הכוונת תחבורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הכוונת תחבורה נדרשת כדי להסדיר את התנועה בכבישים ולאפשר ניצול מיטבי של הדרך.

בעבר היה נהוג להציב שוטרים במקומות תחבורה הומים לצורך הכוונת תנועת כלי רכב. עם הגידול במספר כלי הרכב, נדרש היה להשתמש תמרורים ובאמצעים אוטומטיים כגון רמזורים להכוונת התחבורה. במקומות שאין רמזור, תמרור או שוטר, נהוג כלל זכות קדימה. כיום השימוש בכיוון תנועה אנושי נעשה במקרה של עבודות בכביש, תאונות דרכים, תקלת רמזורים או במקרה של עומסי תחבורה מיוחדים (כגון אירועים מרובי משתתפים, כמו במקרה של הופעה חיה).

בקרת רמזורים לרוב מתבססת על חלוקת זמנים קבועה לכיווני התנועה השונים בהתאם לסקירת התנועה באזור. צמתים מתוחכמים יותר מיישמים חלוקת זמנים משתנה בהתאם לזמן ביום או כוללים חיישנים שמזהים רכבים ממתינים. בצמתים מסוימים בהם יש מיעוט הולכי רגל, רמזור הולכי הרגל לא יתחלף אלא אם הולך רגל ילחץ על כפתור מתאים.

בשנים האחרונות נוספו אמצעי הכוונה מתוחכמים יותר, כגון שלטים אלקטרונים הנשלטים ממוקד מרכזי שמקבל נתונים ממצלמות חיות ומחיישנים לאורך הכבישים המבוקרים. השלטים כוללים הן שינויים של כיווני תנועה (תנועה ישר או תנועה שמאלה בצומת), חסימת נתיב או שינוי מהירות (בכביש מהיר).

בישראל יש ארבעה מוקדי בקרה בין-עירוניים:

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Swedish road sign 11 13 31.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא תחבורה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.