הסגרת הבלטים

הסגרת הבלטים (בשוודית: Baltutlämningen) הייתה אירוע שנוי במחלוקת שהתרחש בשוודיה לאחר מלחמת העולם השנייה. במרכז המחלוקת עמדה הסגרתם של 167 פליטים לטבים ואסטונים אשר לחמו בשירות הוואפן אס אס במהלך המלחמה, לידי ברית המועצות. בנוסף על כך, הסגירה שוודיה לידי הסובייטים תשעה חיילים ליטאים אשר לחמו כנגד כיבוש המדינות הבלטיות.

האירוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנת 1941 כבשה ברית המועצות את הארצות הבלטיות - אסטוניה, ליטא ולטביה. השלטון הסובייטי לא היה אהוד בארצות אלו, ובמהלך מלחמת העולם השנייה. אזרחים רבים מהארצות הבלטיות התגייסו להילחם לצד גרמניה הנאצית במגוון מסגרות. לאחר סיום המלחמה, ידעו אנשים אלו כי מצפה להם גורל מר מידי הסובייטים, ולפיכך ניסו להימלט למערב. קבוצה קטנה יחסית נמלטה לשוודיה שנשארה נייטרלית לכל אורך המלחמה. לשוודיה נמלטו גם חיילים גרמנים שלא רצו ליפול בשבי. השוודים כלאו את כל לובשי המדים שהגיעו לגבולותיהם עד להחלטה בעניינם.

ב-2 ביוני 1945 דרשו הסובייטים מהשוודים להסגיר לידיהם את כל חיילי מדינות הציר שנמצאים בתחומי המדינה. ממחקרים מאוחרים על הפרשה, עולה שהסובייטים לא באמת ציפו שהשוודים יסכימו להסגיר את הפליטים, ובקשתם הייתה סמלית בלבד. עם זאת, ממשלת שוודיה התייחסה לעניין ברצינות רבה. ב-15 ביוני התכנסה הממשלה כדי לדון בבקשה. הממשלה החליטה לאשר את הבקשה הסובייטית. ההצעה עברה ברוב קולות גם בריקסדאג. המפלגה הקומוניסטית השוודית אף דרשה להסגיר לידי הסובייטים את כל הפליטים הבלטים שנמצאים בתחומי שוודיה.

הסגרתם של 3,000 החיילים הגרמנים שנמצאו בתחומי שוודיה, עברה ללא ביקורת רבה. עם זאת, הסגרתם של החיילים ממוצא בלטי הייתה שנויה במחלוקת. הבלטים נחשבו לאזרחים סובייטיים לכל דבר, ולפיכך היו עתידים לעמוד בפני משפט בעוון בגידה. עם זאת, ממשלת שוודיה החליטה להסגיר גם את הבלטים. בסך הכל הוסגרו 167 חיילים בלטים. 149 מתוכם היו לטבים, והשאר אסטונים. כמו כן, השוודים החליטו להסגיר לידי הסובייטים גם תשעה ליטאים אשר לחמו כנגד הכיבוש הסובייטי ב-1941.

ב-25 בינואר 1946 הועברו הבלטים מטרלבורג ללייפאיה שם הוסגרו לידי הסובייטים. שני קצינים לטבים התאבדו. מבין האסירים, לוטננט קולונל קרליס גייליטיס וקפטן ארנסטס קסליס נידונו למוות אך גזר דינם שונה ל-17 שנות עבודת פרך בגולאגים. שלושה אחרים מדרגים נמוכים יותר נידונו למוות והוצאו להורג ב-1946. רבים אחרים נידונו לעונשי מאסר ארוכים בגולאגים.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1970 יצא לאקרנים הסרט "טרגדיה בלטית" המספר את סיפורם של המוסגרים.

ב-20 ביוני 1994, 40 מבין המוסגרים (35 לטבים, 4 אסטונים וליטאי אחד) נענו להזמנה לבקר בשוודיה. הם התקבלו בארמון סטוקהולם בידי קרל השישה עשר גוסטב, מלך שוודיה. שרת החוץ השוודית מרגרטה אף אוגלס אמרה בתגובה כי ממשלת שוודיה מבינה את הביקורת ההחלטה ומצרה על הסבל שנגרם למוסגרים, אך סרבה להתנצל.

בשנת 2000 הושקה בטרלבורג אנדרטה לזכרם של המוסגרים, מעשה ידיו של כריסטר בודינג.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

P.O. Enquist: Legionärerna, Norstedts, Stockholm, 1968 (och nyutgåva 1990).
Freivalds, O.: De internerade balternas tragedi i Sverige år 1945-1946, Lettiska föreningen Daugavas vanagi, Stockholm, 1968.
Landsmanis, A.: De misstolkade legionärerna, Lettiska nationella fonden, Stockholm, 1970.
Zalcmanis, J.: Baltutlämningen 1946 i dokument, Militärhistoriska förlaget, Stockholm, 1983.
Ekholm, C.: Balt- och tyskutlämningen 1945-1946, Acta Universitatis Upsaliensis, Studia Historica Upsaliensia, sid. 136-137, Uppsala, 1984.
Silamikelis, V.; Baltutlämningen: Under Baltikums Flagga: Dagboksanteckningar, Contra förlag KB, Stockholm, 1996, ISBN 9789186092344.
Ekholm, C. och Schulze, H.: Flyktingminnesvård i Trelleborg, Fritt Militärt Forum, Nr 1, 2000.
Lindholm, Rolf H.: Folkrätt och utrikespolitik, Books-on-Demand, Visby, 2008, ISBN 9789197646383.