הסכם בייג'ינג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הסכם בייג'ינג הוא הסכם על כינון יחסים דיפלומטיים שנחתם בין יפן לבין ברית המועצות בעיר בייג'ינג בשנת 1925.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מהפכת אוקטובר צבא יפן פלש לשטחים שהיו בשליטת האימפריה הרוסית כולל צפון סחלין ואזורים נוספים לאורך החוף של האוקיינוס השקט. בשנת 1920 כל הכוחות של יפן שהיו ביבשת עזבו, אך נוכחות יפנית בצפון סחלין נמשכה. כמן כן, יפן נמנעה מהכרה רשמית של ברית המועצות.

ב-13 בפברואר 1924 הממשל הסובייטי הודיע לקונסול יפני בולדיווסטוק שלאור העדר יחסים רשמיים בין המדינות הממשל הסובייטי רואה בו בן אדם פרטי ללא זכויות דיפלומטיות. הממשל היפני הופתע מהמלך שבוצע בעקבות הכרה רשמית של ברית המועצות על ידי צרפת, בריטניה וסין. בעקבות המשבר, ב-14 במאי 1924 הצדדים החלו בשיחות בבייג'ינג. השיחות נמשכו מספר חודשים והסתיימו בחתימת הסכם ב-20 בינואר 1925.

ההסכם[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן עיקרי ההסכם:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]