עושר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

עושר פירושו הון ורכוש רב. במשמעותו הבסיסית מתייחס העושר לאדם, ואדם עשיר הוא מי שלרשותו הון ורכוש רבים במידה ניכרת מהנדרש לקיומו. במשמעות רחבה יותר מתייחס המושג לקבוצה רחבה יותר של אנשים, כגון קהילה עשירה או תאגיד עשיר, ובמשמעות זו מדובר בקבוצה שעומדים לרשותה הון ורכוש רבים. בהשאלה משמש המושג לתיאורו של שפע, לא בהקשר של הון, למשל ציור עשיר בצבעים, צליל עשיר וכדומה.

איזהו עשיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

להבדיל מהקצה השני של הסקאלה, העוני, שלגביו נקבעו קריטריונים ברורים, כגון קו העוני, לקביעה מיהו עני, לא נקבעו קריטריונים כאלה לקביעה מיהו עשיר, והקביעה גמישה במידה מסוימת.

מושגים אחדים נועדו להציג רמות כמותיות אחדות של עושר:

  • מיליונר: אדם שהונו הכולל הגיע למיליון דולר אמריקני (דולר הוא המטבע המקובל להתייחסות בינלאומית לעושר). בנק ההשקעות "מריל לינץ'" מוסיף סייגים להגדרה. מריל לינץ' נוהג להוציא מידי שנה מסמך המכונה "דו"ח העושר העולמי"[1] ועל-פי דו"ח זה, "מיליונר" הינו בעל מיליון דולר נזילים, שאינם כוללים השקעות בנכסים ושהון זה אינו כולל התחייבויות.
  • מולטי-מיליונר: אדם שהונו כולל מיליונים רבים של דולרים. על-פי ההגדרה של מריל לינץ', "מולטי מיליונר" הינו אדם שברשותו לפחות 30 מיליון דולר.
  • מיליארדר: אדם שהונו הכולל הגיע למיליארד דולר.

חז"ל בהגדרה מטאפורית-פילוסופית הגדירו את העושר במובן קרוב יותר למושג אושר, וקבעו: "איזהו עשיר? – השמח בחלקו" (פרקי אבות, ד', א).

רוברט קיוסאקי, בספרו "אבא עשיר אבא עני", מגדיר את עושרו של אדם כמספר הימים בהם יוכל לשמור על אורח חייו אם יפסיק לעבוד.

אנשים מסוימים הפכו לסמל לעושר. בעברית קיים הביטוי "עשיר כקורח" על שמו של קורח המקראי, ו"רוטשילד", הוא הברון רוטשילד, מסמל עושר אף הוא. בארצות הברית היה השם "רוקפלר" (הוא ג'ון ד. רוקפלר) שם נרדף לעושר.

כתב העת הכלכלי פורבס נוהג לפרסם מדי שנה דירוג של האנשים העשירים ביותר בעולם. בראש הרשימה שפורסמה במרץ 2011, ניצב קרלוס סלים עם הון של 74 מיליארד דולר. במקום השני ניצב ביל גייטס עם הון של 56 מיליארד. במקום השלישי, וורן באפט עם הון של 50 מיליארד דולר. היהודי העשיר ביותר הוא לארי אליסון, המופיע במקום ה-5 ברשימה.

ב"דו"ח העושר העולמי של מריל לינץ'" לשנת 2008 מוערך מספר המיליונרים הישראלים בכ-5,900. מספר המולטי-מיליונרים הישראלים, לפי מסמך זה, עומד על 73.[1] בישראל מתגוררים גם אנשי עסקים שרכושם נאמד במיליארדי דולרים. נמנים בהם סטף ורטהיימר, שרי אריסון, עידן עופר ומוריס קאהן.

