הנרי ליטולף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הנרי ליטולף
Henry Litolff
לידה 6 בפברואר 1818
לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 6 באוגוסט 1891 (בגיל 73)
קולומב, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות בראונשווייג עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם המוזיקה הקלאסית בתקופה הרומנטית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה אופרה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הנרי צ'ארלס ליטולף (אנגלית: Henry Charles Litolff;‏ 7 בפברואר 1818 - 5 באוגוסט 1891) היה פסנתרן, מלחין ומוציא לאור מוזיקלי אנגלי[1]. מוכר בעיקר בגלל הסקרצו לפסנתר ותזמורת שלו.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביו היה כנר מאלזס שהצטרף לצבא נפוליאון, הובא לאנגליה כשבוי מלחמה, נשאר באנגליה ונישא לאשה ממוצא סקוטי. הוא לימד את בנו נגינה בפסנתר וב-1830 הביא אותו לאיגנץ מושלס.

מושלס התרשם כל כך מכישרון הנגינה של ליטולף עד שהסכים ללמד אותו ללא תשלום. ב-1835 בהיותו בן 17 התחתן למרות התנגדות הוריו, עם נערה בת 16. הם עברו לפריז ובהמשך לבריסל. ליטולף התפרסם כווירטואוז ומורה לפסנתר. הוא ניגן ולימד בוורשה ובדרזדן שם לימד פסנתר את הנס פון בילוב הצעיר.

לאחר שנפרד מאשתו, התיישב בברונסוויק, שם הכיר אלמנה של מו"ל למוזיקה ובהנהלתו הפכה הוצאת התווים שלו לאחת המובילות באירופה. הוא הספיק להתחתן עוד פעמיים כשאשתו הרביעית הייתה בת 17.

יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליטולף חיבר יצירות לפסנתר סולו, מוזיקה קאמרית, יצירות לתזמורת מתוכן חמישה קונצרטים סימפונים (אחד אבד), שירים, יצירות למקהלה ו-13 אופרות.

היצירה המוכרת והמושמעת ביותר של ליטולף היא הסקרצו לפסנתר ותזמורת מתוך קונצ'רטו סימפוני מס' 4. שאר יצירותיו פחות ידועות ומנוגנות. בכך הוא שייך למלחינים המוכרים בעולם בזכות יצירה אחת מכל יצירותיהם[2].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הנרי ליטולף בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אמנם הוא נולד וחי באנגליה עד גיל 17 אבל אחר-כך חי בגרמניה, צרפת ועוד. ברוב הוויקיפדיות מקוטלג כמלחין אנגלי, כשבצרפתית צרפתי.
  2. ^ קנת וואלרי מקליש:מוזיקה קלאסית, מדריך למאזין, עמ' 197, הוצאת אחיאסף, 1994