תפיסה חזותית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תפיסה חזותית היא היכולת לזהות, לתפוס ולעבד מידע הנוגע למאפייני הגירויים אשר נקלטים באמצעות מערכת הראייה.

הבחנה בין תפיסה חזותית לתפיסה מרחבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

להבדיל מהתפיסה החזותית התפיסה המרחבית אינה תלויה באופן בלעדי בחוש הראייה. בתמונה נראה אדם עיוור המשתמש במקל חישה לצורך התמצאות במרחב ללא צורך בקיומו של אור.

המונח "תפיסה מרחבית" מתייחס לתפיסה של צורתם ומיקומם של גירויים במרחב. קיים דמיון רב בין התפיסה החזותית לתפיסה המרחבית ויש להן מאפיינים משותפים רבים. בהתאם לכך, במקרים רבים משתמשים בשני המונחים כמילים נרדפות או שמתייחסים אליהם כמכלול תחת המונח "תפיסה חזותית-מרחבית".

עם זאת, התפיסה החזותית אינה זהה לגמרי לתפיסה המרחבית. ההבדל המרכזי בניהן הוא התלות באור. משום שהתפיסה החזותית מבוססת על חוש הראייה היא אינה יכולה להתקיים בתנאים של חושך והיא נפגעת במקרים של לקות ראייה. לעומת זאת, התפיסה המרחבית אינה מחייבת את השימוש בחוש הראייה. דוגמה לכך היא היכולת של עיוורים להתמצא במרחב‏[1]. התערוכה דיאלוג בחשכה מאפשרת להתנסות בהתמודדות בחיי היומיום ללא חוש הראייה.

מנגנונים פיזיולוגיים ועצביים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עצב הראייה קליפת הראייה גרעין הברך הצדי עין עין שדה ראייה
תרשים של המסלול העצבי העיקרי במערכת הראייה האנושית - מבט מלמטה

תפיסה של גירוי חזותי מתחילה כאשר תא עצבי ברשתית העין מבחינים בקיומו של אור[2] בשדה הראייה. עם זאת, התפיסה החזותית אינה מסתכמת במקום שאליו מופנות העיניים‏[3] תאים קולטי אור שנמצאים ברשתית העין מתבצעים התמרה של האור לאותות חשמליים המכונים דחף עצבי. המוח האנושי יכול לפרש את האותות החשמליים הללו למידע מועיל שיכול לאפשר לאדם לתפוס את העולם החזותי הסובב אותו ולהנחות את ההתנהגותו בהתאם‏[3].

בכדי לפענח את דפוסי האור המגיעים לרשתית בכל פעם שהאדם פותח את עיניו, על המוח האנושי לבצע חישובים ברמת מורכבות גבוהה מזו שהמחשב המשוכלל ביותר מסוגל לעשות‏[3]. הדחף העצבי שנוצר בעקבות הקליטה של האור משודר לחלקים המתאימים במערכת העצבים. תהליך התקשורת הזה מתבצע על ידי העברה סינפטית של האותות בין תאי העצב. האות שנוצר מתאי העצב ברשתית עובר דרך שני עצבים אופטיים אשר יוצאים מכל אחת מהעיניים. עצבים אלו מכונים עצבי הראייה והם מעבירים את המידע אל גרעין הברך הצדי LGN. גרעין זה ממוקם בתלמוס ומשמש כתחנת ממסר‏[2].

בנוסף לעיבוד המידע החזותי, המוח שולט באופן פעיל על כניסתם של גירויים למערכת. הוא עושה זאת באמצעות הכוונה של תנועות העיניים וויסות הקשב החזותי.

פגיעה באזורים המוחיים המעורבים בתפיסה חזותית פוגעת ביכולת הזיהוי של גירוי חזותי. כמו כן, היא יכולה להוביל לפגיעה בזיכרון של מאפיינים חזותיים של גירויים מוכרים‏[4].

פיתוח ושיפור של תפיסה חזותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפיסה החזותית מתפתחת לאורך השנים במקביל לגדילתו של הילד[5]. לאחר שלב רכישת המיומנויות הקשורות בתפיסה החזותית מגיע שלב שכלול המיומנויות. שלב השכלול מותנה בהתנסויות ממושכת לאורך שנים‏[5].

ישנן מספר דרכים לפיתוח תפיסה חזותית. אחת הדרכים שבהן ניתן לפתח את התפיסה החזותית היא באמצעות תרגול במשחקי מחשב[5].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הוארד גארדנר (1995). מוח חשיבה ויצירתיות. רעננה: ספרית פועלים.
  2. ^ 2.0 2.1 ישי-קרין, נ. (2005). דיסלקציה, רכיבה על סוסים והצרבלום. מתוך אתר פסיכולוגיה עברית.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 V. S. Ramachandran, ed. (2012) Encyclopedia of Human Behavior, 2nd ed. Academic Press.
  4. ^ Neil R. Carlson, (2013). Physiology of Behavior. Boston: Pearson.
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 אביבה פרצוב ואלי קוזמינסקי (1989). משחקי מחשב כאמצעי חינוכי: פיתוח תפיסה חזותית בעזות משחקי מחשב. מגמות, ל״ב(2), 292-275.