המיילדת מוונציה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

המיילדת מוונציה (The Midwife of Venice) הוא רומן אשר יצא לאור בשנת 2011, ופורסם בישראל בשנת 2014. מחברת הספר היא רוברטה ריץ' שמקום פעילותה הוא ניו יורק. הספר נכלל בז'אנר "רומן היסטורי" ותורגם ל-13 שפות שונות. הספר עוקב אחרי חנה לוי, מיילדת בגטו היהודי בוונציה של המאה ה-16.

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"המילדת מוונציה" הוא סיפורה של חנה, מיילדת יהודייה כבת 25 הגרה בגטו בוונציה של המאה ה-16. חנה נשואה לאיזק אך עדיין לא נולד לה ילד משלה. בעלה איזק הוא סוחר, שנשבה על ידי שודדי ים ומוחזק במלטה עד שייאסף הכופר לשחרורו.

בתחילת הסיפור הרוזן פאולו די פדובאני מגיע לביתה של חנה ומבקש ממנה שתבוא להציל את אשתו משום שכבר יומיים היא מתקשה בלידה. הוא מוכן לעשות כל מה שברצונה של חנה כדי שתבוא לקראתו ותעזור לו. חנה דורשת 200 דוקטים, כסכום הכופר שנדרשה כדי לשחרר את בעלה. סכום זה נחשב באותה תקופה לסכום גבוה וכמעט בלתי נתפס. חנה מסכנת את כל היהודים בגטו, שכן באותה תקופה חל איסור על יהודים העוסקים במקצועות הרפואה לטפל בנוצרים.

בהגעתה של חנה לבית הרוזן מתואר המאבק שהיא מנהלת על חייה של לוצ'יה, אשת הרוזן ועל חיי התינוק.

התינוק ששמו מתאו, נולד בריא ושלם, והרוזן משלם לחנה 200 דוקטים בהתאם להבטחתו אליה.

במקביל איזק, בעלה של חנה, מפליג למלטה כדי לקנות בדים שאותם ימכור וירוויח עליהם כסף. במהלך ההפלגה שודדי ים תוקפים את האוניה שאיזק היה בה. הוא נמכר לג'וזף, סוחר עבדים. הרוזן ואשתו נאלצים לצאת למסע כלשהו, וחנה מגלה כי מתאו, התינוק שלהם, נעלם מעריסתו.

חנה מצילה את מתאו מידי ניקולו אחיו של הרוזן אשר חטף את התינוק. חנה עולה על אונייה עם מתאו בעקבות איזק למלטה.

היא מגיעה לאדמת מלטה והולכת לכיכר העיר. שם היא רואה את איזק. הם מתאחדים בשנית ומחליטים לגדל יחדיו את מתאו.

דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חנה לוי - מיילדת יהודייה בת 25 הגרה בגטו בוונציה. שמה נודע בכל העיר בזכות כישרונה והצלחותיה הרבות בלידת תינוקות והצלת האימהות גם במצבים קשים המתעוררים בזמן לידות. חנה אמיצה וטובת לב.
  • איזק לוי בעלה של חנה. אוהב ומעריך מאוד את אשתו. איזק מוכן היה לסכן את עצמו ולנסוע באונייה לצורך מסחר כדי שהוא ואשתו יוכלו לחיות חיים טובים ועשירים יותר.
  • הרוזן פאולו די פדובאני - רוזן עשיר מוונציה.
  • אשת הרוזן לוציה - אשתו של הרוזן פדובאני המתקשה בלידה, מתוארת כחלשה ונעה בין חיים ומוות. במהלך חייה חוותה מספר לידות ובכל הפעמים ילדיה מתו.
  • ג'וזף - מתואר כאיש שמן ואלים. הוא סוחר בעבדים וגם קונה את איזק, בעלה של חנה. אין לו כבוד לאנשים אחרים או לרכוש. הדבר בא לידי ביטוי באופן התנהגותו לעבדים שהוא קונה.
  • מתאו - בנו של הרוזן. מתואר כתינוק שמנמן בעל עיניים כחולות.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגטו בוונציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפור מתרחש בגטו בוונציה. החל משנת 1516 נאלצו היהודים שחיו בוונציה מאז ימי הביניים להתגורר בגטו שהוקם עבורם על ידי הרפובליקה הוונציאנית. לאורך השנים יהודי ונציה השתלבו בחברה הוונציאנית ועסקו במסחר, אך מהר מאוד הטילו השלטונות בוונציה גזרות ואיסורים על היהודים כדי למנוע מהם להשתלט על תחומי המסחר. בסוף המאה ה-14 סולקו חלק מהיהודים מהעיר, ואלו שנשארו אולצו לענוד סימן מזהה. הוטלו עליהם סנקציות בקניית שטחים, ונאסר עליהם לבנות בתי כנסת.

