הנרי אלן (צייר)
 | |
| לידה |
18 ביוני 1865 דאנדוק, אירלנד  |
|---|---|
| פטירה |
2 בספטמבר 1912 (בגיל 47) דבלין, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
| מקום לימודים |
האקדמיה המלכותית לאמנויות היפות של אנטוורפן |
  | |
הנרי אלן (באנגלית: Henry Allan; 18 ביוני 1865 – 2 בספטמבר 1912) היה צייר אירי. הוא למד אמנות בבלפסט ובדבלין, והמשיך את לימודי האמנות שלו באנטוורפן, לצד ריצ'רד מוינאן בן זמנו. הוא זכה במספר פרסים באקדמיה של אנטוורפן וכן בפרס טיילור באגודה המלכותית של דבלין.[1][2]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשית חייו באירלנד[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנרי אלן נולד ב-18 ביוני 1865 הוא היה בנם הצעיר של ויליאם ואן אלן. ויליאם אלן היה מזקק אלכוהול ב-Bokular's Walk בדונדאלק, בעוד אן אלן הייתה בתו של הכומר סולומון בראון, שהיה כומר פרסביטריאני בקסלדוסון שבמחוז לונדונדרי. אלן החל את הכשרתו כאמן בבלפסט ובדבלין.[3][4] בין 1882 ל-1883, הוא למד בבית הספר לאמנות של דבלין לצד האמן רודריק אוקונור.[5] אוקונור נחשב לאחד האמנים האיריים הטובים ביותר ועבודותיו מוצגות במוזיאונים שונים ברחבי העולם.[6]
השנים באנטוורפן[עריכת קוד מקור | עריכה]
בגיל שמונה עשרה, במאי 1884, אלן נרשם לקורס קיץ באקדמיה רויאל באנטוורפן, בלגיה. אליו הצטרפו אוקונור וריצ'רד ט. מוינאן שלמדו גם הם בבית הספר לאמנות של דבלין, אולם הוא למד שם ב-1879 לפני אלן.[7] בהיותו באנטוורפן, אלן חלק חדר עם סטודנטים אירים אחרים כמו מוינאן ואדווין היל ליד המכללה, מאוחר יותר עבר למקום אחר.[8] הייתה נוכחות גדולה של אמנים אירים צעירים באקדמיה בשנות ה-80, מה שאיפשר לאלן לעבוד לצד אמנים כמו דרמוד אובריאן. וינסנט ואן גוך היה לזמן קצר סטודנט באקדמיה רויאל בין 1885 לתחילת 1886. ואן גוך כתב מכתב באנגלית בהיותו בפריז ב-1886 לצייר האנגלי H.M. Livens שתוארך באופן שגוי ל-1887, ומתייחס לליוונס כ-'Levens'. במכתב זה, הוא מזכיר את 'אלן', והאינדקס של המכתבים השלמים של וינסנט ואן גוך מציין 'H. אלן.', כנראה מתייחס להנרי אלן. אלן חזר לאירלנד ב-1888.
באקדמיה המלכותית היברניאן[עריכת קוד מקור | עריכה]
באקדמיה יזם אלן את לימודיו בקורס העתיקות. זמן קצר לאחר מכן הוענק לו הפרס החמישי על ציור מדמות במאי 1885. הוא למד אצל קארל ורלט בשיעור ציור חיים, שם ב-1887 הגיע למקום הרביעי בציור המבוסס על דגם.[3] בעוד שרבים מהאמנים האירים באנטוורפן התיישבו מאוחר יותר בצרפת כדי לצייר, אלן נסע חזרה לאירלנד, ב-1888. אלן קיבל השראה מעבודותיהם של אמנים המזוהים עם אסכולת האג, כמו יוזף ישראלס, כפי שהיה במקרה של תלמידים אירים רבים באנטוורפן, ואלמנט זה של נוסטלגיה מתגלה בציור של אלן 'פנים הולנדיות'.[3]
הוא החל להציג את ציוריו באקדמיה המלכותית היברניאן בשנת 1889, והמשיך לשלוח יצירות אמנות לתערוכה השנתית של הגלריה עד 1912, עם סך כולל של 113 יצירות שהוצגו. בשנת 1893, ציורו "מוכר הגפרורים הקטן" זיכה אותו בפרס אלברט, מה שהוביל, בסופו של דבר, לכך שהוא נבחר כחבר שותף באקדמיה המלכותית היברניאן ב-18 באפריל 1895.
הציור היקר ביותר שלו במחיר של 250 פאונד הוצג ב-1898, שנקרא "חוק לחימה - פרק של המרד האירי ב-1798", שלאחריו הציג באקדמיה המלכותית היברניאן את "הנשים הקדושות וג'ון הקדוש".[4] וכתוצאה מכך הפך לחבר מלא באקדמיה המלכותית היברניאן ב-18 בינואר 1901.
הוא שימש כגזבר של האקדמיה המלכותית מ-1909 עד 1911. עבודותיו הוצגו גם בתערוכה הבינלאומית של קורק ב-1902 ובתערוכה הבינלאומית האירית. בדבלין ב-1907, כשהוא משתלב בשתי תערוכות של אמנות אירית בלונדון: תערוכת ציורים איריים ב-1904, ותערוכת וייטצ׳פל לאמנות אירית ב-1913.
מוות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר מחלה ממושכת, אלן נפטר ב-2 בספטמבר 1912, בגיל 47, בראת'מיינס, דבלין ונקבר בבית הקברות במאונט ג'רום, לא רחוק מהאקדמיה המלכותית היברניאן עצמה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Henry Allan". Milmo Penny Fine Art. Retrieved 11 July 2008.
- ^ "A Dutch Interior". onlinecollection.nationalgallery.ie. Retrieved 13 November 2022.
- ^ 1 2 3 "Allan, Henry | Dictionary of Irish Biography". www.dib.ie.
- ^ 1 2 Strickland, Walter G. (1913). "Henry Allan, Painter". A Dictionary of Irish Artists. Retrieved 23 November 2022.
- ^ Snoddy, Theo (2002). Dictionary of Irish artists : 20th century. Dublin: Merlin. p. 13.
- ^ "O'Conor, Roderic Anthony | Dictionary of Irish Biography". www.dib.ie.
- ^ "Moynan, Richard Thomas | Dictionary of Irish Biography". www.dib.ie.
- ^ Campbell, Julian (1984). The Irish impressionists: Irish artists in France and Belgium, 1850-1914. National Gallery of Ireland, Ulster Museum. Dublin: National Gallery of Ireland. p. 90.