הכתם העיוור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איור של חלקי העין האנושית. הכתם העיוור ברשתית הוא בדיסק האופטי, שהוא נקודת היציאה של עצב הראייה מהעין

הכתם העיוור הוא אזור בשדה הראייה של העין שאינו נקלט על ידי חוש הראייה. הראשון שגילה תופעה זו היה הפיזיקאי אדם מריוט בשנת 1660.

תופעה זו נוצרת בעקבות העדר רגישות לאור בנקודת החיבור בין רשתית העין לבין עצב הראייה, אשר מעביר את המידע החזותי מהרשתית למוח. הכתם העיוור הוא הנקודה שבה אלומת האקסונים של תאי הגנגליון יוצאת מהרשתית. משום שבאזור זה לא קיימים תאים קולטי אור, קרני האור אשר מגיעות לנקודה זו אינן נקלטות. כתוצאה מכך, המוח אינו מקבל מידע על חלק קטן משדה הראייה של כל עין.

המוח מתגבר על כך בעזרת מידע מהעין השנייה, וכן על ידי השלמת הפרטים החסרים מתוך אזורים סמוכים בשדה הראייה. לכן, בתפיסה החזותית שלנו אנו כלל לא מבחינים בקיומו של הכתם העיוור.


להלן בדיקה פשוטה למציאת הכתם העיוור:

הכתם העיוור.jpg

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]