הדרך אל העושר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שודדי ים טומנים אוצרות בדרכם אל העושר. איור מאת Howard Pyle

הדרכים העיקריות לצבירת עושר הן:

  • הקמת עסק מצליח.
  • השקעה כעצמאי או כבעל מניות בעסק משגשג, המעניק הכנסה גבוהה לבעליו.
  • עבודה כשכיר במשרה בכירה במפעל משגשג, המשלם משכורות גבוהות במיוחד. בדרך כלל רק במשרת מנכ"ל או משנה למנכ"ל השכר מגיע לגבהים המבטיחים עושר רב לנושאי המשרה, אך חלוקת אופציות במפעלי היי-טק הפכה גם עובדים בכירים פחות לעשירים.
  • הצלחה אמנותית: אנשים מתעשרים מהצלחה בתעשיית המוזיקה, הקולנוע או האמנות. בעבר אמנים רבים נחשבו לעניים עד סוף ימיהם (לדוגמה וינסנט ואן גוך), אך כיום בין האמנים יש המתעשרים מהצלחותיהם, לדוגמה המוזיקאים פול מקרטני ואלטון ג'ון, שחקני קולנוע כמו בראד פיט וברוס ויליס, סופרים כמו ג'יי קיי רולינג, ציירים כפיקאסו ועוד.
  • קבלת ירושה מהורה עשיר הופכת את היורש לעשיר גם הוא.
  • שליטה במדינה. בדרך זו זורם הכסף אל השליט הן מירושה (כאשר השלטון עובר מאב לבן במשך דורות) והן מהכנסותיה השוטפות של המדינה. אליזבת השנייה מלכת הממלכה המאוחדת היא דוגמה למלכה עשירה מאוד במדינה דמוקרטית באופיה, אף שעושרם של שליטים מקובל יותר בשלטון לא דמוקרטי. הסולטאן של ברוניי, שהיא מדינה עשירה בנפט, עמד במשך שנים אחדות בראש רשימת עשירי העולם.
  • זכייה בהגרלה: פעמים רבות הפרס הראשון בהגרלה מגיע לסכום של מיליונים רבים, כך שהזוכה בו הופך לאדם עשיר. הבטחת עושר הופיעה כבר בפרסום של מפעל הפיס בראשית ימיו: "פיס בכפר, פיס בעיר, פיס הופך עני לעשיר".
  • פשע. אחד המניעים לעיסוק בפשע הינו תקווה להתעשרות מהירה וקלה. ארכי-פושעים כגון ראשי המאפיה והיאקוזה עשויים להתעשר ומצליחים לעתים בדרכים שונות "להלבין" את מקורות הונם.

סממני העושר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הונו של אדם עשוי להיות מושקע בדרכים שונות, העושות אותו סמוי מן העין, אך ישנם סממני עושר, המאפשרים לאדם עשיר להפגין את עושרו. אלה כוללים:

  • מכוניות פאר: לצד המכוניות ה"עממיות" בהן עושים שימוש רוב האזרחים, ישנן מכוניות יוקרתיות, המיועדות לבעלי אמצעים. בין אם מכוניות שמיוצרות על ידי יצרנים שמתעסקים בייצור מכוניות פאר בלבד (למשל יצרנית רולס רויס הבריטית), ובין אם על ידי חברות גדולות יותר דוגמת טויוטה שמייצרות דגמים מפוארים, השמורים לבעלי ממון. מכוניות פאר פופולריות במיוחד ברחבי העולם הן: יגואר, מרצדס, לקסוס ו-BMW.
  • מטוס מנהלים ויאכטה פרטית מפוארת הם אמצעי תחבורה המשמשים עשירים מופלגים.
  • תכשיטים יקרים.
  • נדל"ן רב, יקר ומפואר.
  • כרטיסי אשראי יוקרתיים.[2]

תחושת העושר[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחושת העושר או אפקט העושר הוא מושג כלכלי המנסה להסביר את בחירתם של יחידים להוציא כסף לצריכה. על פי תאורית "ההכנסה הקבועה" של הכלכלן מילטון פרידמן היקף הצריכה אינו נובע ממצב הכלכלי הנוכחי של היחיד אלא מציפייתו להכנסה העתידית. תחושת העושר מגדילה את ציפייתו של האדם להכנסה ומכאן מגבירה את הצריכה. תהליך זה מביא לעתים להגברת הפעילות במשק כאשר להרבה אנשים קיימת תחושת עושר. תחושה זו מבוססת על עליה בערך הנכסים של היחיד – מניות בבורסה, ערך הדירות ונכסים אחרים. תופעה זו באה לידי ביטוי בתקופת "בועת האינטרנט" או "בועת הדוט-קום" בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20, בה ערך המניות עלה ללא כל יחס לערך האמיתי של הנכסים ורבים חיו בהרגשה שהם בעלי הון רב, תופעה שהזינה את הצריכה, עד לקריסת המניות.

