לדלג לתוכן

המוח של אלברט איינשטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מוחו של איינשטיין שצולם על ידי הפתולוג שגנב אותו לאחר מותו

המוח של אלברט איינשטיין הוא אחד ממספר איברים, שהוצאו מגופתו של אלברט איינשטיין לפני שריפתה לצורך מחקר מדעי על אחד מגדולי המדענים בתולדות האנושות.

אלברט איינשטיין מת ב-18 באפריל 1955 בבית החולים פרינסטון בניו ג'רזי בעקבות מפרצת של אבי העורקים שהתפוצצה בחלל הבטן שלו. נתיחת גופתו נערכה במעבדתו של תומאס סטולץ הארווי זמן קצר לאחר מותו. הארווי, שערך נתיחה שלאחר המוות לפני שריפת גופתו של איינשטיין הסיר לטענתו כמה איברים ביניהם את המוח ששקל 1230 גרם.

הוצאת האיברים על ידי הארווי נעשתה ללא אישור משפחתו של איינשטיין ובצורה לא חוקית, זאת ככל הנראה על מנת לא לאבד את היכולת לחקור את מוחו של איינשטיין שהיה גאון ומגדולי המדענים בתולדות האנושות. עם זאת, הארווי טען כי לאחר פרסום הידיעה על הוצאת האיברים מגופתו בעיתון, יצר הנס אלברט איינשטיין בנו הבכור של איינשטיין קשר עם הארווי וככל הנראה התיר לו להשתמש במוח לצורכי מחקר (דבר שאיינשטיין עצמו התבטא לגביו בצורה חיובית עוד בחייו).[1]

לאחר הנתיחה נלקח המוח למעבדה באוניברסיטת פנסילבניה שם הזריק הארווי פורמלין לטובת שימור המוח ושם אותו בצנצנת עם פורמלין. הוא צילם את המוח מזוויות רבות ולאחר מכן חתך אותו ל-240 חלקים (כל אחד בערך ס"מ) ועטף את הקטעים בחומר דמוי פלסטיק הנקרא קולודיון.

הארווי חילק את חתיכות המוח לפתולוגים ונוירולוגים מובילים בתקווה לגילוי מידע שימושי באמצעות מחקר מדעי, אך רוב החתיכות נשארו אצלו.

ישנן טענות כי הארווי הסיר גם את עיניו של איינשטיין ומסר אותם להנרי אברמס, רופא העיניים של איינשטיין.

40 שנה לאחר מותו של איינשטיין, יצר העיתונאי מייקל פטרניטי קשר עם הארווי ולאחר שיחתם הזמין אותו הארווי למסע להשבת המוח לצאצאיו של איינשטיין. מייקל והארווי נסעו יחד לנכדתו של איינשטיין, אווילין, שגרה באותה תקופה בברקלי, קליפורניה. על המסע המשותף כתב פטריניטי ספר בשם "בדרך עם מר אלברט" (הוצאת 'מודן')[2] ובו מתאר את המסע ואת שיחותיו עם הארווי וענותיו כי בסך הכול פעל למען המדע. אז התגלה כי במשך השנים שלח הארבי חתיכות ממוחו של איינשטיין למדעני מוח שונים, ובתא המטען של פטרניטי נותרו ממנו חתיכות בלבד.

בשנת 2010 העבירו יורשי הארווי את שרידי מוחו של איינשטיין למוזיאון הלאומי לבריאות ורפואה, יחד עם עוד 14 תצלומים של המוח (שהיה כעת מפורק לחלקים קטנים ביותר) שמעולם לא נחשפו לציבור.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • שרידים: המוח של איינשטיין, סרט תיעודי משנת 1994 מאת קווין האל
  • בעל גאון: האודיסיאה המוזרה של מוחו של איינשטיין, ספר מאת קרולין אברהם משנת 2001

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]