הכישרון לחיות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הכישרון לחיות
Hakisharon Lichyut.jpg
בימוי אמיר הר-גיל
הפקה אמיר הר-גיל, אקווריוס הפקות בע"מ
תסריט רותי ברוורמן, מיכל רנון, אמיר הר-גיל
עריכה מיכל רנון
מוזיקה יזהר שקדי, ארז קוגלר, אבי הדר
צילום יואב קוש, רן אביעד, אמיר הר-גיל
מדינה ישראל, גרמניה
הקרנת בכורה 2004
סוגה סרט תיעודי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הכישרון לחיות הוא סרט תיעודי של הבמאי אמיר הר-גיל המתעד סיפור אהבה אמיתי בין אביו שרגא הר-גיל (72), יהודי יליד גרמניה שנמלט כילד מהנאצים לישראל, ובני משפחתו נספו באושוויץ, לבין אולה גסנר (55), גרמניה נוצרייה, בת ונכדה למשפחה נאצית, בעלי המפעל שייצר את מיכלי הגז לאושוויץ.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולה גסנר משאירה את בנה הסטודנט בגרמניה ומגיעה לישראל בעקבות האהבה כדי לחיות עם שרגא. היא לומדת כאן עברית, כותבת ספר על נשים ישראליות להוצאה גרמנית, ולומדת ריקודי עם. אך מסתבר שהחיים במקום זר וטעון כישראל אינם פשוטים עבורה.

שרגא הר-גיל, שעבד שנים רבות כעיתונאי ב"מעריב" ושימש ככתב של עיתונים גרמניים בישראל, לוקח אותה למסע אל בתי הקפה התל אביביים האהובים עליו, אל מחוזות התבגרותו, ואל המקום בו נפצע קשה כלוחם בשורות ה"הגנה" במלחמת השחרור, והוגדר מאז כנכה מאה אחוז. הר-גיל הוא אדם שאהב נשים רבות והן אהבו אותו. חרף נכותו וגילו הוא מצטייר כאדם בעל תאווה עזה לחיים. במהלך הסרט הוא אומר לבנו שמראיין אותו: "בן-אדם צריך לחיות, לא רק להיות".

הבמאי אמיר הר-גיל, בנו של שרגא, עוקב בהשתאות ומעט בקנאה אחר ההתאהבות הרעננה של אביו הקשיש ושל אולה, ושואל אותם ואת עצמו כיצד מתגברים על הפערים שבין רודף לנרדף, כיצד מצליחים לראות זה בזה בני-אדם, ולהתנתק מההקשר הלאומי-היסטורי.

זוהי יצירה אינטימית וצנועה, אך בעלת עוצמות יופי ורגש מפעימות. היוצר נכנס באופן חותך ומדויק לקרביים של היחסים בין האוהבים הבוגרים, בין גרמניה לישראל, בין אחד ממקימי המדינה הוותיקים לישראל של ימינו ובין עצמו לאביו.

תגובות לסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט זכה בפרס "חביב הקהל" בפסטיבל סרטים בינלאומי "Real To Reel" שמתקיים במדינת צפון קרוליינה שבארצות הברית. [דרוש מקור]

עמוס שביט, "זמן תל אביב", "ידיעות אחרונות" כותב "הכשרון לחיות" מצליח לזגג עיניים ולהרטיבן בלחלוחית עכורה, סרט כזה יודע איך לא להרפות מהצביטה הזו שלופתת את הלב ודוקרת אותו. הסרט מגלה מיומנות...כשהוא מטלטל בצופים מין כדור סמיך של מועקה שצפה ועולה ממעמקי הבטן, מתיישבת באמצע הגרון ונעלמת רק אחרי תום הכתוביות.[דרוש מקור: יש לתת מידע מדויק לגבי פרטי הפרסום]


חשבון הנפש שעורך שרגא בעידודו של בנו הבמאי הוא נוקב. מספר פעמים הוא מביע את אכזבתו מדמותה של המדינה שעל הקמתה לחם ועכשיו הוא כבר לא מרגיש שהיא שלו. "הכישרון לחיות" הוא דיאלוג רגיש של הבמאי עם אביו שעולמו מתוח בין גרמניה ומוראות השואה ובין ישראל והביקורת עליה. נחמן גילבוע כותב ב-"הדף הירוק" [דרוש מקור: יש לתת מידע מדויק לגבי פרטי הפרסום]

גיבור מלחמת העצמאות ובתו של פושע מלחמה נאצי מתאהבים עד כלות החושים…טלנובלה רגשנית? פורנו רך? לא ולא. ברגע הראשון משאיר סיפור האהבה הזה תחושה של דז'ה-וו, אבל הפרדוקסים לא מרפים ממנו. בסרט כמו בחיים. "רמי רוזן", "כל בו"[דרוש מקור: יש לתת מידע מדויק לגבי פרטי הפרסום]

אמיר החליט לעשות סרט על אביו. על הפציעה, על התמודדותו ועל כשרונו לחיות טוב בחברת הרבה נשים, טיולים, אוכל ובילויים. אבל הסרט הפך לסרט על שיפור אהבתו לאולה. "מיכל יפה", "העיר" [דרוש מקור: יש לתת מידע מדויק לגבי פרטי הפרסום]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]