העינוי הלבן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

העינוי הלבן הוא סוג של עינוי פסיכולוגי, הכולל בידוד קיצוני בסביבה לבנה לחלוטין. העינוי מיושם כיום כעונש לאמנים ומתנגדי משטר ברפובליקה האסלאמית של איראן[1]. הענישה הזו תוארה בין היתר על ידי אמיר אבאס פרקהבר - אסיר איראני שהצליח לברוח, לטענתו, מהעינוי הלבן[2].

דרכי העינוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המעונה מוכנס ללא ידיעתו לתא שהוא כולו לבן, המבודד לחלוטין מרעש, אור חיצוני או מגע עם סביבת הכליאה. האסיר מולבש בבגדים לבנים והאוכל אותו הוא מקבל דרך תא מיוחד הוא כולו בצבע לבן - ומתבסס על אורז וחלב. המטרה בעינוי היא לגרום לאומן או למתנגד המשטר באמצעים כביכול בלתי אלימים להפסיק את פעילותו על ידי איפוס החלק המרדני של מוחו.

העינוי הלבן בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט הישראלי "לבן" ב-2011, בבימויו של גלעד אמיליו שנקר ובהפקת יוסי מאירי שנכתב בהשראת עדויות מ"העינוי הלבן". הסרט שהופק בתמיכת קרן רבינוביץ, והחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב בהשתתפות סיגל ראש, רזיה ישראלי ותומר גלרון, השתתף במעל ל-70 פסטיבלים לקולנוע ברחבי העולם, זכה ב-12 פרסים בינלאומיים ושודר ב-10 מדינות ברחבי העולם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]