מטרת הרעיון האנטישמי של הקמת הגטו הייתה לבודד את היהודים מהאוכלוסייה הנוצרית של ונציה. הסיבה לכך הייתה הרצון ליצור הפרדה בין האוכלוסיות, כדי שנוכחות היהודים בעיר לא "תטמא" את האוכלוסייה הנוצרית. עד כדי כך הקפידו על זה, שנאסר אפילו על בתי הכנסת להיראות לעין כול. היהודים נאלצו לבנות את בתי הכנסת שלהם בקומות העליונות בבניינים, וזאת משום שהיהודים התרבו ולא ניתן להם עוד שטח לצורך בניית בניינים חדשים.[1]

המגפה השחורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושג "המגפה השחורה / המוות השחור" מופיע בספר מספר פעמים, ומוצג כסיבה נוספת לאנטישמיות נגד היהודים.

במאה ה-14, בין השנים 1347 ל-1353, פרצה באירופה המגפה השחורה (The Black Plague) שהייתה החמורה ביותר בהיסטוריה האנושית. החוקרים סבורים שמדובר במגפת דֶבֶר, אם כי יש הסבורים שמדובר דווקא באבעבועות שחורות או במחלה אחרת.

באירופה מתו בשל מגפה זו עשרות מיליונים מתושבי היבשת. ההיסטוריונים אומדים את המתים בין רבע לחצי מאוכלוסיית אירופה.

ההיסטוריונים סבורים שחולדות שהגיעו מאסיה עם הסוחרים או עם הלוחמים ששבו ממסעי הצלב, הן האחראיות למותם של המוני בני אדם. המחלה לא הייתה חדשה. היא רק הפכה למגפה איומה וגדולה מאוד. המגפה הביאה גם להתחזקות האנטישמיות באירופה. הסיבה לכך הייתה כי הופצה שמועה שהיהודים מרעילים את בארות המים, והם אלה שגורמים להתחזקות מגפת הדבר. השנאה הגדולה ליהודים התגברה. היא גרמה לגירושים ולרדיפות, ורוקנה את מערב אירופה מיהודיה, שנאלצו לעבור בהמוניהם למזרח אירופה ובפרט לפולין.[2][3]

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפורה של רוברטה ריץ זכה להרבה תגובות חיוביות. ביניהן, היו שטענו כי הספר מרתק וכתוב היטב. אחת הביקורות אומרת שאם יהיה על הספר סרט, הוא יהיה סרט נפלא לצפייה. מנגד היו גם דעות שליליות על הספר. זאת משום שבתקציר בגב הספר לא תיארה הסופרת את הסיפור המדויק.[4][5]

לאור הפופולריות של הספר, יצא ספר המשך בשנת 2018 ששמו "משפט בוונציה"

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קונסטה אנדראינה, החצר היהודית של וונציה, 2017
  2. ^ העלאה באש של יהודים בימי המוות השחור, האנציקלופדיה החופשית
  3. ^ המגפה השחורה, אנציקלופדית אאוריקה
  4. ^ ריקי, ביקורת סיפרותית, סימניה, ‏11 בספטמבר 2017
  5. ^ תמר מהגולן, ביקורת ספרותית- המלצה חמה, saloona, ‏03/11/2014