המוזיאון לזיכרון העם היהודי והשואה באוקראינה
 | |
| הכניסה למוזיאון | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | מוזיאון שואה |
| כתובת |
מרכז מנורה  |
| מיקום |
דניפרו |
| מדינה |
אוקראינה |
| מייסדים | קהילת דנייפר, וכן הרב שמואל קמינצקי, גנאדי בוגוליובוב ואיגור קולומויסקי. |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–2012 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1999 |
| קואורדינטות | 48°27′49″N 35°03′12″E / 48.463635596204°N 35.053258392611°E |
|
jmhum | |
 | |
  | |
מוזיאון לזיכרון העם היהודי והשואה באוקראינה הוא מוזיאון לזיכרון שואת העם היהודי בדניפרו (Dnepr) שבאוקראינה. זהו המוזיאון הגדול ביותר במרחב הפוסט-סובייטי לזכר השואה. בנוסף לוויטרינות מסורתיות במוזיאונים, המוזיאון משתמש במתקני מולטימדיה, הולוגרמות ובשידור הקלטות וידאו ואודיו.[1][2]
הקמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרעיון להקים מוזיאון שואה עלה עוד בשנת 1999, כאשר הוקם המרכז המדעי והחינוכי "תקומה" - המרכז הלאומי הראשון לחקר והוראה של תולדות היהודים והשואה. בפועל המוזיאון נוסד בשנת 2012, והוא המוזיאון הגדול ביותר באוקראינה ובמדינות הפוסט-סובייטיות המוקדש להיסטוריה היהודית ולשואה.[3][4]
הפרויקט להקמת המוזיאון התממש הודות לפעילות קהילת יהודי הדנייפר ורבה הראשי של דנייפר והאזור - הרב שמואל קמינצקי. התמיכה הארגונית והכספית של ראשי הקהילה - גנאדי בוגוליובוב ואיגור קולומויסקי, וכן סיוע של מספר ארגונים יהודיים ועובדי "תקומה".
פריטים ייחודיים הקשורים לתולדות העם היהודי ולשואה נתרמו לתערוכות המוזיאון על ידי הרב שמואל קמינצקי, איגור קולומויסקי, לאדה וליאון שרמן, אלכסנדר קריינין, אולג קורבן ורבים אחרים. עשרות מוסדות מדעיים וחינוכיים באוקראינה, פולין, גרמניה, קנדה, ארצות הברית, ישראל ומדינות נוספות תרמו אף הם תרומה משמעותית ליצירת תערוכות ולהשלמת קופת המוזיאון.
השטח הכולל של המוזיאון הוא יותר מ-2,000 מ"ר.
מנהל המוזיאון בעת ייסודו היה ההיסטוריון איגור שצ'ופאק, ולאחר מכן החליפה אותו אירינה רדחנקו.
פעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלבד הצגת אוסף החפצים הקשורים להיסטוריה של הקהילה היהודית של אוקראינה בכלל, ושל דניפרו בפרט, המוזיאון משמש גם כמרכז חינוכי לתולדות היהודים באוקראינה ובמזרח אירופה.
במוזיאון מבקרים אנשי ציבור פוליטיים ותרבותיים, נציגי נציגויות דיפלומטיות, תלמידי בתי ספר וסטודנטים מכל רחבי אוקראינה, וכן אורחים מאוסטריה, גרמניה, קנדה, ישראל, ליטא, איטליה, רוסיה, ארצות הברית, פולין, צרפת ומדינות אחרות.
מבנה המוזיאון[עריכת קוד מקור | עריכה]
אולם ראשון - "העולם שנחרב בשואה"[עריכת קוד מקור | עריכה]
המוזיאון מורכב מארבעה אולמות: האולם הראשון הוא אולם המורכב מ'גושים' המוקדשים ליהדות ולעולם הרוחני של העם היהודי. האולם כולל תערוכות המספרות על אירועים מרכזיים בהיסטוריה של היהודים באוקראינה מהמאות ה-18 עד ה-20. בין המוצגים ניתן למצוא כתרי תורה, ספרי תורה עתיקים ואוספים של מזוזות מהמאה העשרים. התערוכה מכילה מייצגים המוקדשים להשתתפותם של יהודים באירועים המהפכניים של תחילת המאה העשרים ומלחמת העולם הראשונה.
