698
  3. אלטשולר נוגית, קרנבל והיפוכו: על הקולנוע העממי היידי והישראלי, תל אביב: רסלינג, 2020
  4. Andrew Apter, In Dispraise of the King: Rituals 'Against' Rebellion in South-East Africa, Man 18, 1983, עמ' 521–534 doi: 10.2307/2801595
  5. בכ"ף רפה
  6. טקס או טכס?, באתר האקדמיה ללשון העברית, 23 באפריל 2012