הורות הסכמית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הורות הסכמית היא הורות הנובעת מהסכם, בלא שלהורה על פי ההסכם ישנה כל זיקה ביולוגית, גנטית או פיזיולוגית, לילד. ההורות ההסכמית נוצרת כתוצאה מהסכם פרטי בין ההורה המשפטי להורה המיועד, בטרם יצירת העובר. ההורה על פי ההסכם יכול להיות בעל סמכות מקבילה או חליפו של ההורה המשפטי. להסכם ההורות עשויים להיות ארבעה גורמים שונים: תורם הזרע, תורמת הביצית, האם הפונדקאית וההורה המיועד.

יש הרואים גם בהורות על ילד בן הזוג שנוצר במהלך הזוגיות, "הורות הסכמית". לעומת זאת יש הרואים בכך הרחבה של "היסוד הגנטי"[1].

מרבית המדינות ובכללן ישראל, אינן מכירות באופן אוטומטי בהורות הסכמית.

נימוקים בעד ונגד הורות הסכמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חופש החוזים שולל התערבות בהסכם שנעשה בין בגירים מתוך רצון חופשי.
  • במצבים מסוימים, זהו הסיכוי היחיד להורות.
  • עשיית "חוזה להולדת ילדים" מנוגדת לתקנת הציבור[2].
  • מניעת "סחר" בתינוקות[3].
  • במצבים רבים, האם הנושאת היא צד מוחלש, והסכמתה אינה מודעת וחופשית.
  • "הסכם ההורות", עלול לקפח את טובת היילוד העתיד לבוא, העשוי להיות הפגיע ביותר ובה בעת מי שהאינטרסים שלו לא יילקחו בחשבון[4].
  • קומודיפיקציה של הריון, לידה ויילודים.

המצב החוקי בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל טרם קיימת הסדרה חקיקתית מקיפה בנושא הורות הסכמית. השופטת לוין מתחה על כך ביקורת, וקראה לרשות המחוקקת להסדיר את הנושא בחקיקה ראשית, בהקדם[5].

הפסיקה העדכנית בישראל בסוגיית הורות הסכמית, עסקה במקרה בו פלונית - אישה רווקה שחלתה בניוון שרירים ולא יכלה להיכנס להיריון, ביקשה ממכר לתרום זרע ומאחייניתה ,צעירה בת 20, לשאת את ההיריון. הכל מתוך הסכמה מוקדמת שפלונית תהיה ההורה המשפטי היחיד. במהלך ההריון האחיינית בקשה להפיל את העובר, אך שוכנעה לחזור בה.[6].

המדינה סירבה להכיר בתוקפה של ההורות ההסכמית ונמנעה מלרשום את פלונית כאם התינוק. ביהמ"ש למשפחה דחה את תביעתה של פלונית וכך גם בית המשפט המחוזי.

באפריל 2015 קבע בית המשפט העליון בהרכב מורחב, בדעת הרוב אותה כתב השופט ניל הנדל, כי אין להכיר ב"הורות הסכמית" המבוססת רק על הסכמים והנעת שרשרת פעולות שהובילה להליך "יצירת" התינוק[7].

לעומת זאת, בית המשפט העליון הביע הסכמה עקרונית להכיר בהורות מתוקף קשר זוגיות בו ההורה המיועד נמצא, עובר להריון וללידה, עם בעל או בעלת הזיקה הגנטית ליילוד - כאשר לא ניתן להביא צאצא מחומר גנטי של שני בני הזוג. בערכאות הנמוכות מפרשית הסכמה זו כהכרה מסוימת ב"הורות הסכמית".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יחזקאל מרגלית, עלייתו, שחיקתו ועלייתו המחודשת של היסוד הגנטי בקביעת הורות משפטית, משפט רפואי וביו אתיקה, כרך 3 עמוד 125, 2010

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסקי דין מרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ למשל השופט ניל הנדל
  2. ^ השופטת דליה דורנר, דנ"א 2401/95 נחמני נ' נחמני.
  3. ^ ynet
  4. ^ הסופטת סנונית-פורר, בתה"ס (משפחה ת"א) 855-10-13, כתבה שפיקוח הדוק של הרשויות על הסכמים מסוג זה, עשוי למנוע פגיעה בזכויות היילוד העתיד לבוא
  5. ^ ...פיתוחם המואץ ל הרפואה והמדע, וה'ליברליות' הקיימת במקומות שונים בכפר הגלובלי, מחייבים את המחוקק לפעול להסדרה חקיקתית, ובהקדם". בע"מ 1118/14 פלונית נגד משרד הרווחה והשירותים החברתיים ואח'
  6. ^ סופי: חולת ניוון שרירים לא תוכר כאם התינוקת שנולדה מתרומות ביצית וזרע
  7. ^ "העליון סירב להכיר בהורות של אישה ש"יצרה" ילד מתרומת ביצית ומפונדקאות", תקדין