מיסוי העושר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקרון בסיסי במיסוי הוא התחשבות ביכולתו של משלם המס לעמוד בתשלום זה. מבחינה זו, הטלת מס מוגדל על עשירים נחשבת כראויה מבחינה חברתית – להם ישנה היכולת לשלם מס זה. לעתים מוטלים מסים מיוחדים על פעילויות המאפיינות עושר, ולעתים מוטל מס מוגדל על עשירים. דוגמאות לכך:

  • מס הכנסה הוא מס פרוגרסיבי, כלומר שיעור המס גדל עם עליית ההכנסות, כך שעד לסף מסוים ניתן פטור מלא ממס, ומהעשירים נגבה חלק ניכר מהכנסותיהן כמס.
  • הטלת מס ירושה (או מס עיזבון) על ירושה שמוריש אדם שגובהה עולה על סכום מסוים. מס זה מצמצם את העברת העושר מדור לדור. לעתים מלווה מס זה במס מתנות, שבא למנוע התחמקות מהמס באמצעות העברת נכסים כמתנה בעת שהמוריש עודנו בחיים.
  • מס רכוש, שגובהו נקבע לפי ערכם של נכסים עיקריים שבידי האדם, הוא מס המשולם בעיקר על ידי עשירים, ולעתים אף לו אופי פרוגרסיבי.
  • מס מותרות, שהוא מס המוטל על מוצרי צריכה הנחשבים לנחלתם של העשירים בלבד.

השאלה עד כמה ראוי שיהיה גבוה נטל המס המוטל על עשירים נתונה בוויכוח ציבורי, ומדינות שונות, כמו גם ממשלות שונות, נבדלות בגישתן לשאלה זו. בישראל קבע שר האוצר, משה נסים, את הכלל "עיקר ממונו של אדם בידו", כלומר שראוי כי נטל המס יפחת ממחצית הכנסתו של אדם.

אזכורים תרבותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התרבות הקפיטליסטית סוגדת לעושר ורואה בו ערך מרכזי, כמו שמשקף למשל רעיון "החלום האמריקאי". בתרבות המערבית קיימות אינספור דוגמאות לגישה זו, החל מספרי הרפתקאות שתכליתן השגת אוצר (כמו אי המטמון), המשך ברומנים למשרתות שבהם הגיבורה נגאלת בזכות נישואיה לאיש עשיר, אופרות סבון (כמו "היפים והאמיצים") וטלנובלות המתרחשות באחוזות פאר, וכלה בתוכניות טלוויזיה שזכייה בהן תוביל להתעשרות המשתתפים (כמו "מי רוצה להיות מיליונר").

עושר ואתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרים שבדקו התנהגות של עשירים מעלים אפשרות לקשר בין עושר לבין התנהגות שאינה אתית. לדוגמה, בארצות הברית אנשים במכוניות יוקרה נכנסו לצומת בלי להמתין לתורם, וזאת בשיעור גבוה יותר מהאחרים. עשירים רימו יותר מאחרים ונטו להתנכר לסבלו של זולתם. לא היה הבדל מובהק בין עשירים מלידה לבין מי שזכו בעושר בעצמם.‏[3][4]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 ‏עמיר קורץ, צרות של עשירים: מספר המיליונרים בישראל ירד ב-2,300 איש, 24.6.2009, באתר כלכליסט
    שרון פביאן, "בעקבות המשבר: 2,300 עשירים בישראל כבר אינם מיליונרים", 25.6.2009, ביומון ישראל פוסט
  2. ^ אבי שאולי, ‏ישראכרט משיקה כרטיס אשראי לאלפיון העליון‏, 30.5.2007, באתר ynet
  3. ^ יעקב בורק, "פול פיף ומלחמתו בעשירים", בספר: איך מוצאים חתול שחור בחדר חשוך, כנרת זמורה-ביתן ישראל, 2013, עמ' 207-213
  4. ^ Money on the Mind