המלחמה שהצילה את חיי
 | |
| ספרי הסדרה | |
| The War I Finally Won | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
קימברלי ברובייקר ברדלי  |
| שפת המקור | אנגלית |
| סוגה |
סיפורת היסטורית |
| הוצאה | |
| הוצאה |
Dial Press |
| הוצאה בשפת המקור | Dial Books for Young Readers |
| תאריך הוצאה | 2015 |
| פרסים | |
|
אות ההערכה של ניוברי (2016) | |
  | |
המלחמה שהצילה את חיי (אנגלית: The War That Saved My Life) הוא ספר סיפורת היסטורית שנכתב על ידי קימברלי ברובייקר (אנ') ויצא לאור לראשונה בשנת 2015. הספר הוא חלק משבעה עשר ספרים שנכתבו על ידי ברובייקר. הוא זכה במדליית הניוברי ב-2016 והיה ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס.[1]
תקציר[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספר מספר על איידה סמית', ילדה בת עשר בעלת רגל קלוטה שמעולם לא עזבה את דירת משפחתה הקטנטונת. היא סובלת התעללות פיזית ומילולית מאמה, שכלאה אותה בחדר מכיוון שהתביישה ברגלה של איידה וספרה לכל השכונה שהיא סובלת מפיגור שכלי (ככל הנראה אמה מאמינה בכך בעצמה); ונאלצת לשהות בארון קטן שבמטבחם (כעונש, ייתכן שמדובר במחווה להארי פוטר) לפרקים ארוכים של זמן. אחיה הקטן ג'יימי הולך לבית ספר עירוני, אבל איידה נשארת בבית ומלמדת את עצמה ללכת. כשמלחמת העולם השנייה פורצת, ילדי בית הספר של ג'יימי מפונים ברכבת לקנט. איידה מצטרפת לג'יימי בהליכה מאומצת לבית ספרו כדי לנסוע עם הילדים ולהתרחק מאמם. איידה אומרת לכל מי ששואל על רגלה שהיא נדרסה על ידי עגלה. בעת הנסיעה ברכבת איידה מביטה מחוץ לחלון ורואה ילדה רוכבת על סוס. איידה מתלהבת מכך ומחליטה שהיא חייבת ללמוד לרכוב על סוס.
כשהילדים מגיעים לקנט, הם נבחרים על ידי מבוגרים תושבי המקום לגור בביתם, אך איש אינו בוחר באיידה ובג'יימי. האישה האחראית לוקחת את השניים לביתה של אישה רווקה שעונה לשם סוזן סמית'. סוזן אינה מתלהבת מאורחיה, מה גם שהיא נמצאת במהלך תקופת אבל על מות חברתה, בקי, שמתה שלוש שנים לפני תחילת הסיפור; אך במשך הזמן היא לומדת להכיר ולאהוב אותם, ולבסוף גם הם לומדים לאהוב אותה.
בזמן שהשניים גרים עם סוזן איידה מקבלת קביים, ולומדת ללכת בעזרתם, היא גם לומדת להשתחרר מההתעללות הפיזית שחוותה וליצור זיכרונות שמחים. בזמן שג'יימי הולך לבית הספר איידה רוכשת חברים חדשים ולומדת לקרוא ולכתוב. איידה אינה שוכחת את רצונה ללמוד לרכוב על סוס, ומממשת את רצונה בעזרת הפוני של סוזן. היא עוזרת בעבודה לאחד מהעובדים של משפחת תורטון, משפחת אצולה שגרה סמוך אליהם ובתמורה הוא מלמד אותה לרכוב.
לאחר זמן מה, באמצע רכיבה, היא רואה סירת משוטים באה מן הים. היא מבינה שמדובר בסירה של מרגל גרמני מהגיס החמישי וצופה בו טומן בחול משדר רדיו. מיד, היא רוכבת על סוסה ישר לתחנת המשטרה. לאחר שקצין אחד חשב אותה לשקרנית קצין אחר האמין לה והם מצאו את המרגל ואת המשדר.
בכל הזמן הזה סוזן מנסה לתקשר עם אמא של ג'יימי ואיידה כדי שתוכל לקבל אישור לניתוח לתיקון הרגל של איידה. יום אחד אמא שלהם באה לבקר כדי להבהיר מעל לכל ספק שהיא לא מאמינה בקשקושים רפואיים ולא מוכנה לשלם ולוקחת אותם חזרה ללונדון לדירה החדשה שלה. באותו יום איידה וג'יימי משכנעים את אמם שהם יכולים ללכת מדירתה ושהיא לא תשמע מהם לעולם ולא תצטרך לשלם עליהם. מיד לאחר מכן מתחיל הבליץ וביתה של אמם סופג פגיעה ישירה. הם בורחים לרחוב ונתקלים בסוזן, שהלכה לקחת אותם ובתוך כך, לגמרי במקרה, יצאה מביתה שלה, שספג אף הוא פצצה.
דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- איידה מריה סמית': הסיפור מסופר מנקודת מבטה. היא בת 10 ויש לה רגל קלוטה. חוותה התעללות נפשית, פיזית ומילולית מאמה. שוהה עם סוזן ובתקופה זו לומדת לרכוב על סוסים.
- ג'יימס סמית': אחיה הקטן בן השש של איידה, מרבה ללמוד על מטוסים בזמן שהייתם עם סוזן. אמם הביולוגית מאמללת אותו פחות מאת איידה, אבל גם הוא נעשה מדוכא וחרדתי, וקשה לו להתמודד עם המציאות.
- סוזן סמית': האפוטרופוסית של איידה וג'יימי. לומדת לאהוב אותם ולטפל בהם אחרי קצת הסתייגות. חברתה הטובה ביותר של בחורה בשם בקי, שמתה מדלקת ריאות לפני תחילת העלילה בסוף אוגוסט 1939. תופרת להם בגדים, מלמדת את איידה לקרוא ולכתוב, וגם עוזרת לה להתגבר על התקפי החרדה שלה. בד בבד, היא נרפאת מהדיכאות שהציף אותה עם מותה של בקי.
- מרגרט (מגי) תורטון: חברתה הטובה של איידה. הבת של משפחת תורטון.
- אמא: אמם של איידה וג'יימי. אלמנה. מתעללת פיזית ומילולית בילדיה ובעיקר באיידה. שונאת את איידה בגלל ה"רגל המכוערת" שלה.
- ליידי תורטון: אמה של מגי. קפדנית ומחמירה, אך אכפת לה מאיידה וג'יימי. אחראית על הפינוי של הילדים לקנט.
- פרד גריימס: הסיס של התורטונים. איידה עוזרת לו והוא, בתמורה, מלמד אותה לרכב על סוסים.
תגובות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספר זכה במדליית ניוברי. Horn Book Magazines טען שזה "סיפור להרגשה טובה." ב-School Library Journal נכתב ש"יכאב לקוראים בגלל איידה כשהיא קוראת לא נכון רמזים ודוחה את סוזן, למרות שהיא כמהה להיות עטופה בחיבוק. יש הרבה מה לאהוב כאן - הקול המרתק של איידה, התפאורה החיה, ההומור, שברון הלב, אבל יותר מכל הרצון העקשן לשרוד שמפגינים איידה ותושבי הכפר שגדלים לאהוב ולקבל אותה."
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Kimberly Brubaker Bradley, Kimberly Brubaker Bradley (באנגלית)