הטבלה הכלכלית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שחזור של הטבלה הכלכלית המקורית של קניי

הטבלה הכלכלית (Tableau économique או Economic Table) - היא המודל הכלכלי הראשון בהיסטוריה. המודל תואר על ידי פרנסואה קניי בשנת 1758, מי שהיה למנהיג האסכולה הפיסיוקרטית.

קניי שחיי בצרפת היה למתנגדי המערכת המרקנטליסטית שעודדה את הסקטור החרושתי בצרפת ופגעה בענף החקלאות. במודל הכלכלי שלו הוא מסביר כי החקלאות היא הגורם היחיד שיכול לייצור עושר חדש, בעוד הענף החרושתי רק מחלק מחדש עושר קיים.

הקדמה למודל[עריכת קוד מקור | עריכה]

המודל מתאר מעגל זרמי הכנסות בין 3 מעמדות: בעלי הקרקעות, הסקטור החקלאי והסקטור החרושתי.
המודל מתאר 2 סוגי סחורות: סחורה חקלאית וסחורה תעשייתית (כמו בגדים, כלי בית, חומרי גלם ועוד).

הנחות המודל:

  1. כל יחידת תוצרת חקלאית עולה 1$.
  2. כל יחידת תוצרת תעשייתית עולה 1$.
  3. רמת הבסיסית ביותר לקיום משפחה לשנה היא 150 יח' תוצרת חקלאית ו-150 יחידות תוצרת תעשייתית.
  4. מעמד בעלי הקרקעות הוא המעמד הגבוה כלומר סגנון החיים שלו יוקרתי יותר, ולכן הוא יצרוך 300 יח' תוצרת חקלאית ו-300 יח' תוצרת תעשייתית.
  5. המודל מתייחס לתקופה של שנה.

המודל[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. חקלאי ופועל (מהסקטור החקלאי) מגדלים 1,500 יחידות של סחורה חקלאית. לצורך המשך הגידול בשנה הבאה, החקלאי זקוק ל-300 יחידות תוצרת חקלאית (לזריעה מחדש, למאכל בהמות וכו'). בנוסף כל אחד מהם זקוק ל-150 יח' תוצרת כדי לחיות. את 900 היחידות הנותרות הם מוכרים (ומקבל עבורם 900$). הרווח מתחלק 150$ לכל חקלאי עבור תוצרת תעשייתית (כמו לבוש, כלי בית ועוד). ה-600$ הנותרים הם "תוצר נטו" ("עודף חקלאי" או "עושר חדש").
  2. בעל מלאכה (מהסקטור החרושתי) מייצר 750 יחידות של סחורה תעשייתית. לצורך המשך הייצור בשנה הבאה, הוא זקוק ל-300 יחידות תוצרת חקלאית ו-150 יחידות תוצרת תעשייתית. בנוסף, הוא צריך עוד 150 יח' תוצרת חקלאית ו-150 יח' תוצרת תעשייתית כדי לחיות. סה"כ הוא צריך 450 יח' תוצרת חקלאית ו-300 יח' תוצרת תעשייתית. הוא משתמש ב-150 יח' תוצרת תעשייתית שהוא מייצר, ומוכר את 600 היחידות שנותר לו (ומקבל עבורם 600$). בכסף הוא משלם 450$ על חקלאות, ו-150$ על סחורות תעשייתיות מהסוחר (חומרי גלם). ולכן אין לו רווחים ואינו מייצר עודף.
  3. בעל הקרקע לא מייצר כלום. הוא רק מחלק מחדש את הכנסתו. הוא מקבל את הרווח מהחקלאי כרנטות (דמי שכירות הקרקע) - 600$. הוא משלם 300$ עבור יח' תוצרת חקלאית ו- 300$ עבור יח' תוצרת תעשייתית.
  4. הסוחר משתמש ב-150$ שקיבל מבעל המלאכה כדי לקנות מזון מהחקלאי. הוא סוחר בהם מחוץ למדינה כדי למכור תמורתם סחורות זרות.

מסקנות והשלכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קניי ניסה להוכיח במודל כי גורם הייצור היחידי שמייצר עושר הוא החקלאות. אותה חקלאות שהמערכת המרקנטליסטית בצרפת דחתה על-חשבון הסקטור התעשייתי. הטבלה הכלכלית היוותה אבן היסוד להקמת האסכולה הפיסיוקרטית שביקשה להחיות את החקלאות. בסופו של דבר, קניי והפיזיוקרטים לא הצליחו להביא לשינוי במדיניות הממשל כלפי החקלאות.
בין האנשים שהושפעו מתורתו של קניי ניתן למנות את אדם סמית באנגליה, תומאס ג'פרסון בארצות הברית ויקטרינה הגדולה ברוסיה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הטבלה הכלכלית בוויקישיתוף