תשומת לב מיוחדת מוקדשת לנושא הדיכוי ההמוני של שנות העשרים של המאה העשרים, ובפרט לפעילותם של יהודים במבני הצ'קה - OGPU - NKVD ויהודים - קורבנות הדיכוי.
תערוכה נפרדת של המוזיאון מוקדשת להולודומור של שנות 1932-1933. הוא משקף גם את גורלם של יהודים ונציגים של מיעוטים לאומיים אחרים, ושל תושבי כפר אוקראיני רב לאומי, שהפך לקורבן של שיטות הקולקטיביזציה והנישול של סטלין.
אולם שני - השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]
התערוכות הראשונות מספרות על היווצרות האידאולוגיה הנאצית בגרמניה בשנות ה-30, והמרכיב האנטישמי שלו. דברי הימים של אותם זמנים, עלונים, ספרים ועיתונים מעידים על אירועי ליל הבדולח של 1938, חוקי הגזע הנאציים ותעמולה אנטישמית.
ההיסטוריה של "הפתרון הסופי" בארצות אוקראינה משוחזרת בתערוכות המוקדשות לגירושים, גטאות, מחנות השמדה ומחנות ריכוז. תשומת לב מיוחדת מוקדשת להתנגדות יהודית למדיניות הנאצית, לשיתוף פעולה ולהישג של חסידי אומות העולם.
אולם שלישי "העולם שאחרי השואה"[עריכת קוד מקור | עריכה]
התערוכות באולם זה מייצגות את הנושא: "העולם שאחרי השואה".
בין הנושאים הנידונים הם יהודי ברית המועצות לאחר השואה, הקמת מדינת ישראל ב-1948, והטרגדיות של המאה ה-20.[5]
הרעיון המרכזי של התערוכה "טרגדיות של המאה ה-20" היא "אין דבר כזה כאב של מישהו אחר", ובה מובאים תצלומים, חפצים אישיים ומסמכים המספרים על רצח העם הארמני ב-1915, גירוש עמי קרים ב-1944, טרגדיית וולין, רצח העם בקמבודיה ורואנדה.[6]
בינואר 2018 נפתחה התערוכה הקבועה הראשונה באוקראינה, המוקדשת לטרגדיה של בני רומא באוקראינה ובמולדובה במהלך מלחמת העולם השנייה.
אולם רביעי "השעון שראה את העבר"[עריכת קוד מקור | עריכה]
האולם מציג אוסף של שעונים עתיקים שנתרם למוזיאון על ידי איגור קולומויסקי. השעונים יוצרו בעיקר בצרפת ובגרמניה בסוף המאה ה-18 עד ראשית המאה ה-20.
ישנם שלושה סוגים של שעונים בתצוגה: שעוני האח, עגלה, ושעון קיר. השעונים מיוצרים במגוון טכניקות וסגנונות, מבארוק ועד לארט דקו.
לכל עותק יש היסטוריה משלו הקשורה לאירועי המאות ה-18-19, התקופה הסובייטית ומלחמת העולם השנייה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Пам'ять єврейського народу і Голокост в Україні, музей
- ^ Музей Память еврейского народа и Холокост в Украине, Днепропетровск
- ^ Deutsche Welle, Новый музей Холокоста в Днепропетровске, Deutsche Welle, 16 באוקטובר 2012
- ^ В Днепропетровске создается музей Холокоста, LB.ua, 1 במרץ 2012
- ^ УНИАН редакция, В Днепре в музее Холокоста открылась новая экспозиция о жизни евреев после Второй мировой войны, УНИАН, 26 באוקטובר 2017
- ^ «Чужого болю не буває – для нас це моральний імператив»